עוד יוסי מאוטנר
New member
ביהמ"ש המחוזי חייב את אתר NRG לחשוף טוקבקיסט
בית המשפט התבקש להורות ל- NRG לחשוף כתובת IP של גולש שכתב הודעת טוקבק בכדי שהמבקשת תוכל להגיש תביעת לשון הרע ישירות כנגדו. בטוקבק מייחס הגולש למבקשת מתן שוחד לבכיר בערוץ הספורט בתמורה לכך שהוא ידאג שיימסרו לה עבודות. בפסיקה משתקפות שתי מגמות עיקריות ושונות בעניין חשיפת טוקבקיסטים: גישתה של השופטת מיכל אגמון-גונן (פרשת פלונית בש"א 4995/05),לפיה יש להורות על חשיפת פרטי הגולש האנונימי מקום בו תוכן הפרסום יכול להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע. גישתו של השופט עמית (פרשת מור בר"ע 850/06), לפיה די להראות כי למבקש עומדת זכות תביעה כנגד המפרסם לו זהותו הייתה ידועה וכי יתקיימו נסיבות נוספות המהוות "דבר מה נוסף", כדי לאפשר את הגילוי, הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי. במקרה דנן הצטרפה השופטת דרורה פלפל לגישה, לפיה די שקיימת עילת תביעה לצד הנפגע כדי שתיחשף הזהות. לשיטתה פרסום הטוקבק נוגע ישירות למשלח ידה, למקצועה ולמקור פרנסתה של המבקשת; הוא נעשה באתר אינטרנט ידוע ומוכר בציבור הרחב, בעל חשיפה רחבה מבחינת מגוון הגולשים בו. הפרסום עצמו אינו מנומק, אך הכותב מתבטא באופן נחרץ, שחורג לכאורה מהבעת דעה, עמדה, או העלאת חשדות למעשים שבוצעו לכאורה. הקורא מקבל רושם ברור שמדובר בקביעת עובדות ובממצאים בדוקים ממקור "יודע דבר". בנסיבות אלה, מבחינת תוכן הביטוי וסיכויי התביעה, קיימת למבקשת עילת תביעה לכאורה לפי חוק איסור לשון הרע לו היתה זהות הכותב ידועה לה. בנוסף, אין מדובר בביטוי פוליטי-ציבורי, לגביו ישנה אולי הסכמה בפסיקה שיש "להכביד" על מסירת פרטים של גולשים, כאשר מדובר בחשיפת שחיתויות לכאורה של איש ציבור או מועמד לבחירות למשרה ציבורית. כמו כן, נראה שהמבקשת הגישה תביעתה בתום לב, שלא מתוך שימוש לרעה בהליכי בית-משפט, ומכל מקום גם לא נטען אחרת על-ידי המשיבה. לפיכך, ולאור הצעת החוק לעיל, נעתר ביהמ"ש לבקשה והורה למשיבה לחשוף בפני המבקשת, את זהותו וכתובת ה-IP של הגולש. הפ (ת"א) 1244/07 מזמור הפקות נ' NRG
בית המשפט התבקש להורות ל- NRG לחשוף כתובת IP של גולש שכתב הודעת טוקבק בכדי שהמבקשת תוכל להגיש תביעת לשון הרע ישירות כנגדו. בטוקבק מייחס הגולש למבקשת מתן שוחד לבכיר בערוץ הספורט בתמורה לכך שהוא ידאג שיימסרו לה עבודות. בפסיקה משתקפות שתי מגמות עיקריות ושונות בעניין חשיפת טוקבקיסטים: גישתה של השופטת מיכל אגמון-גונן (פרשת פלונית בש"א 4995/05),לפיה יש להורות על חשיפת פרטי הגולש האנונימי מקום בו תוכן הפרסום יכול להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע. גישתו של השופט עמית (פרשת מור בר"ע 850/06), לפיה די להראות כי למבקש עומדת זכות תביעה כנגד המפרסם לו זהותו הייתה ידועה וכי יתקיימו נסיבות נוספות המהוות "דבר מה נוסף", כדי לאפשר את הגילוי, הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי. במקרה דנן הצטרפה השופטת דרורה פלפל לגישה, לפיה די שקיימת עילת תביעה לצד הנפגע כדי שתיחשף הזהות. לשיטתה פרסום הטוקבק נוגע ישירות למשלח ידה, למקצועה ולמקור פרנסתה של המבקשת; הוא נעשה באתר אינטרנט ידוע ומוכר בציבור הרחב, בעל חשיפה רחבה מבחינת מגוון הגולשים בו. הפרסום עצמו אינו מנומק, אך הכותב מתבטא באופן נחרץ, שחורג לכאורה מהבעת דעה, עמדה, או העלאת חשדות למעשים שבוצעו לכאורה. הקורא מקבל רושם ברור שמדובר בקביעת עובדות ובממצאים בדוקים ממקור "יודע דבר". בנסיבות אלה, מבחינת תוכן הביטוי וסיכויי התביעה, קיימת למבקשת עילת תביעה לכאורה לפי חוק איסור לשון הרע לו היתה זהות הכותב ידועה לה. בנוסף, אין מדובר בביטוי פוליטי-ציבורי, לגביו ישנה אולי הסכמה בפסיקה שיש "להכביד" על מסירת פרטים של גולשים, כאשר מדובר בחשיפת שחיתויות לכאורה של איש ציבור או מועמד לבחירות למשרה ציבורית. כמו כן, נראה שהמבקשת הגישה תביעתה בתום לב, שלא מתוך שימוש לרעה בהליכי בית-משפט, ומכל מקום גם לא נטען אחרת על-ידי המשיבה. לפיכך, ולאור הצעת החוק לעיל, נעתר ביהמ"ש לבקשה והורה למשיבה לחשוף בפני המבקשת, את זהותו וכתובת ה-IP של הגולש. הפ (ת"א) 1244/07 מזמור הפקות נ' NRG