ביזיון, ביזיון, ביזיון
ישבתי היום מול הטלביזיה- וצחקתי. פעם, הייתי מניח שהייתי אוכל את הלב. כזאת תבוסה? ועוד מגרמניה שנואת נפשי הנצחית? אבל היום- בין לבכות ללצחוק בחרתי לצחוק. אולי זה נובע ממה שקרה לי לפני ארבעה חודשים, כשבעיטת הדרדלה של אנדראס הרצוג הבקיעה את חומת יריחו של נבחרתי האהובה מול עיני הכלות. שבוע הייתי באבל, מסרב להאמין. אבל היום? צחקתי. למה שאתרגז? עם יו"ר התאחדות כה נפלא וחביב כמו גברי לוי על שלל הסיגרים שלו, עם פרשן נפלא כמו שלמה שרף (כבר שכח איך נבחרת נערות הליווי שלו חטפה תבוסה לא פחות גדולה, ועוד בבית, ועוד במשחק רשמי מכריע, ועוד מול דנמרק החלשה יחסית), עם מאמן נפלא שמשתכר מאות אלפי דולרים לשנה על חשבון משלם המיסים וחוטף תבוסות שלאחרונה נראו פה ב1945, למה שאתרגז? הכל נפלא.
ישבתי היום מול הטלביזיה- וצחקתי. פעם, הייתי מניח שהייתי אוכל את הלב. כזאת תבוסה? ועוד מגרמניה שנואת נפשי הנצחית? אבל היום- בין לבכות ללצחוק בחרתי לצחוק. אולי זה נובע ממה שקרה לי לפני ארבעה חודשים, כשבעיטת הדרדלה של אנדראס הרצוג הבקיעה את חומת יריחו של נבחרתי האהובה מול עיני הכלות. שבוע הייתי באבל, מסרב להאמין. אבל היום? צחקתי. למה שאתרגז? עם יו"ר התאחדות כה נפלא וחביב כמו גברי לוי על שלל הסיגרים שלו, עם פרשן נפלא כמו שלמה שרף (כבר שכח איך נבחרת נערות הליווי שלו חטפה תבוסה לא פחות גדולה, ועוד בבית, ועוד במשחק רשמי מכריע, ועוד מול דנמרק החלשה יחסית), עם מאמן נפלא שמשתכר מאות אלפי דולרים לשנה על חשבון משלם המיסים וחוטף תבוסות שלאחרונה נראו פה ב1945, למה שאתרגז? הכל נפלא.
