הנדלניסט מהבקעה
New member
ביה"ד הרבני דן בשאלה האם ניתן לחזור מעסקת מתנה במקרה גירושין
כשבני זוג מתגרשים,עולים מה"אוב" פרשיות שונות הנוגעות ברכוש לסוגיו, הנה לנו סכסוך על רכוש שבו טען הגרוש שהסכם המתנה שנחתם לפני כעשור ובמסגרתו העביר לאשתו/גרושתו את חלקו בדירה המשותפת היה פיקטיבי.
מהצד השני הגרושה מתעקשת שמדובר בהסכם אמתי.
הסכסוך הגיע לפתחו של ביה"ד הרבני בירושלים.
בית דין רבני אזורי ירושלים תיק מס' - 734891-8 פס"ד - 07/05/2017
וזה קיבל לאחרונה את תביעת ההשבה של הגרוש כלומר ביטול הסכם המתנה. הדיינים קבעו כי הבעל עדיין רשאי לחזור בו מהמתנה ומעבר לכך, מדובר ממילא בהסכם פיקטיבי שנועד להברחת הדירה מפני נושים.
בני הזוג התגרשו ב-2011 ומאז הם רבים על הזכויות בדירה המשותפת, שהועברה במלואה לאישה בהסכם מתנה בשנת 2006.
בהליכים שהתנהלו בבית הדין הרבני טען האיש שהסכם המתנה היה רק "למראית עין" ונחתם כדי להבריח את זכויותיו בדירה מפני נושים שצבאו על דלתותיו.
האישה לעומת זאת טענה שההסכם חוקי, וכי בעלה דאז העביר לה את זכויותיו כפיצוי על כך שבגד בה עם חברתה.
במרץ 2014 קבעו שניים מתוך שלושה רבנים כי הסכם המתנה היה פיקטיבי ולכן הוא מבוטל. דיין אחד בדעת מיעוט קבע לעומת זאת, כי הראיות שהוצגו אינן מאפשרות לקבוע חד-משמעית שהבעל דאז דובר אמת.
האישה ערערה לבית הדין הגדול על פסה"ד, שם נקבע כשנה לאחר מכן, שעל מנת להגיע להחלטה סופית בעניין על בית הדין האזורי לשוב ולבחון את ההסכם, העדים והשאלות המשפטיות.
בהתאם לכך, הדיינים אוריאל לביא, דוד מלכה ושלמה תם התכנסו לדון בתיק מחדש. הרב לביא, אב בית הדין שפתח את הדיון, סבר שלפני השאלה האם ההסכם פיקטיבי או לא, כדאי לענות על השאלה - האם ניתן לחזור מהסכם המתנה – שכן מענה חיובי יפטור את הצורך בדיון בשאלת פיקטיביות ההסכם.
מסתבר שבמקרה הנדון : עפ"י עמדת הדיין אוריאל לביא , האישה לא הסתמכה על הדירה כנכס ששייך לה וזאת משום שרובצת עליה משכנתה של 1.6 מיליון שקל והזכויות בה לא ברורות.
מלבד זאת, הבעלות בדירה לא הועברה על שמה בטאבו ולזכותה רק "הערת אזהרה". ומשכך, המתנה נחשבת להתחייבות ולא ל"מתנה מושלמת" , מצב שהחוק מאפשר חרטה ממתן המתנה.
לעומתו, הדיין השני הרב דוד מלכא, בחן את שאלת הפיקטיביות והגיע למסקנה שבני הזוג חתמו על ההסכם כדי לעשות "יד אחת" נגד הרשויות והנושים של הבעל, ולפיכך הוא פיקטיבי לחלוטין.
אחד מהסבריו היה טמון דווקא בטענותיה של האישה, לפיהן הבית ניתן לה כפיצוי על בגידותיו של בעלה.
הרב ציין שמעדותו של האיש עלה שהאישה היא זו שהביאה את חברתה לדירת הזוג, והם שלושתם קיימו יחסים, ביזמתה. בנוסף, האישה עצמה בגדה באיש עם בעלה של החברה. מכאן שלא "בגידה" הביאה לחתימת הסכם המתנה.
הרב השלישי בהרכב- שלמה תם הסכים עם דברי שני חבריו הדיינים והצביע על ראיות נוספות המוכיחות שלהסכם אין תוקף, למשל העובדה שבטיוטת הסכם הגירושין נכתב כי הזוג מבקש למכור את דירתם המשותפת ולחלק את תמורתה שווה בשווה, וכן עדותו של עורך הדין שאישר כי הסכם המתנה נערך בזמן שיחסי הזוג היו טובים ונחתם כדי להבריח נושים.
לפיכך נקבע פה אחד כי ההסכם מבוטל, ויש למחוק את הערת האזהרה לטובת האישה וכי הדירה שייכת לשני הצדדים שווה בשווה.
