ביטחון עצמי. אך ורק ביטחון עצמי.
מי היה מאמין שבכיתה ח' (לפני 5 שנים בערך) עמדתי מול קהל של 300 איש ודיקלמתי קטע קצר, מי היה מאמין שהייתי בחוג דרמה והעלתי הצגות כיתתיות קטנות כאלה.. מי היה מאמין שלפני זמן לא ארוך הייתי עוד פעיל ותוסס בכיתה ותמיד אומר את מה שאני חושב בלי שום בעיות ומן הסתם כל אלה בלי שום זכר לגימגום! והיום? השתתקתי. לא יודע למה, לא יודע איך, וזה הקטע הכי כואב. הגמגום נפל עליי משום מקום! ואני מאמין שזה קרה בגלל שבתקופת התיכון הביטחון העצמי שלי ירד פלאים... ואול בכלל זה קטע של גיל ההתבגרות? (התפתחות מאוחרת, בדרך כלל בנים עוברים את זה בכיתה ח', אצלי זה הגיע בין יא' ליב') בקיצור אני אובד עצות ואני בהחלט לא מגמגם טיפוסי! יש ימים שאני לא מגמגם כמעט בכלל! ויש ימים שאני מגמגם יותר... ושוב, ביטחון עצמי... אז מה עושים עם זה?
מי היה מאמין שבכיתה ח' (לפני 5 שנים בערך) עמדתי מול קהל של 300 איש ודיקלמתי קטע קצר, מי היה מאמין שהייתי בחוג דרמה והעלתי הצגות כיתתיות קטנות כאלה.. מי היה מאמין שלפני זמן לא ארוך הייתי עוד פעיל ותוסס בכיתה ותמיד אומר את מה שאני חושב בלי שום בעיות ומן הסתם כל אלה בלי שום זכר לגימגום! והיום? השתתקתי. לא יודע למה, לא יודע איך, וזה הקטע הכי כואב. הגמגום נפל עליי משום מקום! ואני מאמין שזה קרה בגלל שבתקופת התיכון הביטחון העצמי שלי ירד פלאים... ואול בכלל זה קטע של גיל ההתבגרות? (התפתחות מאוחרת, בדרך כלל בנים עוברים את זה בכיתה ח', אצלי זה הגיע בין יא' ליב') בקיצור אני אובד עצות ואני בהחלט לא מגמגם טיפוסי! יש ימים שאני לא מגמגם כמעט בכלל! ויש ימים שאני מגמגם יותר... ושוב, ביטחון עצמי... אז מה עושים עם זה?