אני בת 26 מאובחנת ברצף האוטיסטי , הייתי בכיתה של חינוך מיוחד בתוך תיכון רגיל ומאז שסיימתי אני בקושי יוצאת מהבית מעולם לא עבדתי במשהו
ולא עסקתי במשהו אחרי התיכון ואני גם לא רוצה ולא יכולה לעשות את זה , מאז שאובחנתי בתקופה שלקראת סוף היסודי תמיד הייתי מוכרת בביטוח לאומי ובתפקוד יותר נמוך ממה שאני באמת כי ככה הפסיכיאטרית אבחנה אותי , אני יודעת בוודאות שהיא כתבה באבחון לא מעט דברים שהם לא נכונים ואפילו כאלה שמעולם לא היו קרובים ללהיות נכונים בשום אופן .
כמה שנים אחרי שסיימתי תיכון ביטוח לאומי הזמינו אותי לקבוע קבצה ואחוזי נכות לצמיתות , בהתחלה הם הזמינו אותי לפגישה עם עובדת סוציאלית ואמרתי לה שלא עבדתי מעולם ואני לא רוצה לעבוד , ואחר כך הזמינו אותי לפסיכיאטר במהלך השיחה הוא אמר לי שהוא רואה שהעובדת הסוציאלית כתבה שאני ניסיתי להשתלב בעבודה ולא הצלחתי , אמרתי שזה לא נכון ואחר כך ראיתי שהם הכניסו לסיכום עליי את זה שניסיתי לעבוד ולא הצלחתי , וההפתעה הכי גדולה הייתה שהם החליטו שאני סובלת מחרדות והם הכניסו לי עוד סניף נכות של חרדות בנוסף לאוטיזם.
חוץ מזה שאני בכלל לא סובלת מחרדות בכל החיים שלי אף בן אדם לא חשב שאני חרדתית אפילו לא הפסיכיאטרית שאבחנה אותי ולא אף אחד מהצוות של הכיתה בחינוך מיוחד גם לא אלה שההתרשמות שלהם מרמת התפקוד שלי הייתה פחות טובה (המדריכת מתי"א למשל..)
ולדעתי זה מטורף לראות את ההבדל הזה שאם בן אדם שלא מאובחן ברצף היה אומר לביטוח לאומי שהוא סובל מחרדות ולא מצליח להשתלב בעבודה היו שואלים אותו הרבה שאלות ואולי גם היו מבקשים מכתב מפסיכולוג על החרדות , אבל בגלל שבן אדם ברצף האוטיסטי נחשב לעד כדי כך מוגבל כל כך קל להם להאמין שיש לו עוד מוגבלויות וקשיים שהם לא מרגישים צורך לבדוק ולשאול כלום
מוסיפה גם שמאוד התאכזבתי לראות שהם לקחו את המכתב שהמחנכת כתבה להם שאני מתקשה להבין סיטואציות חברתיות והכניסו את זה גם לסיכום הרשמי , כי מעולם לא הרגשתי שכל הנושא של קושי להבין סיטואציות וכל מה שקשור לזה הוא רלוונטי אליי למרות שזה נחשב לאחד הדברים הכי עיקריים במאפיינים של הרצף האוטיסטי, כל התיכון נלחמתי בהכללה הזאת לא הייתה לי תקשורת טובה עם המורות והסייעות של הכיתה הם אף פעם לא הבינו אותי הם ראו שאני לא מרוצה מדברים שהם ניסו לעזור לי והם חשבו שזה בגלל שאני "לא מבינה סיטואציות" והם היו מנסות לבוא ולהסביר לי ושום דבר מההסברים שלהם לא חידש לי כלום כי הבנתי הכל, היה שלב שהרמתי ידיים ולא ידעתי איך לדבר איתם .
ואפילו אחרי התיכון אני נלחמתי ועדיין נלחמת בזה , שהייתי בטיפול אצל פסיכולוגית בהתחלה במשך הרבה זמן הייתי כל הזמן מרגישה שבכל דבר שאני מספרת לה אני צריכה להדגיש ולהסביר שיכולתי להבין את הסיטואציות נכון , וחלק מהסיבה שאני מרגישה שאני לא מסוגלת להכניס את עצמי למסגרת של הרצף האוטיסטי או למקום שידעו שאובחנתי בזה זה כי אני לא יכולה להתמודד עם הסטריאוטיפ הזה
מאז שלחו לי כמה פעמים תעודת נכה עם פטור מעמידה בתור ,מעולם לא העזתי להשתמש בזה והאמת היא שעד שהם שלחו לי את זה בכלל לא ידעתי ואף פעם לא העלתי על דעתי שעמידה בתור נחשבת משהו שקשה לאנשים ברצף האוטיסטי
וממש לא מזמן שלחו לי את זה עוד פעם , אפילו שאני יודעת שזה לא משהו אישי אליי ושככה הם עובדים ושולחים לכל הרצף האוטיסטי קשה לי שלא להרגיש תסכול שאני רואה את זה גם כי מבחינתי מהרגע שסיימתי תיכון אני לא רוצה יותר להיות מתויגת כמוגבלת ושונה וגם זה מזכיר לי כמה שאפשר להגיד שהיד קלה מידי על ההדק בכל מה שקשור ללהאמין שכל בן אדם ברצף האוטיסטי הוא בהכרח עד כדי כך מוגבל ושונה.
