ביטוח לאומי

[2014abc]

אני בת 25 מאובחנת ברצף בתפקוד גבוה , מאז שסיימתי תיכון אני רוב הזמן בבית בלי תעסוקה לא עבדתי מעולם ואני גם לא אהיה מסוגלת ללכת לעבוד או להשתלב במסגרת כלשהיא בכלל במשך כל החיים שלי , גם לא במסגרת מוגנת שמותאמת לרצף האוטיסטי.
כשהייתי בת 19 קבעו לי בביטוח לאומי 100% אי כושר עבודה ו40% נכות , אני די בטוחה שהקצבה שאני מקבלת נחשבת קצבה מלאה אבל ממה שידוע לי כל בן אדם שאובחן ברצף האוטיסטי אמור להיות מוגדר כבעל נכות של 100% באופן אוטומטי ולקבל קצבה גבוה יותר , אז מה צריך לעשות בשביל שיתקנו את הטעות ויתנו לי את מה שמגיע לי?

 

[schlomitsmile]

כדאי לפנות לעו"ס ברווחה ברשות המקומית, שאחראי/ת על שירות לאנשים עם צרכים מיוחדים,
בהרבה רשויות מקומיות יש אפילו עו"ס שאחראי/ת על שירות לאוטיסטים.

עצוב לי לקרוא "לא אהיה מסוגלת ללכת לעבוד או להשתלב במסגרת כלשהיא בכלל במשך כל החיים שלי ".
יש, ובודאי בעתיד יהיו יותר, לא מעט אפשרויות, שאולי רובן לא מתאימות לך,
אבל לקבוע בנחרצות שלעולם אף אחת מהן לא תתאים,
כולל כאלה שאינן ידועות לך או כאלה שייפתחו רק בעוד כמה שנים,
נראה לי לא הגיוני ופוגע בך.
לא בהכרח צריך "להשתלב במסגרת", יש גם אפשרויות אחרות.

 

[2014abc]

מבחינתי זה לא שיקול של מה מתאים או לא מתאים , פשוט אין לי את הכוחות להתמודד עם הגישה של אנשי הצוות שעובדים עם הרצף האוטיסטי , ואין לי כח להתמודד עם הגישה של החברה כלפי אנשים ברצף . ברגע שבן אדם , איש מקצוע או לא , שומע עליי שאובחנתי ברצף הוא חושב שהוא יודע באופן אוטומטי בידיוק מה התכונות אישיות שלי ומה קשה לי ומה לא ואיך צריך להתייחס אליי . כאילו שבאותו רגע שהם שומעים את זה מופיעים להם משקפיים שעל העדשה כתובים כל ההכללות וכל הסטריאוטיפים על הרצף האוטיסטי , ואם אני ארצה לעסוק במשהו בחיים אני אצטרך לעבוד קשה מאוד בשביל להוכיח להם אחרת ולנקות את העדשה ולהוריד את המשקפיים האלה וממש אין לי כח לזה .
מבחינת אנשי המקצוע בן אדם ברצף האוטיסטי הוא לא בן אדם בפני עצמו עם אישיות משלו , לדעתם הוא בעצם חלק מקבוצת אנשים (אולי אפילו סוג של יצורים כלשהם בעלי מח לא אנושי, ולא אנשים) שלכולם יש מאפייני אישיות וצרכים דומים מאוד .
מאז שסיימתי תיכון (הייתי בכיתת תקשורת בתוך תיכון רגיל) הרגשתי את החופש של השחרור מלהתמודד כל יום עם אנשי המקצוע ועם צורת ההסתכלות האטומה שלהם , ואין בי רצון להחזיר את עצמי למקום שבו כל היום יודגש לי בכל מיני דרכים עד כמה שמי שברצף האוטיסטי נחשב לבן אדם עד כדי כך מוגבל ושונה.
וגם אני כל החיים שלי מתמודדת עם הבושה בעצמי על הרצף האוטיסטי ועל עוד דברים ששונים בי ועם הקנאה באנשים הרגילים , ואני מעדיפה להשאר חופשיה מהתמודדות עם כל הדברים האלה. ואפילו שאני כבר חופשיה מכל זה אני עדיין לא שוכחת את הכעס על כל היחס שקיבלתי בתור מישהו שמאובחנת ברצף.

 

[schlomitsmile]

כואב ומקומם לקרוא על היחס הפוגעני שקיבלת- במקום שהיה אמור להיטיב איתך ולחזק אותך, והנזק החמור שזה גרם לך.
אבל 2014abc יקרה, חלק מהנזק הזה, זה שהם גרמו לכך שגם את פועלת לפי סטריאוטיפים והכללות:
יש ודאי אנשי מקצוע ואחרים כמו שתארת, יותר מדי כאלה, אבל ממש לא כולם כאלה.
את מדברת על "הם" כאילו זה גוש אפל אחד ואחיד, ולא אינספור בני-אדם, כל אחד אישיות בפני עצמו.
מסכימה איתך שבנאדם צריך להרחיק את עצמו מאנשים שעושים לו רע,
ושמפחיד ולא פשוט לגלות מראש האם אדם זה או אחר הוא כפי שתארת או שמא הוא אחר.
זה לא אומר שזה לא אפשרי, ובטח לא שזה לא יהיה אפשרי בעתיד.