ביום חמישי הקרוב ימלאו 67 שנה לכניסת הרומנים
ביום חמישי הקרוב 3/7 ימלאו 67 שנה לכניסת הרומנים והגרמנים לצפון בוקובינה,וב4/7 לכניסה לעיר סטרוזינץ. ביום ששי ה-4.7.41 נכנסו סיירים לעיר ולאחר זמן קצר נכנסו גם שיירות הצבא הגרמני והרומני והשתלטו על העיר בנקודות מרכזיות ובצמתים אסטרטגיים. תוך כדי כך נשמעו התפוצצויות עזות במקומות רבים. היו אלה כאמור, מוקשי השהייה שהצבא האדום הטמין בעת נסיגתו. הדבר שימש כאמתלא אצל הצבא הרומני בכדי להתחיל ולטבוח ביהודי סטרוז`ניץ בהאשימם כי היהודים הם אלה שירו על הצבא. בעיר השתוללה שריפה גדולה כתוצאה מהמיקוש. קבוצות חיילים בלווי תושבים מקומיים מהעיר והסביבה התפרסו בין רחובות העיר ועברו מבית לבית בצעקות רמות ובדפיקות על הדלתות ושבירת החלונות בכתות רוביהם. הם פקדו על יושבי הבתים לצאת כשידיהם מורמות. כל מי שהשתהה או שלא הספיק לצאת נורה במקום. האחרים רוכזו בקבוצות קבוצות ותוך איומים, מכות והשפלות הוצעדו אל מקום ריכוז במרכז העיר. הם יצאו מבתיהם כאשר נפשם בכפם והשאירו כל מה שהיה להם, כל רכושם אשר צברו במשך שנים נשדד מיד בידי הרוצחים והבוזזים המקומיים והחיילים. מקום הריכוז נקבע במרכז העיר בתוך הגן הציבורי שמסביב לו הופקדה שמירה של חיילים רומניים אשר העמידו מסביב מכונות ירייה מוכנות להפעלה. אל הגן הובאו בכוח תחת מכות ויריות אלה שניצלו ולא נורו באקציה שהלכה והתגברה בתוך העיר. אלה שהגיעו יותר מאוחר סיפרו על הזוועות המתרחשות ומספר הרב של הרוגים, שנהרגו ע"י החילים הרומנים, אלה שלא נורו רוכזו כאמור לתוך הגן הציבורי ונצטוו לשבת כשידיהם מורמות במשך שעות ארוכות. במשך זמן זה רוכזו כל יהודי העיר ילדים, נשים, גברים, זקנים וחולים - כל הקהילה במקום שררה חרדה איומה. כל קבוצה שנוספה סיפרה כי החיילים שהביאו אותם אמרו, כי מרכזים את כולם בכדי להורגם. הסיבה לכך, אמרו, היא: "היהודים ירו על החיילים בזמן שאלה נכנסו לעיר". לאחר שעות רבות הופיע קצין רומני שפיקד על המבצע ודרש כי נכבדי העיר יתנדבו לעבור עם מספר חיילים בין רחובות בכדי להודיע לתושבים היהודים להפסיק היריות על החיילים. מספר נכבדים התנדבו ללכת ולעבור ברחובות העיר. כל זאת, על מנת לנסות לשכנע את החיילים ומפקדיהם כי ליהודים אין כל נשק ולא ירו אף כדור על אף חייל וכי כל ההתפוצצויות והיריות הנשמעות הן תוצאה מהמוקשים שהוטמנו על ידי הצבא האדום טרם נסיגתם וליהודים אין כל יד וקשר לזה. מובן שכל זה לא שכנע אותם. ההרג והביזה נמשכו, כל העלילה בעניין היריות תוכנן ובוים מראש ע"י הצבא הפולש הגרמני והרומני. הדבר נתן להם ההצדקה לטבח הנוראי ולביזה הכללית שערכו באכלוסיה היהודית, כך נטבחו קרוב ל-300 מיהודי סטרוז`ניץ אנשים, נשים, ילדים וטף ללא עוול בכפם או אשמה כלשהי מלבד היותם יהודים. בימוי היריות חזר על עצמו בכל כפר, עיירה או עיר קטנה כגדולה כאמור, שימש עילה להרג ההמוני בימים הראשונים לפלישה! ריכוז התושבים נמשך יומיים כאשר במשך כל העת החיילים אמרו כי כל רגע צריכה להגיע הפקודה מהמפקדה העליונה לירות בנו על מנת להורגנו, מדי פעם היו מתרגלים יריות באוויר מעל לראשי הנאספים ממכונות הירייה שהיו מוצבות סביב, כדי להמחיש כוונותיהם. בשבת אחר הצהרים, היום השני לריכוז