ביום חמישי האחרון
התחלתי ללמד את ההידרנגאה ("של בועז") בשיעור אוריגמי בבית-הספר הדמוקרטי. טוב, זה לא "שיעור" עם 20 תלמידים שלומדים כולם ביחד. למעשה הייתה ילדה אחת, סיוון, תלמידת כיתה ה', שהתחילה לעשות את הדגם (כלומר את ההקרסה המקסימה של ה-crossed box pleat, או איך שקוראים לזה) עוד בשבוע הקודם, וביום חמישי האחרון היא לא ויתרה והמשיכה עד לדגם הגמור, עם מעט מאוד הדרכה ובמסירות בלתי רגילה. בהמשך היום היא הכינה עוד שתיים, האחרונה כבר עם ארבעה שלבים. בסוף היום היא לימדה את הדגם לעוד ילדה אחת - שבדרך-כלל לא באה לשיעורים, ובחיי שזה הרגע שבו מאוד רציתי שתהיה לי מצלמה דיגיטלית, לצלם איך ילדה בת 10 מלמדת את החברה שלה דגם כזה שעתיים אחרי שהיא בעצמה למדה אותו. ומי אמר שאין גם רגעים של נחת בחייו של מורה לאוריגמי...
התחלתי ללמד את ההידרנגאה ("של בועז") בשיעור אוריגמי בבית-הספר הדמוקרטי. טוב, זה לא "שיעור" עם 20 תלמידים שלומדים כולם ביחד. למעשה הייתה ילדה אחת, סיוון, תלמידת כיתה ה', שהתחילה לעשות את הדגם (כלומר את ההקרסה המקסימה של ה-crossed box pleat, או איך שקוראים לזה) עוד בשבוע הקודם, וביום חמישי האחרון היא לא ויתרה והמשיכה עד לדגם הגמור, עם מעט מאוד הדרכה ובמסירות בלתי רגילה. בהמשך היום היא הכינה עוד שתיים, האחרונה כבר עם ארבעה שלבים. בסוף היום היא לימדה את הדגם לעוד ילדה אחת - שבדרך-כלל לא באה לשיעורים, ובחיי שזה הרגע שבו מאוד רציתי שתהיה לי מצלמה דיגיטלית, לצלם איך ילדה בת 10 מלמדת את החברה שלה דגם כזה שעתיים אחרי שהיא בעצמה למדה אותו. ומי אמר שאין גם רגעים של נחת בחייו של מורה לאוריגמי...