לא יפנים ולא הולנדים.
אני לא רוצה לפנק אותו יותר מדי..
זאת הטעות שלך. לפנק אנשים, במיוחד ילדים, המצויים בתקופה הקריטית, ככה יוצרים אדם מוצלח ומצליח.
יש דבר הנקרא "פירמידת הצרכים של מאסלו".
הרעיון הבסיסי וכוונתו של מאסלו הם שמילוי הצרכים השונים הוא דבר שנעשה בצורה היררכית. מתחילים מלמטה, והצרכים של השלב הבא לא קיימים, וגם אם היו קיימים, אי-אפשר היה לספק אותם, עד שצרכי השלב הקודם סופקו כראוי.
במידת מה, מאסלו טעה. רוב הצרכים מרוב הסוגים דווקא כן קיימים כולם במקביל, גם אם צרכים בסיסיים יותר לא סופקו, וזה גם לא נכון ש-100 אחוז של תשומת הלב מופנים אל השלב שעוד לא סופק.
ההבדל האמיתי הוא בחלוקה של תשומת הלב, ודרך כך של השקעת המשאבים, הכוחות, האנרגיות והזמן.
רוב תשומת הלב הולכת לשלב שנמצאים בו, וכמויות פחות משמעותיות הולכות לשלבים האחרים.
אבל, וזה כבר חידוש שלי, יש רמות שונות של סיפוק של הצרכים, שגם זה דבר שמשפיע, ורוב ועיקר תשומת הלב, ודרך כך רוב המשאבים, הכוחות, האנרגיות והזמן, לא עוברים לשלב הבא של הצרכים הבאים, עד שהצרכים של השלב הנוכחי, לא סתם מסופקים עד לכדי סיפוק, אלא מסופקים ב-over, ועד לכדי האבסה, כי כך טבע האדם עובד.
לא מספיק שצרכים יסופקו, הם צריכים להיות מסופקים "בשפע", לפני המעבר לשלב שאחרי.
לפי הבנתי את הדברים, למעט יחסי מין, ברמת "הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים", צרכיו של הבן שלך מסופקים ואף מסופקים בשפע. יש לו את כל הדברים האלו עד לרמה של "מותרות".
בשלב הבא, הצרכים שלו גם כן מסופקים, אבל לא מסופקים האופן מופלג ובנדיבות, ולכן ולדעתי ולתפיסתי, הוא עדיין שם.
זה לא מספיק שיהיו לו "משאבים". הוא צריך "משאבים" ב-over. זה לא מספיק שיש לו "רכוש". הוא צריך "רכוש" שהוא "וואו".
וזה מתחיל בדברים הקטנים.
כן, אני יודע שזה נשמע טיפשי. אבל שם זה מתחיל וככה זה עובד.
לא מספיק שהוא אוכל, יש בגדים לגופו, יש לו חפצים שונים, הוא חי בסדר וכדומה'.
הוא צריך לאכול "וואו", להתלבש "וואו", החפצים שלו צריכים להיות "וואו", הוא צריך לחיות "וואו" וכדומה'.
רק כשזה יקרה, הוא יהיה פנוי כמו שצריך אל הדברים הבאים, ויגיע בשלבים אלו לביצועים מקסימאליים לפי יכולותיו.
ההנחיות שלי אליך בנושא, אם תועיל לעקוב אחר הצעותיו הגאוניות של גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה, הן כאלו:
בנוגע לאוכל ושתייה, יותר בשר, יותר חלב, חלב עיזים במקום פרה, סרוולד במקום סלאמי, לחם שיפון מחיטה מלאה של אנג'ל במקום לחם לבן, פירות וירקות, ולא סתם בננות, תפוחים ומלפפונים, אלא ענבים שחורים בלי חרצנים, אוכמניות ופטל, תה ירוק של ויסוצקי, ומיצי בריאות, המועדף עליי הוא מיץ רימונים.
בנוגע לבגדים, הוא עוד קטן, הם לא צריכים להיות יקרים עכשיו כמו מה שהם צריכים להיות אחר-כך. לי לדוגמה היו בגילו סתם ניו באלאנס ירוקות משעממות ב-400 שקל (475 שקל של היום בהתאמה לאינפלציה) אז קנה לו נעליים ב-500 שקל (כמו הזולות הנוכחיות שלי, ממזמן לא היו לי זולות כאלו, אני כבר ילד גדול, כבר פחות מתאים
. רק לשם הדוגמה, הזולות הקודמות שלי עלו 1,500. אבל בכל מקרה, ובשביל הבן שלך, ובגילו, נעליים ב-500 זה יספיק), ובנוגע לחולצות, קצת דיסקוורד ופולו ראלף לורן ב-800 עד 1,000 שקל לחולצה יעשו את העבודה עבור ילד בגיל הזה.
בנוגע לחפצים, צריכים להיות לו עטים טובים, מחברות טובות, תיק טוב, טלוויזיה טובה, מחשב טוב, ובאופן כללי, חפצים טובים.
בנוגע לדרכי החיים, צריך לספק לו דמי כיס נדיבים. גיל 13? נראה לי שקיבלתי 500 שקל בחודש בגיל הזה. קח אותו לסינמה סיטי פעמיים בחודש. קצת מסעדות מידי פעם. לא רק מקדונלד'ס. חו"ל פעמיים בשנה. ואני מדבר על אירופה וארצות הברית. לא תאילנד ולא קובה ולא-לא יודע איפה.
רק כשככה הוא יחיה, הוא יהיה פנוי הכי טוב לכל דברי הרוח וההגות, עולמות השכל, עולמות התבונה, עולמות ההארה. רגש. תרבות. הבנת את הקונספט?
בהצלחה.
כהערת אגב, כשנגמר משהו, אני הולך למקום ולוקח הרבה, כדי שלא אצטרך ללכת במשך הרבה זמן. עטי פיילוט שחור 0.7 תוצרת יפן. 10 שקל לאחד. אני שם 100 שקל ולוקח עשר.
בנוגע למחברות, אני כותב הרבה אז אני משתמש במחברות של 180 דף שעולות 25 שקל לאחת. כשנגמר, אני שם 100 ולוקח ארבע.
לפעמים העטים והמחברות נגמרים באותו הזמן.
אז אני הולך למקום, לוקח ארבע מחברות, עשר עטים, ושם מאתיים.