האוכלוסייה בגן העיר, הופיע קצין בכיר, נעמד על ארגז ,הביט סביבו באנשים האומללים השרויים על האדמה מזה למעלה מיומיים ללא אוכל או שתייה או אפשרות לעשות צורכיהם בצנע, ביניהם ילדים קטנים זקנים וחולים. לפתע הגיע בריצה קצין צעיר בדרגת סגן שהגיש לקצין הבכיר דף. לאחר עיון בכתוב פנה הבכיר אל העצורים בזו הלשון: "ניצלתם ! זה עתה הגיעה פקודה מאת המצביא העליון, המרשל אנטונסקו, לא לבצע את גזר הדין להרגכם". כעבור מספר שעות הופרדו הגברים שגילם מעל גיל 16, מהנשים הילדים והטף. הם הועמדו בשורה והוצעדו תחת משמר אל בנין הפנימייה של הגימנסיה הרומנית שנמצאת מחוץ לעיר. המבנה היה תחת משמר כבד של הצבא הרומני. הדאגה והחרדה היו רבים כי לא ידענו מה עלה בגורלן של הנשים האמהות והילדים הקטנים שהושארו בגן. תוך כדי כך הופצה שמועה כי המבנה ממוקש וכי עומדים לפוצץ אותו על יושביו. ביום ראשון לפנות ערב התבשרנו באמצעות חייל שמוצאו היה מסטרוז`ניץ כי הנשים והילדים שהיו מרוכזים בגן הועברו לתוך ביה"ס שהיה ממוקם במרכז העיר. הוא גם מסר ד"ש מאלה שהכירם. נותרנו בפנימייה עד יום שלישי ללא מזון ומים, ביום ג` הוחלפה השמירה הצבאית בשמירה של המשטרה האזרחית אשר קבלה על עצמה את השמירה על המקומות בהן הוחזקו היהודים. השוטרים שחלק מהם שירתו בעיר במשך שנים לפני הנסיגה ולפני פרוץ המלחמה התייחסו במעט הבנה ואנושיות ביהודים אותם הכירו זמן רב. הרשו ליחידים לצאת זמנית מהבניין כדי שיוכלו לגשת לבתיהם ולבדוק מה קרה לבתים ורכושם שהשאירו אחריהם. המראה היה נורא ומזעזע. כל תוכן הבתים נבזז ונשדד וכל חפץ שלא ניתן היה להוציא הושחת כך שלא ניתן להשתמש בו: רהיטים, דלתות, חלונות, כלי בית גדולים וכיוב`. למרות הנזקים הכבדים שעשו ברהיטים בעת הביזה והשוד ריכזו החיילים באחד הימים כמה קבוצות מבין העצורים ואלו הובלו תחת משמר מבית לבית בכדי להוציא כל רהיט או חפץ שמיש שנותר. החפצים רוכזו במקום איסוף מרכזי והוכרז כרכוש המדינה. לפנות ערב הצעידו את קבוצות היהודים שנלקחו לעבודה אל בית העלמין היהודי והכריחו אותם תחת מכות ואיומים לחפור קברי אחים ולקבור את הנרצחים - קורבנות הרצח שביצעו החיילים ותושבי העיר והסביבה בימים הראשונים לפלישתם. המראה היה מחריד ובלתי ניתן לתיאור. גופות הנרצחים היו במצב של התפוררות ללא כל אפשרות לזיהוי. זאת, לאחר שבוע ויותר מאז האקציה הנוראה והפשע הנתעב בה קיפחו חייהם כשלש מאות מיהודי העיר ללא עוול בכפם. בכל הכפרים, בכל העיירות ונקודות מסחר בהם חיו קהילות יהודיות התרחשו מחזות דומים של הרג, ביזה וגירוש. כל זאת תוכנן מראש ע"י הצבא הפולש הגרמני/רומני בתאום ובשיתוף פעולה מלא עם האוכלוסייה המקומית הנוצרית. אלה ששרדו מהטבח גורשו ממקומות מגוריהם בחוסר כל, רק כותונתם לגופם. הם הצעידו אמהות עם תינוקות בזרועותיהן, זקנים וקשישות, חולים וחולות שהוצאו ממיטת חוליים. הוצעדו תחת מכות ואיומים ע"י הז`נדרמים הרומנים. כל מי שלא יכול היה לעמוד בקצב וכשל, נלקח הצידה נורה ונזרק לתעלות הדרכים. חלק הובאו לעיר המחוז - לסטרוז`ניץ, חלק הובלו ישירות לבסרביה לכוון הדנייסטר.כל זאת הייתה רק ההתחלה של דרך הייסורים שסופה השמדת רוב יהודי המחוז בדרך הייסורים המתוארת עד כאן ולאחר מכן במחנות טרנסניסטריה האיומים.
