ביום שישי האחרון חגגנו ברית לליאל
אחריי 3 שנים של ניסיונות עצובים, הורמונים, הזרעות, הפלה שוברת לב. אחריי לידה קשה קשה בשבוע 41 - שכללה זירוז עם בלון, שעות של צירים, עירוי אוקסיטוצין, פקיעת מים, האטות דופק מפחידות בטירוף לחץ ובכי ובסוף בערך 30 שעות אחריי שהגענו לחדר לידה בפעם הראשונה - ניתוח קיסרי חירום (מסתבר שחבל הטבור היה כרוך פעמיים סביב הצוואר שלו) יצאתי מהתאוששות ואחרי כמה שעות החזקתי את הבן שלי בידיים. התאהבתי. בעלי אפילו יותר ממני. ומיד החלטנו בתמימות דעים מושלמת שנקרא לו ליאל. כדי שהאל תמיד יהיה איתו, ילווה אותו כמו שהשם שלו מלווה אותו. אנחנו לאט לאט מתאוששים מהטראומה, גם פיזית זה קשה בטירוף.. מסתגלים ליצור הזה שפתאום יותר חשוב מהכל... אני מניקה אז מחוברת אליו בערך 24 שעות ביום. ואין אין אין שני אנשים יותר מאושרים מאיתנו בכל העולם... תודה לפורום המדהים הזה שליווה אותי גם כשלא כתבתי. שנתן לי את ההרגשה שאני לא משוגעת גם כשהייתי לגמריי מחורפנת תודה על המילים החמות תמיד על ההרגעה והתמיכה... הנשים בפורום הזה והחוזק שלהן לעד ילוו אותי. תודה
אחריי 3 שנים של ניסיונות עצובים, הורמונים, הזרעות, הפלה שוברת לב. אחריי לידה קשה קשה בשבוע 41 - שכללה זירוז עם בלון, שעות של צירים, עירוי אוקסיטוצין, פקיעת מים, האטות דופק מפחידות בטירוף לחץ ובכי ובסוף בערך 30 שעות אחריי שהגענו לחדר לידה בפעם הראשונה - ניתוח קיסרי חירום (מסתבר שחבל הטבור היה כרוך פעמיים סביב הצוואר שלו) יצאתי מהתאוששות ואחרי כמה שעות החזקתי את הבן שלי בידיים. התאהבתי. בעלי אפילו יותר ממני. ומיד החלטנו בתמימות דעים מושלמת שנקרא לו ליאל. כדי שהאל תמיד יהיה איתו, ילווה אותו כמו שהשם שלו מלווה אותו. אנחנו לאט לאט מתאוששים מהטראומה, גם פיזית זה קשה בטירוף.. מסתגלים ליצור הזה שפתאום יותר חשוב מהכל... אני מניקה אז מחוברת אליו בערך 24 שעות ביום. ואין אין אין שני אנשים יותר מאושרים מאיתנו בכל העולם... תודה לפורום המדהים הזה שליווה אותי גם כשלא כתבתי. שנתן לי את ההרגשה שאני לא משוגעת גם כשהייתי לגמריי מחורפנת תודה על המילים החמות תמיד על ההרגעה והתמיכה... הנשים בפורום הזה והחוזק שלהן לעד ילוו אותי. תודה