ולא עסקתי במשהו אחרי התיכון ואני גם לא רוצה ולא יכולה לעשות את זה , מאז שאובחנתי בתקופה שלקראת סוף היסודי תמיד הייתי מוכרת בביטוח לאומי ובתפקוד יותר נמוך ממה שאני באמת כי ככה הפסיכיאטרית אבחנה אותי , אני יודעת בוודאות שהיא כתבה באבחון לא מעט דברים שהם לא נכונים ואפילו כאלה שמעולם לא היו קרובים ללהיות נכונים בשום אופן .
כמה שנים אחרי שסיימתי תיכון ביטוח לאומי הזמינו אותי לקבוע קבצה ואחוזי נכות לצמיתות , בהתחלה הם הזמינו אותי לפגישה עם עובדת סוציאלית ואמרתי לה שלא עבדתי מעולם ואני לא רוצה לעבוד , ואחר כך הזמינו אותי לפסיכיאטר במהלך השיחה הוא אמר לי שהוא רואה שהעובדת הסוציאלית כתבה שאני ניסיתי להשתלב בעבודה ולא הצלחתי , אמרתי שזה לא נכון ואחר כך ראיתי שהם הכניסו לסיכום עליי את זה שניסיתי לעבוד ולא הצלחתי , וההפתעה הכי גדולה הייתה שהם החליטו שאני סובלת מחרדות והם הכניסו לי עוד סניף נכות של חרדות בנוסף לאוטיזם.
חוץ מזה שאני בכלל לא סובלת מחרדות בכל החיים שלי אף בן אדם לא חשב שאני חרדתית אפילו לא הפסיכיאטרית שאבחנה אותי ולא אף אחד מהצוות של הכיתה בחינוך מיוחד גם לא אלה שההתרשמות שלהם מרמת התפקוד שלי הייתה פחות טובה (המדריכת מתי"א למשל..)
ולדעתי זה מטורף לראות את ההבדל הזה שאם בן אדם שלא מאובחן ברצף היה אומר לביטוח לאומי שהוא סובל מחרדות ולא מצליח להשתלב בעבודה היו שואלים אותו הרבה שאלות ואולי גם היו מבקשים מכתב מפסיכולוג על החרדות , אבל בגלל שבן אדם ברצף האוטיסטי נחשב לעד כדי כך מוגבל כל כך קל להם להאמין שיש לו עוד מוגבלויות וקשיים שהם לא מרגישים צורך לבדוק ולשאול כלום
מוסיפה גם שמאוד התאכזבתי לראות שהם לקחו את המכתב שהמחנכת כתבה להם שאני מתקשה להבין סיטואציות חברתיות והכניסו את זה גם לסיכום הרשמי , כי מעולם לא הרגשתי שכל הנושא של קושי להבין סיטואציות וכל מה שקשור לזה הוא רלוונטי אליי למרות שזה נחשב לאחד הדברים הכי עיקריים במאפיינים של הרצף האוטיסטי, כל התיכון נלחמתי בהכללה הזאת לא הייתה לי תקשורת טובה עם המורות והסייעות של הכיתה הם אף פעם לא הבינו אותי הם ראו שאני לא מרוצה מדברים שהם ניסו לעזור לי והם חשבו שזה בגלל שאני "לא מבינה סיטואציות" והם היו מנסות לבוא ולהסביר לי ושום דבר מההסברים שלהם לא חידש לי כלום כי הבנתי הכל, היה שלב שהרמתי ידיים ולא ידעתי איך לדבר איתם .
ואפילו אחרי התיכון אני נלחמתי ועדיין נלחמת בזה , שהייתי בטיפול אצל פסיכולוגית בהתחלה במשך הרבה זמן הייתי כל הזמן מרגישה שבכל דבר שאני מספרת לה אני צריכה להדגיש ולהסביר שיכולתי להבין את הסיטואציות נכון , וחלק מהסיבה שאני מרגישה שאני לא מסוגלת להכניס את עצמי למסגרת של הרצף האוטיסטי או למקום שידעו שאובחנתי בזה זה כי אני לא יכולה להתמודד עם הסטריאוטיפ הזה
מאז שלחו לי כמה פעמים תעודת נכה עם פטור מעמידה בתור ,מעולם לא העזתי להשתמש בזה והאמת היא שעד שהם שלחו לי את זה בכלל לא ידעתי ואף פעם לא העלתי על דעתי שעמידה בתור נחשבת משהו שקשה לאנשים ברצף האוטיסטי
וממש לא מזמן שלחו לי את זה עוד פעם , אפילו שאני יודעת שזה לא משהו אישי אליי ושככה הם עובדים ושולחים לכל הרצף האוטיסטי קשה לי שלא להרגיש תסכול שאני רואה את זה גם כי מבחינתי מהרגע שסיימתי תיכון אני לא רוצה יותר להיות מתויגת כמוגבלת ושונה וגם זה מזכיר לי כמה שאפשר להגיד שהיד קלה מידי על ההדק בכל מה שקשור ללהאמין שכל בן אדם ברצף האוטיסטי הוא בהכרח עד כדי כך מוגבל ושונה.
נערך לאחרונה ב: