בטרוף שלנו א ../images/Emo34.gif
1 עשיתי את דרכי מהעבודה הביתה. הכל היה רגיל, אותו אוטובוס, אותם אנשים, אותה הדרך. רק מזג האויר היה שונה. היה קר. מאז שמכרתי את המכונית אני נאלצת להסתובב באוטובוסים. זה לא כל-כך נורא כשמתרגלים, אני מנסה לשכנע את עצמי כמעט בכל יום, אבל עדיין מפריעה לי הצפיפות, המחנק והעמידה. אחר-כך אני יורדת עם כאבי ראש ובחילות, כאילו טיפסתי על הר גבוה ולא שתיתי. הכל היה רגיל, אבל. סובבתי את המפתח בחור המנעול, פתחתי את הדלת ומשהו היה שונה, האויר עמד בבית, משהו קרה. ´´זיו?´´ קראתי אל חלל הבית. לא האמנתי שהיא תהיה בשעה כל-כך מוקדמת בבית. כל היום היא לא ענתה לי, לא בסלולרי שלה ולא באוניברסיטה. קצת דאגתי, אבל היא מרבה לשכוח את הסלולרי בכל מיני מקומות. היא כזאת בלגניסטית, לפעמים אני צוחקת עליה. ´´מה מצאתי בך?´´ והיא תמיד השיבה לי בחיוך שגרם לי להבין את התשובה. פתאום מנגינת ניקיטה, זה היה צלצול הפלפון של זיו, נכנסתי לסלון ומתחת לערמת בגדים מצאתי אותו. ´´הלו? זיו?´´ קראתי אל המכשיר. ´´יובל. זאת נורית. איפה זיו? ´´מה, היא לא היתה באוניברסיטה?´´ ´´לא. חשבתי שהיא בבית.´´ ´´הרגע נכנסתי, אני אחזור אליך טוב?´´ ´´טוב´´. הראש נהיה כבד. משהו לא טוב קרה ואין לי מושג מה. קצת פחדתי להמשיך לשוטט בבית. היה משהו רע שעמד באוויר. נכנסתי לחדר השינה, היא היתה שם. על המיטה ערומה וכל-כך יפה. שקטה. ´´זיו?´´ לחשתי. היא לא זזה. נגעתי בה היא היתה חמה, לצד המיטה היו חמישה בקבוקי הייניקן. ניסיתי להעיר אותה, אך היא היתה כל-כך עמוק בשלווה הזאת שכפתה על עצמה. ניערתי אותה. ´´זיו? תתעוררי! זיו? בבקשה´´. התקשרתי למד´´א. ´´החברה שלי לא מתעוררת, היא שתתה בירה, אני לא יודעת מה עוד היא לקחה.´´ הקול שלי רעד. ´´מה הכתובת?´´ ´´שלום עליכם 14, קומה שניה, כתוב על הדלת זיוה ויטמן´´. 2 את זיוה ויטמן הכרתי באוניברסיטה. היא היתה המתרגלת שלי בקורס מתודולוגיה. זה קורס חובה שנכפה על תלמידי שנה א´ בחוג ללמודי א´´י, וגם על המתרגלים. זיוה היתה הבת של ראש החוג פרופ´ ויטמן. היא הגיעה להישגים מרשימים בתואר הראשון שלה וכמובן המשיכה לתואר השני. מיד הציעו לה להיות המתרגלת של הסטודנטים של שנה א´. החומר לא היה מעניין אפילו די משעמם, אבל היא היתה כל-כך אחרת מכל הסגל שפגשתי באוניברסיטה. היא היתה חלק מאיתנו, כל השיעור קישקשנו וצחקנו. היה בה משהו. עד הפגישה איתה לא חשבתי שאוכל לחשוב על אשה. ממש לחשוב. מצאתי את עצמי מחכה לשיעור איתה בקוצר רוח ואני לא הייתי היחידה. בחוג התחילו לרוץ שמועות על כמה שהמתרגלת שלנו נחמדה ומצחיקה ואני התחלתי לפרוח מבפנים. בשיעורים היה לי נדמה שהיא מסתכלת עלי. חשבתי