ניסיון מגוף ראשון
מתוקף העיניין כנראה אני בעלת הניסיון הטריה ביותר בניתוח קיסרי (מתן בן חצי שנה וחצי. 6.5 חודשים). אצלי הניתוח לא היה מתוכן, פשוט הלידה "נתקעה" 4 שעות באותה הנקודה, זרוז לא עזר. לא יודעת איזה משקל היה לטרשת בהחלטה של הרופאים. לעיניינים הטכניים: ההרדמה היא אפידורלית (אלה עם כן יחליטו אחרת), ז"א שאת ערה ולא מרגישה את עצמך מהצואר למטה. יש "מסך" בסביבות החזה, הידיים קשורות כמו ישו. שכבתי בשיפוע מתון עם הראש כלפי מטה. הרגשתי כמו בספינה, ההרדמה קצת גורמת לרעד.אני בקשתי מהצות שלא ידבר כך שאני אבין מה הם עושים. המרדימה ישבה לידי ודיברה איתי (בעיקר על הטרפצת). גם שיגעתי את "האח המלוכלך" (כזה שרק עוזר מסביב ולא מתעסק ישירת עם הניתוח) כדי שיקנח לי את האף. לא עברו 5 דקות, היתי בטוחה שהם עדיין בהכנות, שמעתי בכי, ואמרו לי: "מזל טוב, יש לך בן, רופאת הילדים תבדוק אותו ואח"כ תראי אותו." אלה היו הדקות המסקרנות ביותר. פתאום באה רופאת הילדים, עם משהו קטן עטוף בירוק של חדר ניתוח, הצמידה את הלחי של מתן (שאז עוד לא היה לו שם) ללחי שלי לשניה ולקחה אותו. החלק הארוך (כרבע שעה עשרים דקות)היה "התפירה", פה קצת שמעתי את ההנחיות של הרופא הבכיר למתמחה. כאן את יכולה לבקש גם שלא ירבו בתאורים ושיחות בינהם לאחיות. לאחר מכן העבירו אותי לחדר התעוששות, בדרך ראיתי לשניה את שי. לא נתנו לו להכנס חדר ההתעוששות מאחר והיו בו עוד נשים. זה החיסרון של ליס (איכילוב) חדר ההתעוששות משותף לכל הגינקולוגיה. כאשר מנתקים את האפידורל מתחילים להרגיש את הרגליים בעיקר מנומלות, לא להבהל זה לא התקף , פשוט הגוף מתיל להרגיש את עצמו. תנסי לישון כי הזמן זוחל בהתעוששות. אני היתי מול שעון וכל דקה נראתה כמו נצח. היתה שם מתנדבת נחמדה שדברה איתי, הפעילה חימום מיחחד שיקל וגם נתנה לי לשתות. אחרי שעתיים (שהספקתי לישון סוף כל סוף היתי מעל 24 שעות עם צירים)במחלקה ראיתי את מתן, גם ההורים שלי ושל שי כבר היו. נשארים מחוברים לאינפוזיה וקטטר במשך 12 שעות לאחר הניתוח. צריך לשתות. אל תשארי לבד, תדאגי שישאר איתך משהו שיכול להביא לך לשתות, לנדנד לאחיות אם צריך (אופטלגין נוזלי זו תרופת הקסם, תדאגי שילך גם בבית כשאת חוזרת). התפקיד העיקרי של ~א~ בשעות האלו הם להוציא את האוצר מחדר התינוקות אליך (ככה הנוהל בליס, האבא או למי שיש יפוי כח). לאחר 12 שעות מוצאים את האינפוזיה וגם את הקטטר. לי הציעה האחות להשאר עם הקטטר כדי שבלילה אני לא אצטרך לרדת מהמיטה. לא הסכמתי משני טעמים, קטטר יכול לגרום לדלקות וגם רציתי לקום. חשוב מאוד לקום (בהתחלה עם עזרה)כך ההתעוששות מהירה יותר. חשוב לקום להתהלך לאט לאט, לא לרוץ מרתון מיד. להשתדל לעשות כמה שדברים לבד, אבל לא להתאמץ יותר מידי. לקחת אופטלגין שכואב. ובעיקר להנות מהאוצר. סיאמית אשמח לעזור בכל שאלה תתקשרי או תשלחי מסר. נאוה נ.ב. מעבר לכל מה שמופיע בספרים, אל תשכחי לקחת לבית החולים חלוק רחצה או מגבת גוף גדולה. וחוץ מזה נדמה לך שתוכלי לראות בשקט "באפי" ו"אנג´ל" בשבועות הקרובים
נ.ב. יום ראשון זה דווקא נוח לי כי אני לא אפסיד "באפי" ו"אנג´ל" ביום חמישי!
