ביאור פסוק

shirkoosh1

New member
ביאור פסוק

בראשית פרק א', כ"ו: "ויאמר ה' נעשה אדם בצלמנו". מה משמעות השימוש בפועל "נעשה" ברבים במקום ביחיד? תודה מראש לכל המבארים (אני בחו"ל, ואין לי נגישות לספרי תורה עם פירושים, רקלספר תנ"ך קטן).
 

mgb

New member
נעשה- מידת ענווה למדנו !!

בס"ד שלום לך מישראל !! הנה לך פירוש רש"י היקר על פי דברי חז"ל בתלמוד (סנהדרין ל"ח ע"ב): נעשה אדם - ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך(התייעץ איתם, MGB) בהן וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו שכן מצינו באחאב שאמר לו מיכה (מלכים א' כב) ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו וכי יש ימין ושמאל לפניו? אלא אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה. וכן (דנייאל ד): "בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא" אף כאן בפמליא שלו נטל רשות א"ל יש בעליונים כדמותי אם אין כדמותי בתחתונים הרי יש קנאה במעשה בראשית. נעשה אדם - אע"פ שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום למינים(לכופרים, MGB) לרדות(לכפור, MGB), לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן ואם כתב אעשה אדם לא למדנו שהיה מדבר עם בית דינו אלא עם עצמו, ותשובתו כתובה בצדו ויברא את האדם ולא כתיב ויבראו לסיכום: ה' הוא הבורא היחידי והבלעדי. אלא שנכתב בתורה לשון רבין ללמדנו אגב מוסר ומידות טובות שלא ימנע אדם אפילו גדול להיוועץ בקטנים ממנו! אשרינו שיש לנו תורה נפלאה כזאת!! להתראות בקרוב בישראל!!
 

גרי רשף

New member
הערה

בלשון המקרא- לעיתים קרובות הפניה לאלוהים היא ברבים, למשל- אלוהים ואדוני שניהם ברבים, או צירופים כמו אלוהים אדירים. אפילו משפט המפתח של האמונה המונותיאיסטית- "שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד" כולל בתוכו סתירה לכאורה בין צורת הריבוי ל'אחד'.
 

shirkoosh1

New member
אני לא רואה את הסתירה

"אלוה" אחד, בסמיכות (שלנו)= אלוהינו "אדון" אחד, בסמיכות= אדונינו. שניהם ביחיד. כך לפחות אני מבינה זאת.
 

mgb

New member
לא מומחה ללשון

בס"ד אבל האם אין הבדל למשל בין: בננו לבנינו? נדמה לי שהראשון לשון יחיד והשני לשון רבים.. כלומר, הראשון=הבן שלנו והשני= הבנים שלנו. מכאן ש- א-לוקינו (עם יו"ד) הוא כן לשון רבים. אשמח אם מביני דבר ב"הלכות" לשון יתקנוני! עד אז אשאל פה! בברכה
 

pembencipolisi

New member
סיומת "ים" בבלשנות אינה מיוחדת

לרבים , אלא גם לזוגי , וגם ל"נקוד הסופי" ענין קדמוני עם דוגמאות תנכיות, ויש לו מקביל בערבית. כך השם "אלהים" אינו מובחן בצורה בין יחיד ורבים בתנך... השם "אלוה" או "אל" מובחן כיחיד. השמות "מצרים" "פלשתים" משמשים כשמות קבוציים.
 
למעלה