ביום חמישי הקרוב 3/7 ימלאו 67 שנה לכניסת הרומנים והגרמנים לצפון בוקובינה,וב4/7 לכניסה לעיר סטרוזינץ. ביום ששי ה-4.7.41 נכנסו סיירים לעיר ולאחר זמן קצר נכנסו גם שיירות הצבא הגרמני והרומני והשתלטו על העיר בנקודות מרכזיות ובצמתים אסטרטגיים. תוך כדי כך נשמעו התפוצצויות עזות במקומות רבים. היו אלה כאמור, מוקשי השהייה שהצבא האדום הטמין בעת נסיגתו. הדבר שימש כאמתלא אצל הצבא הרומני בכדי להתחיל ולטבוח ביהודי סטרוז`ניץ בהאשימם כי היהודים הם אלה שירו על הצבא. בעיר השתוללה שריפה גדולה כתוצאה מהמיקוש. קבוצות חיילים בלווי תושבים מקומיים מהעיר והסביבה התפרסו בין רחובות העיר ועברו מבית לבית בצעקות רמות ובדפיקות על הדלתות ושבירת החלונות בכתות רוביהם. הם פקדו על יושבי הבתים לצאת כשידיהם מורמות. כל מי שהשתהה או שלא הספיק לצאת נורה במקום. האחרים רוכזו בקבוצות קבוצות ותוך איומים, מכות והשפלות הוצעדו אל מקום ריכוז במרכז העיר. הם יצאו מבתיהם כאשר נפשם בכפם והשאירו כל מה שהיה להם, כל רכושם אשר צברו במשך שנים נשדד מיד בידי הרוצחים והבוזזים המקומיים והחיילים. מקום הריכוז נקבע במרכז העיר בתוך הגן הציבורי שמסביב לו הופקדה שמירה של חיילים רומניים אשר העמידו מסביב מכונות ירייה מוכנות להפעלה. אל הגן הובאו בכוח תחת מכות ויריות אלה שניצלו ולא נורו באקציה שהלכה והתגברה בתוך העיר. אלה שהגיעו יותר מאוחר סיפרו על הזוועות המתרחשות ומספר הרב של הרוגים, שנהרגו ע"י החילים הרומנים, אלה שלא נורו רוכזו כאמור לתוך הגן הציבורי ונצטוו לשבת כשידיהם מורמות במשך שעות ארוכות. במשך זמן זה רוכזו כל יהודי העיר ילדים, נשים, גברים, זקנים וחולים - כל הקהילה במקום שררה חרדה איומה. כל קבוצה שנוספה סיפרה כי החיילים שהביאו אותם אמרו, כי מרכזים את כולם בכדי להורגם. הסיבה לכך, אמרו, היא: "היהודים ירו על החיילים בזמן שאלה נכנסו לעיר". לאחר שעות רבות הופיע קצין רומני שפיקד על המבצע ודרש כי נכבדי העיר יתנדבו לעבור עם מספר חיילים בין רחובות בכדי להודיע לתושבים היהודים להפסיק היריות על החיילים. מספר נכבדים התנדבו ללכת ולעבור ברחובות העיר. כל זאת, על מנת לנסות לשכנע את החיילים ומפקדיהם כי ליהודים אין כל נשק ולא ירו אף כדור על אף חייל וכי כל ההתפוצצויות והיריות הנשמעות הן תוצאה מהמוקשים שהוטמנו על ידי הצבא האדום טרם נסיגתם וליהודים אין כל יד וקשר לזה. מובן שכל זה לא שכנע אותם. ההרג והביזה נמשכו, כל העלילה בעניין היריות תוכנן ובוים מראש ע"י הצבא הפולש הגרמני והרומני. הדבר נתן להם ההצדקה לטבח הנוראי ולביזה הכללית שערכו באכלוסיה היהודית, כך נטבחו קרוב ל-300 מיהודי סטרוז`ניץ אנשים, נשים, ילדים וטף ללא עוול בכפם או אשמה כלשהי מלבד היותם יהודים. בימוי היריות חזר על עצמו בכל כפר, עיירה או עיר קטנה כגדולה כאמור, שימש עילה להרג ההמוני בימים הראשונים לפלישה! ריכוז התושבים נמשך יומיים כאשר במשך כל העת החיילים אמרו כי כל רגע צריכה להגיע הפקודה מהמפקדה העליונה לירות בנו על מנת להורגנו, מדי פעם היו מתרגלים יריות באוויר מעל לראשי הנאספים ממכונות הירייה שהיו מוצבות סביב, כדי להמחיש כוונותיהם. בשבת אחר הצהרים, היום השני לריכוז האוכלוסייה בגן