כשבני זוג מתגרשים,עולים מה"אוב" פרשיות שונות הנוגעות ברכוש לסוגיו, הנה לנו סכסוך על רכוש שבו טען הגרוש שהסכם המתנה שנחתם לפני כעשור ובמסגרתו העביר לאשתו/גרושתו את חלקו בדירה המשותפת היה פיקטיבי.
מהצד השני הגרושה מתעקשת שמדובר בהסכם אמתי.
הסכסוך הגיע לפתחו של ביה"ד הרבני בירושלים.
בית דין רבני אזורי ירושלים תיק מס' - 734891-8 פס"ד - 07/05/2017
וזה קיבל לאחרונה את תביעת ההשבה של הגרוש כלומר ביטול הסכם המתנה. הדיינים קבעו כי הבעל עדיין רשאי לחזור בו מהמתנה ומעבר לכך, מדובר ממילא בהסכם פיקטיבי שנועד להברחת הדירה מפני נושים.
בני הזוג התגרשו ב-2011 ומאז הם רבים על הזכויות בדירה המשותפת, שהועברה במלואה לאישה בהסכם מתנה בשנת 2006.
בהליכים שהתנהלו בבית הדין הרבני טען האיש שהסכם המתנה היה רק "למראית עין" ונחתם כדי להבריח את זכויותיו בדירה מפני נושים שצבאו על דלתותיו.
האישה לעומת זאת טענה שההסכם חוקי, וכי בעלה דאז העביר לה את זכויותיו כפיצוי על כך שבגד בה עם חברתה.
במרץ 2014 קבעו שניים מתוך שלושה רבנים כי הסכם המתנה היה פיקטיבי ולכן הוא מבוטל. דיין אחד בדעת מיעוט קבע לעומת זאת, כי הראיות שהוצגו אינן מאפשרות לקבוע חד-משמעית שהבעל דאז דובר אמת.
האישה ערערה לבית הדין הגדול על פסה"ד, שם נקבע כשנה לאחר מכן, שעל מנת להגיע להחלטה סופית בעניין על בית הדין האזורי לשוב ולבחון את ההסכם, העדים והשאלות המשפטיות.
בהתאם לכך, הדיינים אוריאל לביא, דוד מלכה ושלמה תם התכנסו לדון בתיק מחדש. הרב לביא, אב בית הדין שפתח את הדיון, סבר שלפני השאלה האם ההסכם פיקטיבי או לא, כדאי לענות על השאלה - האם ניתן לחזור מהסכם המתנה – שכן מענה חיובי יפטור את הצורך בדיון בשאלת פיקטיביות ההסכם.
מסתבר שבמקרה הנדון : עפ"י עמדת הדיין אוריאל לביא , האישה לא הסתמכה על הדירה כנכס ששייך לה וזאת משום שרובצת עליה משכנתה של 1.6 מיליון שקל והזכויות בה לא ברורות.
מלבד זאת, הבעלות בדירה לא הועברה על שמה בטאבו ולזכותה רק "הערת אזהרה". ומשכך, המתנה נחשבת להתחייבות ולא ל"מתנה מושלמת" , מצב שהחוק מאפשר חרטה ממתן המתנה.
לעומתו, הדיין השני הרב דוד מלכא, בחן את שאלת הפיקטיביות והגיע למסקנה שבני הזוג חתמו על ההסכם כדי לעשות "יד אחת" נגד הרשויות והנושים של הבעל, ולפיכך הוא פיקטיבי לחלוטין.
אחד מהסבריו היה טמון דווקא בטענותיה של האישה, לפיהן הבית ניתן לה כפיצוי על בגידותיו של בעלה.
הרב ציין שמעדותו של האיש עלה שהאישה היא זו שהביאה את חברתה לדירת הזוג, והם שלושתם קיימו יחסים, ביזמתה. בנוסף, האישה עצמה בגדה באיש עם בעלה של החברה. מכאן שלא "בגידה" הביאה לחתימת הסכם המתנה.
הרב השלישי בהרכב- שלמה תם הסכים עם דברי שני חבריו הדיינים והצביע על ראיות נוספות המוכיחות שלהסכם אין תוקף, למשל העובדה שבטיוטת הסכם הגירושין נכתב כי הזוג מבקש למכור את דירתם המשותפת ולחלק את תמורתה שווה בשווה, וכן עדותו של עורך הדין שאישר כי הסכם המתנה נערך בזמן שיחסי הזוג היו טובים ונחתם כדי להבריח נושים.
לפיכך נקבע פה אחד כי ההסכם מבוטל, ויש למחוק את הערת האזהרה לטובת האישה וכי הדירה שייכת לשני הצדדים שווה בשווה.