שאני מדמיינת אבל לא. ´´יובל את יכולה להישאר אחרי השיעור? אני רוצה לעבור איתך על העבודה שהגשת´´. ´´יש לי שיעור´´ השבתי באכזבה פתאום רציתי להישאר איתה. רק איתה. ´´אבל אני יכולה בשעה הבאה´´. מיהרתי להשיב בכדי שלא תתחרט. ´´טוב. אז תעלי לחדר של המתרגלים´´. ´´קבענו´´. היא חייכה. חייכתי בחזרה והרגשתי מערבולת בבטן. חדר המתרגלים היה ריק, הסתובבתי בו מעט, התבוננתי, סורקת בעיניי, חדר קטן עם שני שולחנות כתיבה, כיסאות, פינת קפה ולוח שעם קטן. התבוננתי בו, היו עליו תמונות. הן היו מתוך טיול בנחל כזיב, כולם נראו מאושרים, מחייכים. המרצים לבושים מצחיק, שכחו שתקופת הפלמ´´ח הסתיימה די מזמן. המשכתי להתבונן בתמונות, הכרתי רק חלק מהאנשים ואז ראיתי תמונה שלה, עומדת בתוך נחל עם מכנסי חאקי קצרות, גופיה כחולה וחיוך שגרם לי להסמיק, בלי לחשוב שלפתי את התמונה מהלוח ודחפתי אותה לתיק. ´´אני שמחה שבאת´´ היא נכנסה וסגרה אחריה את הדלת. התישבנו וזיוה התחילה להסביר לי את הטעויות בעבודה ואיך לתקן אותם. ישבתי קרוב אליה ומדי פעם הנהנתי בראש להסכמה כאילו הבנתי על מה מדובר בעוד שהריח שלה שיכר אותי וניגון קולה צלצל באוזני. ´´יובל?´´ את איתי?´´ ´´אני רוצה´´ השבתי בלי לחשוב ופתאום תפסתי מה אמרתי. שתקתי במבוכה איומה. היא נראתה משועשעת. לא ידעתי אם שמעה, ואם שמעה האם הבינה למה התכוונתי, ספק אם התכוונתי. ´´זיוה אני מצטערת, הראש שלי לא פה, יש לי עבודה להגיש ואין לי מושג איך להוציא חומר ואיך להתחיל...´´ גמגמתי משהו שהצלחתי לאלתר. ´´במה העבודה?´´ ´´העליה הראשונה.´´ ´´את רוצה שאני אעזור לך?´´ ´´את מוכנה?´´ ´´בשמחה. יש לי המון חומר בבית. את יכולה לקפוץ אלי אני אתן לך.´´ ´´באמת? תודה זיוה´´. היא חייכה. לרגע הייתה מבוכה. שתקנו. ´´את יכולה לקרוא לי זיו´´. 3 רחוב שלום עליכם היה רחוב קטן ושקט, מספר 14 היה כמעט בסופו. עליתי לקומה שניה. על דלת ימין היה שלט עם תמונה מצחיקה של זיוה ושמה התנוסס לצד התמונה ´´זיוה ויטמן´´. ליטפתי רכות את התמונה לא מאמינה שאני בפתח ביתה. היא פתחה את הדלת והבנתי למה היא קוראת לעצמה זיו, היה לה מראה נערי. מכנסי בוקסר, גופית טריקו שלא הסתירה את העובדה שלא לבשה חזיה ומבט שובב בעיניים. היא היתה שונה ממה שהכרתי באוניברסיטה. ´´בואי תכנסי. מה את רוצה לשתות?´´ ´´יש לך משהו קר?´´ ´´פאנטה?´´ ´´בטירוף שלנו.´´ צחקנו. התישבנו בסלון על הריצפה ליד שולחן סלוני נמוך. זיוה הביאה לי המון חומר על העליה הראשונה והסבירה לי איך להגיש את העבודה. ישבנו צמודות. רגליה הערומות נגעו-לא נגעו ברגליי. החלטתי שאני רוצה אותה. מעולם לא ידעתי אישה, לא במובן הרומנטי, בעצם בשום מובן שהוא, אבל את זיוה רציתי. רציתי להיות איתה בסלון שלה, רציתי לגעת בה, רציתי להתרגל לקרוא לה זיו. כשסיימנו את עינייני העבודה התחלנו לדבר. דיברנו שעות על הכל, היה כל-כך כייף, לא רציתי ללכת והייתי חייבת לגעת בה, למרות שפחדתי. ´´זיו?