העיר, הופיע קצין בכיר, נעמד על ארגז ,הביט סביבו באנשים האומללים השרויים על האדמה מזה למעלה מיומיים ללא אוכל או שתייה או אפשרות לעשות צורכיהם בצנע, ביניהם ילדים קטנים זקנים וחולים. לפתע הגיע בריצה קצין צעיר בדרגת סגן שהגיש לקצין הבכיר דף. לאחר עיון בכתוב פנה הבכיר אל העצורים בזו הלשון: "ניצלתם ! זה עתה הגיעה פקודה מאת המצביא העליון, המרשל אנטונסקו, לא לבצע את גזר הדין להרגכם". כעבור מספר שעות הופרדו הגברים שגילם מעל גיל 16, מהנשים הילדים והטף. הם הועמדו בשורה והוצעדו תחת משמר אל בנין הפנימייה של הגימנסיה הרומנית שנמצאת מחוץ לעיר. המבנה היה תחת משמר כבד של הצבא הרומני. הדאגה והחרדה היו רבים כי לא ידענו מה עלה בגורלן של הנשים האמהות והילדים הקטנים שהושארו בגן. תוך כדי כך הופצה שמועה כי המבנה ממוקש וכי עומדים לפוצץ אותו על יושביו. ביום ראשון לפנות ערב התבשרנו באמצעות חייל שמוצאו היה מסטרוז`ניץ כי הנשים והילדים שהיו מרוכזים בגן הועברו לתוך ביה"ס שהיה ממוקם במרכז העיר. הוא גם מסר ד"ש מאלה שהכירם. נותרנו בפנימייה עד יום שלישי ללא מזון ומים, ביום ג` הוחלפה השמירה הצבאית בשמירה של המשטרה האזרחית אשר קבלה על עצמה את השמירה על המקומות בהן הוחזקו היהודים. השוטרים שחלק מהם שירתו בעיר במשך שנים לפני הנסיגה ולפני פרוץ המלחמה התייחסו במעט הבנה ואנושיות ביהודים אותם הכירו זמן רב. הרשו ליחידים לצאת זמנית מהבניין כדי שיוכלו לגשת לבתיהם ולבדוק מה קרה לבתים ורכושם שהשאירו אחריהם. המראה היה נורא ומזעזע. כל תוכן הבתים נבזז ונשדד וכל חפץ שלא ניתן היה להוציא הושחת כך שלא ניתן להשתמש בו: רהיטים, דלתות, חלונות, כלי בית גדולים וכיוב`. למרות הנזקים הכבדים שעשו ברהיטים בעת הביזה והשוד ריכזו החיילים באחד הימים כמה קבוצות מבין העצורים ואלו הובלו תחת משמר מבית לבית בכדי להוציא כל רהיט או חפץ שמיש שנותר. החפצים רוכזו במקום איסוף מרכזי והוכרז כרכוש המדינה. לפנות ערב הצעידו את קבוצות היהודים שנלקחו לעבודה אל בית העלמין היהודי והכריחו אותם תחת מכות ואיומים לחפור קברי אחים ולקבור את הנרצחים - קורבנות הרצח שביצעו החיילים ותושבי העיר והסביבה בימים הראשונים לפלישתם. המראה היה מחריד ובלתי ניתן לתיאור. גופות הנרצחים היו במצב של התפוררות ללא כל אפשרות לזיהוי. זאת, לאחר שבוע ויותר מאז האקציה הנוראה והפשע הנתעב בה קיפחו חייהם כשלש מאות מיהודי העיר ללא עוול בכפם. בכל הכפרים, בכל העיירות ונקודות מסחר בהם חיו קהילות יהודיות התרחשו מחזות דומים של הרג, ביזה וגירוש. כל זאת תוכנן מראש ע"י הצבא הפולש הגרמני/רומני בתאום ובשיתוף פעולה מלא עם האוכלוסייה המקומית הנוצרית. אלה ששרדו מהטבח גורשו ממקומות מגוריהם בחוסר כל, רק כותונתם לגופם. הם הצעידו אמהות עם תינוקות בזרועותיהן, זקנים וקשישות, חולים וחולות שהוצאו ממיטת חוליים. הוצעדו תחת מכות ואיומים ע"י הז`נדרמים הרומנים. כל מי שלא יכול היה לעמוד בקצב וכשל, נלקח הצידה נורה ונזרק לתעלות הדרכים. חלק הובאו לעיר המחוז - לסטרוז`ניץ, חלק הובלו ישירות לבסרביה לכוון הדנייסטר.כל זאת הייתה רק ההתחלה של דרך הייסורים שסופה השמדת רוב יהודי המחוז בדרך הייסורים המתוארת עד כאן ולאחר מכן במחנות טרנסניסטריה האיומים.