ביום שאחרי..

ביום שאחרי..

רוצה להגיד תודה מהעומק של הלב על התמיכה והמלים שנשלחו. וגם. ובעיקר. להגיד תודה גדולה לתהילה ולעצובה. שגרמו לי להבין מחדש. ואחרת. את הקשר הורים-ילדים-אחים. ולהיות אתמול עם הילדים. לשתף אותם באמיתי בסיפור על האח שלהם. ולהפסיק לחשוב שהם היו קטנים מדי והכל יעבור לידם. ובעיקר, שלא צריך להיות חזקים בשבילי. וגם אני קצת פחות חזקה בשבילם. שכל אחד חזק קודם כל בשביל עצמו. רק אחר כך בשביל כל האנשים שהוא אוהב. גם אם בהתחלה נכון הכל להיפך. יש רגע, וכנראה שזה היה אתמול.. שצריך להפוך את הדברים בחזרה לסדר הנכון. באהבה אחת והילדים
 

מיכל@בר

New member
אחת ומיוחדה....

מוכרחה לומר לך שה"לקחים" האלה שאת מדברת עליהם, בעקבות הדברים של תהילה ו sad, של לדבר עם הילדים, לשתף אותם, להבין שכלום לא עובר לידם גם אם הם היו קטנים, כל מה שכתבת, מחממים את הלב. לדעת שאפשר להפנים כך את מה שאחרים עברו... ואת ביום שאחרי... ומאחלת לך ימים קלים יותר בהמשך...
 

amore

New member
מאמץ אותך חזק חזק אל ליבי../images/Emo24.gif

ומנסה להעביר קצת כח המעריץ
 

sad

New member
תודה לי?? וואו תודה!!

התרגשתי הרגע קראתי, לא הייתי פה כבר כמה זמן, וחזרתי אחורה לקרוא מה עבר עליך אז יום שנה הא?? את עושה דבר חשוב, צעד גדול וחשוב לעצמך ולילדיך ורוצה לספר שאני שלי זה לא קרה, השיחה הזו וזה באמת הרבה מאחורי עם ההשלמה, בלי הכעס, בלי עוצמות הכאב, אחרי הטיפול עם חיי שממשיכים וממשיכים כבר בסדר ממרומי גילי המופלג והפז"מ בשכול עדיין יש לי פינה קטנה, צלקת שכבר בדר"כ בסדר ורק לפעמים עוד מורגשת עדיין ברגעים מסוימים אני מתבוננת באמי מהצד ומקווה שאולי עוד תהיה השיחה, שאולי נדבר, ויהיה לזה הד שתכף היא תגיד משהו, שנחזור להיות "אנחנו" ולא כל אחד לגמרי בנפרד שיהיה לי מקום כ"אחות" ולנו כמשפחה את באמת גיבורה!!! עם אמא שכמוך הם יהיו בסדר !! שלך
 
למעלה