ביטויי רוגז וכעס

[מייב]

ביטויי רוגז וכעס

בני בן 10 חודשים, והחל בחודש האחרון לזחול זחילת גחון (יש לו היפוטוניה קלה, ואני בפיזיו). בשבוע האחרון הוא נראה כועס ורגוז מאוד, עם ביטויי כעס של "גדולים" ממש- צעקות, נהמות, נפנוף אגרופים וחישוק שיניים (בעצם, חניכיים). אני קושרת זאת לעובדה שבגלל הניידות החדשה שלו, אנחנו פחות מוכנים לבוא אליו, ודורשים ממנו יותר תנועה כלפינו- זה בעיקר מתבטא כשהוא רוצה שנרים אותו. האם יש מקום לתסכל אותו במידה, כדי לפתח את הזחילה? כיצד יש להתייחס לביטויי הכעס האלו?

 

[galigal33]

היי מייב

ענת או יהודה וודאי יענו לך בקרוב. רק יכולה לספר שכשאילון התחיל לזחול גחון היתה בדמיוני דמות של תינוק מחייך מאוזן לאוזן , זוחל בהתלהבות לאמא שלו עם מבט מזוגג מאהבה וכשמגיע אליה מתרפק עם דמעות של אושר בעיניים. מה רבה היתה תדהמתי שראיתי תינוק מעוצבן שלא מבין למה הוא צריך להתאמץ, זוחל כל הדרך כשהוא חצי מקטר חצי בוכה וכשמגיע דורש מייד שארים אותו . זה ממש קשה לזחול גחון ...תנסי פעם בעצמך. הוא התחיל לאחרונה על 6 והוא הרבה פחות מקטר...(למרות שעדיין לא זוחל בחיוכים גדולים) בקיצור ... ניראה לי שזה ישתנה עם הזמן ובינתיים אני סומכת עליך שתדעי כמה לאתגר אותו ומתי להפסיק. אני למשל לא ויתרתי אבל התקרבתי קצת על מנת לקצר לו את המרחק.

 

[ענת סימון]

מייב צריך להבדיל בין קיטור של מאמץ

ונהמות של "קשה לי אבל אני הולך על זה" לבין בכי של חוסר אונים שזועק "הלפ מי". במקרה השני כדאי לגשת ולעזור. במקרה הראשון רק לעודד ולתת לתינוק להנות מההצלחה שלו. צודקת גליגל כשהיא מציעה לנסות לקצר מרחק כדי לקרב את ההצלחה. תיסכול צריך להיות ברמה כזו שהתינוק יכול להתמודד איתו ואינו מתייאש בעקבותיו.