´´ ´´כן´´ ´´אני יכולה לגעת בך?´´ יריתי את השאלה בלי להסתכל. ´´חשבתי שלעולם לא תשאלי´´ ´´את ...´´ ´´אני לסבית´´ ´´ואת ידעת כל הזמן שאני רוצה?´´ ´´לא. אבל אני רציתי וקיוותי שגם את תרצי.´´ ´´זיו, זאת הפעם הראשונה שלי. את יודעת... עם אשה.´´ ´´ואת בטוחה שאת רוצה?´´ ´´אני רוצה אותך.´´ זיו החלה מלטפת אותי בידיים, בפנים, בשדיים. הרגשתי חמימות נעימה בגוף שהתפשטה מלמעלה עד למטה. התנשקנו. לשונותינו טורפות אחת את השניה, מסרבות להרפות. היא הפשיטה אותי מבגדי משכיבה אותי על השטיח מלטפת אותי, מלקקת אותי מנשקת אותי ואני התפתלתי מהנאה. לא ידעתי מה לעשות, נתתי לה להוביל. היא הפשיטה את עצמה ונגלה לעיניי גוף חלק ומושלם עם שני שדיים מוצקים ופטמות קטנות. הושטתי ידיי ואחזתי בשדיה היא התחילה לנוע קדימה ואחורה כשאיבר מינה מתחכח בשלי. התישבתי והיא עלי התנשקנו שוב, היא הכניסה אליי אצבע והחלה לעסות את איבר מיני כמה שניות לפני שגמרתי היא הוציאה את האצבע והכניסה את שלי לתוכה. זה היה חם ורטוב, עשיתי כמוהה, שניות לפני הפורקן היא נכנסה אלי שוב וגמרנו ביחד.
1 עשיתי את דרכי מהעבודה הביתה. הכל היה רגיל, אותו אוטובוס, אותם אנשים, אותה הדרך. רק מזג האויר היה שונה. היה קר. מאז שמכרתי את המכונית אני נאלצת להסתובב באוטובוסים. זה לא כל-כך נורא כשמתרגלים, אני מנסה לשכנע את עצמי כמעט בכל יום, אבל עדיין מפריעה לי הצפיפות, המחנק והעמידה. אחר-כך אני יורדת עם כאבי ראש ובחילות, כאילו טיפסתי על הר גבוה ולא שתיתי. הכל היה רגיל, אבל. סובבתי את המפתח בחור המנעול, פתחתי את הדלת ומשהו היה שונה, האויר עמד בבית, משהו קרה. ´´זיו?´´ קראתי אל חלל הבית. לא האמנתי שהיא תהיה בשעה כל-כך מוקדמת בבית. כל היום היא לא ענתה לי, לא בסלולרי שלה ולא באוניברסיטה. קצת דאגתי, אבל היא מרבה לשכוח את הסלולרי בכל מיני מקומות. היא כזאת בלגניסטית, לפעמים אני צוחקת עליה. ´´מה מצאתי בך?´´ והיא תמיד השיבה לי בחיוך שגרם לי להבין את התשובה. פתאום מנגינת ניקיטה, זה היה צלצול הפלפון של זיו, נכנסתי לסלון ומתחת לערמת בגדים מצאתי אותו. ´´הלו? זיו?´´ קראתי אל המכשיר. ´´יובל. זאת נורית. איפה זיו? ´´מה, היא לא היתה באוניברסיטה?´´ ´´לא. חשבתי שהיא בבית.´´ ´´הרגע נכנסתי, אני אחזור אליך טוב?´´ ´´טוב´´. הראש נהיה כבד. משהו לא טוב קרה ואין לי מושג מה. קצת פחדתי להמשיך לשוטט בבית. היה משהו רע שעמד באוויר. נכנסתי לחדר השינה, היא היתה שם. על המיטה ערומה וכל-כך יפה. שקטה. ´´זיו?