Pygmy puff
New member
ביורק זועמת
אבל הפעם, לפחות, זה לא נגמר בצלם שרוט עם חולצה קרועה. שיפור. בהודעה (יש שיאמרו, פוסט) מיליטנטית-משהו היא מתלוננת על העובדה שהתקשורת, ובייחוד מבקרי מוזיקה, נוטים לייחס את עבודת ההפקה/כתיבה/תכנות/מיקסינג/וואטאבר של מוזיקה אלקטרונית לגברים, גם אם ההפך הוא הנכון. "יכול להיות שזה סוג של סקסיזם", היא אומרת, "ל-M.I.A. היה סיפור כזה- האתר המוערך פיצ'פורק.קום הניח שדיפלו הפיק את אלבומה Kala, מבלי לקרוא בכלל את רשימת הקרדיטים. זה פשוט היה צריך להיות הוא, לא יכול להיות שזו M.I.A. בעצמה! אני מרגישה שגם היום, אחרי כל השנים הללו אנשים לא יכולים לדמיין שנשים יכולות לכתוב או להפיק מוזיקה אלקטרונית. אני חוויתי את זה כמה וכמה פעמים, כשאנשים אחרים קיבלו קרדיט על עבודה שאני עשיתי על המחשב. נראה שאנשים מקבלים את העובדה שנשים יכולות לשיר ולנגן בכל כלי שהוא, אבל הן לא יכולות לתכנת, להפיק, לערוך או לכתוב מוזיקה אלקטרונית." והיא ממשיכה: "אני מודה שיש משהו שיכול להיות שגרם לבלבול: אנשים צריכים להשתמש באוזניים [נדמה לי שהיא רצתה להגיד עיניים. הממ] שלהם וממש לקרוא את הקרדיטים כדי להשיג את המידע הזה. כל המוזיקה שיצרתי, כל ה-string arrangements, synthbasslines [איך מתרגמים את זה?] או תכנות של תבניות אלקטרוניות - אני אף פעם לא מנגנת בעצמי בהופעות חיות כי אני רוצה לתת 100% מעצמי בשירה. או שאני משתמשת במחשבים לצורך זה, או שאני נעזרת במוזיקאים אחרים. זה יכול לבלבל." היא מספרת גם על מקרה פרטי שבו ואלגיר סיגורדסון [אין לי מושג, זה תעתיק מאיסלנדית] קיבל קרדיט שלא בצדק על כתיבת כל הקטעים האינסטרומנטליים בוספרטיין, או מקרה אחר שבו ניקו מאפלי על ה-choir arrangement ב-Hidden Place ומסכמת: "עיתונאים, אנא קראו את רשימות הקרדיטים לפני שאתם מפרסמים את המאמרים שלכם".
אבל הפעם, לפחות, זה לא נגמר בצלם שרוט עם חולצה קרועה. שיפור. בהודעה (יש שיאמרו, פוסט) מיליטנטית-משהו היא מתלוננת על העובדה שהתקשורת, ובייחוד מבקרי מוזיקה, נוטים לייחס את עבודת ההפקה/כתיבה/תכנות/מיקסינג/וואטאבר של מוזיקה אלקטרונית לגברים, גם אם ההפך הוא הנכון. "יכול להיות שזה סוג של סקסיזם", היא אומרת, "ל-M.I.A. היה סיפור כזה- האתר המוערך פיצ'פורק.קום הניח שדיפלו הפיק את אלבומה Kala, מבלי לקרוא בכלל את רשימת הקרדיטים. זה פשוט היה צריך להיות הוא, לא יכול להיות שזו M.I.A. בעצמה! אני מרגישה שגם היום, אחרי כל השנים הללו אנשים לא יכולים לדמיין שנשים יכולות לכתוב או להפיק מוזיקה אלקטרונית. אני חוויתי את זה כמה וכמה פעמים, כשאנשים אחרים קיבלו קרדיט על עבודה שאני עשיתי על המחשב. נראה שאנשים מקבלים את העובדה שנשים יכולות לשיר ולנגן בכל כלי שהוא, אבל הן לא יכולות לתכנת, להפיק, לערוך או לכתוב מוזיקה אלקטרונית." והיא ממשיכה: "אני מודה שיש משהו שיכול להיות שגרם לבלבול: אנשים צריכים להשתמש באוזניים [נדמה לי שהיא רצתה להגיד עיניים. הממ] שלהם וממש לקרוא את הקרדיטים כדי להשיג את המידע הזה. כל המוזיקה שיצרתי, כל ה-string arrangements, synthbasslines [איך מתרגמים את זה?] או תכנות של תבניות אלקטרוניות - אני אף פעם לא מנגנת בעצמי בהופעות חיות כי אני רוצה לתת 100% מעצמי בשירה. או שאני משתמשת במחשבים לצורך זה, או שאני נעזרת במוזיקאים אחרים. זה יכול לבלבל." היא מספרת גם על מקרה פרטי שבו ואלגיר סיגורדסון [אין לי מושג, זה תעתיק מאיסלנדית] קיבל קרדיט שלא בצדק על כתיבת כל הקטעים האינסטרומנטליים בוספרטיין, או מקרה אחר שבו ניקו מאפלי על ה-choir arrangement ב-Hidden Place ומסכמת: "עיתונאים, אנא קראו את רשימות הקרדיטים לפני שאתם מפרסמים את המאמרים שלכם".