´´ לחשתי. היא לא זזה. נגעתי בה היא היתה חמה, לצד המיטה היו חמישה בקבוקי הייניקן. ניסיתי להעיר אותה, אך היא היתה כל-כך עמוק בשלווה הזאת שכפתה על עצמה. ניערתי אותה. ´´זיו? תתעוררי! זיו? בבקשה´´. התקשרתי למד´´א. ´´החברה שלי לא מתעוררת, היא שתתה בירה, אני לא יודעת מה עוד היא לקחה.´´ הקול שלי רעד. ´´מה הכתובת?´´ ´´שלום עליכם 14, קומה שניה, כתוב על הדלת זיוה ויטמן´´. 2 את זיוה ויטמן הכרתי באוניברסיטה. היא היתה המתרגלת שלי בקורס מתודולוגיה. זה קורס חובה שנכפה על תלמידי שנה א´ בחוג ללמודי א´´י, וגם על המתרגלים. זיוה היתה הבת של ראש החוג פרופ´ ויטמן. היא הגיעה להישגים מרשימים בתואר הראשון שלה וכמובן המשיכה לתואר השני. מיד הציעו לה להיות המתרגלת של הסטודנטים של שנה א´. החומר לא היה מעניין אפילו די משעמם, אבל היא היתה כל-כך אחרת מכל הסגל שפגשתי באוניברסיטה. היא היתה חלק מאיתנו, כל השיעור קישקשנו וצחקנו. היה בה משהו. עד הפגישה איתה לא חשבתי שאוכל לחשוב על אשה. ממש לחשוב. מצאתי את עצמי מחכה לשיעור איתה בקוצר רוח ואני לא הייתי היחידה. בחוג התחילו לרוץ שמועות על כמה שהמתרגלת שלנו נחמדה ומצחיקה ואני התחלתי לפרוח מבפנים. בשיעורים היה לי נדמה שהיא מסתכלת עלי. חשבתי שאני מדמיינת אבל לא. ´´יובל את יכולה להישאר אחרי השיעור? אני רוצה לעבור איתך על העבודה שהגשת´´. ´´יש לי שיעור´´ השבתי באכזבה פתאום רציתי להישאר איתה. רק איתה. ´´אבל אני יכולה בשעה הבאה´´. מיהרתי להשיב בכדי שלא תתחרט. ´´טוב. אז תעלי לחדר של המתרגלים´´. ´´קבענו´´. היא חייכה. חייכתי בחזרה והרגשתי מערבולת בבטן. חדר המתרגלים היה ריק, הסתובבתי בו מעט, התבוננתי, סורקת בעיניי, חדר קטן עם שני שולחנות כתיבה, כיסאות, פינת קפה ולוח שעם קטן. התבוננתי בו, היו עליו תמונות. הן היו מתוך טיול בנחל כזיב, כולם נראו מאושרים, מחייכים. המרצים לבושים מצחיק, שכחו שתקופת הפלמ´´ח הסתיימה די מזמן. המשכתי להתבונן בתמונות, הכרתי רק חלק מהאנשים ואז ראיתי תמונה שלה, עומדת בתוך נחל עם מכנסי חאקי קצרות, גופיה כחולה וחיוך שגרם לי להסמיק, בלי לחשוב שלפתי את התמונה מהלוח ודחפתי אותה לתיק. ´´אני שמחה שבאת´´ היא נכנסה וסגרה אחריה את הדלת. התישבנו וזיוה התחילה להסביר לי את הטעויות בעבודה ואיך לתקן אותם. ישבתי קרוב אליה ומדי פעם הנהנתי בראש להסכמה כאילו הבנתי על מה מדובר בעוד שהריח שלה שיכר אותי וניגון קולה צלצל באוזני. ´´יובל?´´ את איתי?´´ ´´אני רוצה´´ השבתי בלי לחשוב ופתאום תפסתי מה אמרתי. שתקתי במבוכה איומה. היא נראתה משועשעת. לא ידעתי אם שמעה, ואם שמעה האם הבינה למה התכוונתי, ספק אם התכוונתי. ´´זיוה אני מצטערת, הראש שלי לא פה, יש לי עבודה להגיש ואין לי מושג איך להוציא חומר ואיך להתחיל...´´ גמגמתי משהו שהצלחתי לאלתר. ´´במה העבודה?´´ ´´העליה הראשונה.´´ ´´את רוצה שאני אעזור לך?´´ ´´את מוכנה?´´ ´´בשמחה. יש לי המון חומר בבית. את יכולה לקפוץ אלי אני אתן לך.´´ ´´באמת? תודה זיוה´´. היא חייכה. לרגע הייתה מבוכה. שתקנו. ´´את יכולה לקרוא לי זיו´´. 3 רחוב שלום עליכם היה רחוב קטן ושקט, מספר 14 היה כמעט בסופו. עליתי לקומה שניה. על דלת ימין היה שלט עם תמונה מצחיקה של זיוה ושמה התנוסס לצד התמונה ´´זיוה ויטמן´´. ליטפתי רכות את התמונה לא מאמינה שאני בפתח ביתה. היא פתחה את הדלת והבנתי למה היא קוראת לעצמה זיו, היה לה מראה נערי. מכנסי בוקסר, גופית טריקו שלא הסתירה את העובדה שלא לבשה חזיה ומבט שובב בעיניים. היא היתה שונה ממה שהכרתי באוניברסיטה. ´´בואי תכנסי. מה את רוצה לשתות?´´ ´´יש לך משהו קר?´´ ´´פאנטה?´´ ´´בטירוף שלנו.´´ צחקנו. התישבנו בסלון על הריצפה ליד שולחן סלוני נמוך. זיוה הביאה לי המון חומר על העליה הראשונה והסבירה לי איך להגיש את העבודה. ישבנו צמודות. רגליה הערומות נגעו-לא נגעו ברגליי. החלטתי שאני רוצה אותה. מעולם לא ידעתי אישה, לא במובן הרומנטי, בעצם בשום מובן שהוא, אבל את זיוה רציתי. רציתי להיות איתה בסלון שלה, רציתי לגעת בה, רציתי להתרגל לקרוא לה זיו. כשסיימנו את עינייני העבודה התחלנו לדבר. דיברנו שעות על הכל, היה כל-כך כייף, לא רציתי ללכת והייתי חייבת לגעת בה, למרות שפחדתי. ´´זיו?´´ ´´כן´´ ´´אני יכולה לגעת בך?´´ יריתי את השאלה בלי להסתכל. ´´חשבתי שלעולם לא תשאלי´´ ´´את ...´´ ´´אני לסבית´´ ´´ואת ידעת כל הזמן שאני רוצה?´´ ´´לא. אבל אני רציתי וקיוותי שגם את תרצי.´´ ´´זיו, זאת הפעם הראשונה שלי. את יודעת... עם אשה.´´ ´´ואת בטוחה שאת רוצה?´´ ´´אני רוצה אותך.´´ זיו החלה מלטפת אותי בידיים, בפנים, בשדיים. הרגשתי חמימות נעימה בגוף שהתפשטה מלמעלה עד למטה. התנשקנו. לשונותינו טורפות אחת את השניה, מסרבות להרפות. היא הפשיטה אותי מבגדי משכיבה אותי על השטיח מלטפת אותי, מלקקת אותי מנשקת אותי ואני התפתלתי מהנאה. לא ידעתי מה לעשות, נתתי לה להוביל. היא הפשיטה את עצמה ונגלה לעיניי גוף חלק ומושלם עם שני שדיים מוצקים ופטמות קטנות. הושטתי ידיי ואחזתי בשדיה היא התחילה לנוע קדימה ואחורה כשאיבר מינה מתחכח בשלי. התישבתי והיא עלי התנשקנו שוב, היא הכניסה אליי אצבע והחלה לעסות את איבר מיני כמה שניות לפני שגמרתי היא הוציאה את האצבע והכניסה את שלי לתוכה. זה היה חם ורטוב, עשיתי כמוהה, שניות לפני הפורקן היא נכנסה אלי שוב וגמרנו ביחד.