בייביסיטר לאחים הקטנים
צהריים טובים, יש לי בטן מלאה, היד רצה על המקלדת.. מתנצלת אם זה לא מאורגן. מזמן לא ביקרתי כאן. אני זקוקה לעזרתכם. המצב טעון מספיק ואשתדל להניח את הדברים כפי שהם. נישואים ראשונים לי, הגעתי רווקה, נישואים שניים לבעלי, יש לו שתיים (14,17). ולנו יש בת 5 ובן 1.3 משותפים. משמורת משותפת, הן פעמיים בשבוע וכל שבת שניה איתנו. בגדול, בסדר. בקטן, עם הזמן אני מצפה פחות ופחות לעזרתן, מסתפקת בקשר היפה עם בת ה-5, הגדולות בקשר מקסים עם אחותן, הבכורה לא מתייחסת לבן הקטן (ולו שלום..). זה דבר שמאוד מפריע לבעלי ולי, דיבר איתה והיא מאוד סגורה. אמרה שלא רצתה את האח הזה.. (כשהיתה בת 12 לא פסקה מלומר, תעשו אח או אחות לבת ה-5...) אולי מקנאה כי הוא בן, מה שבעלי כל כך רצה.. מתחרה על הזמן והאהבה של אביה..? והאחות בת ה-14 אוהבת אותו מאוד. שבוע שעבר ביקשנו מבת ה-14 להיות בייביסיטר על אחיה. אפשר לספור על יד אחת, בקושי שיצאנו או שביקשנו מהן להשאר בביית עם האחים שלהן. היא הסכימה בכיף וברגע שצץ לה ארוע חברתי, מסיבה, היא אמרה שלא תוכל להשאר והיא תבדוק אם הבכורה יכולה.. אין בכלל מה לדבר, הגדולה, שלא מתייחסת לאחיה תשמור עליו, תתן לו מוצץ כשיבכה?! לא ראוי בעיני ובעיני בעלי. אין ביניהם קשר בכלל. בכל אופן ודי ברור, היא סירבה. בעלי הודיע לבת ה-14 שהיא נשארת, כעס עליה, ״פעם ב... מבקשים ממך לעשות משהו בשבילנו ואת מבטלת..״ בכל אופן בת ה-14 יצאה מהבית בלי לומר... לא ראינו שהלכה עד שהתחלתי להתארגן ליציאה ): דבר שמעולם לא קרה. דבר חמור כשלעצמו ופה, בכלל אני מפרידה בין העניינים. הוא כל כך כעס עליה על 2 הדברים, הביטול והיציאה בלי להודיע שלא דיבר איתה כל השבת. אני, כשאני לא מבטאת כעס, מדברת ופותחת פשוט מאוד מתרחקת, מתעלמת. הוא ביקש לפתוח את הדברים כשירגיש לו נכון.. ואני לא הייתי מסוגלת לבקש ממנה כלום, לא עזרה בהגשה לשולחן, כלום, כלום. אחרי מה שהיה והיא, אני יודעת, הרגישה את הניתוק והכעס. לא דיברתי איתה כמעט או התייחסתי. יש פה רגישות מאוד גבוהה, 1. היא עדיין ילדונת, ששמה את צרכיה במקום ראשון, אי אפשר באמת לכפות עליה להשאר לעשות בייביסיטר. אפשר לצפות שתבטל פעם ב.. תכנית שלה. אפשרלגרום לה להבין שזה חלק בלתת ולקחת. היא לא מורגלת מגיל צעיר שכך הם הדברים, יצאנו מעט ולא על בסיס קבוע בעבר. 2. הזוי שנוציא כסף על בייביסיטר. עכשיו החלטנו לצאת פעם בשבוע, הילדות גדולות ומגיע לנו זמן לעצמנו קצת. אז מה, לא מגוחך, נזמין בפעם הבאה בייביסיטר כשבביית יש 2 בנות בוגרות?! זה הזוי! בעלי ובת ה-14 רבו בסופו של דבר, כי היא יצאה הבוקר לביה׳ס ושלחה הודעה כועסת, חצופה לבעלי. הפך לו את היום.. חבל לי שלא פתחנו את הדברים במהלך השבת. נאלצתי לקבל את הבקשה שלו. עכשיו נפתחה מלחמת עולם.. היא לא תבוא במהלך השבוע, ככה אמרה. מורכב מאוד, בבקשה אשמח לעזרה וכמה שפחות ביקורת. תודה
צהריים טובים, יש לי בטן מלאה, היד רצה על המקלדת.. מתנצלת אם זה לא מאורגן. מזמן לא ביקרתי כאן. אני זקוקה לעזרתכם. המצב טעון מספיק ואשתדל להניח את הדברים כפי שהם. נישואים ראשונים לי, הגעתי רווקה, נישואים שניים לבעלי, יש לו שתיים (14,17). ולנו יש בת 5 ובן 1.3 משותפים. משמורת משותפת, הן פעמיים בשבוע וכל שבת שניה איתנו. בגדול, בסדר. בקטן, עם הזמן אני מצפה פחות ופחות לעזרתן, מסתפקת בקשר היפה עם בת ה-5, הגדולות בקשר מקסים עם אחותן, הבכורה לא מתייחסת לבן הקטן (ולו שלום..). זה דבר שמאוד מפריע לבעלי ולי, דיבר איתה והיא מאוד סגורה. אמרה שלא רצתה את האח הזה.. (כשהיתה בת 12 לא פסקה מלומר, תעשו אח או אחות לבת ה-5...) אולי מקנאה כי הוא בן, מה שבעלי כל כך רצה.. מתחרה על הזמן והאהבה של אביה..? והאחות בת ה-14 אוהבת אותו מאוד. שבוע שעבר ביקשנו מבת ה-14 להיות בייביסיטר על אחיה. אפשר לספור על יד אחת, בקושי שיצאנו או שביקשנו מהן להשאר בביית עם האחים שלהן. היא הסכימה בכיף וברגע שצץ לה ארוע חברתי, מסיבה, היא אמרה שלא תוכל להשאר והיא תבדוק אם הבכורה יכולה.. אין בכלל מה לדבר, הגדולה, שלא מתייחסת לאחיה תשמור עליו, תתן לו מוצץ כשיבכה?! לא ראוי בעיני ובעיני בעלי. אין ביניהם קשר בכלל. בכל אופן ודי ברור, היא סירבה. בעלי הודיע לבת ה-14 שהיא נשארת, כעס עליה, ״פעם ב... מבקשים ממך לעשות משהו בשבילנו ואת מבטלת..״ בכל אופן בת ה-14 יצאה מהבית בלי לומר... לא ראינו שהלכה עד שהתחלתי להתארגן ליציאה ): דבר שמעולם לא קרה. דבר חמור כשלעצמו ופה, בכלל אני מפרידה בין העניינים. הוא כל כך כעס עליה על 2 הדברים, הביטול והיציאה בלי להודיע שלא דיבר איתה כל השבת. אני, כשאני לא מבטאת כעס, מדברת ופותחת פשוט מאוד מתרחקת, מתעלמת. הוא ביקש לפתוח את הדברים כשירגיש לו נכון.. ואני לא הייתי מסוגלת לבקש ממנה כלום, לא עזרה בהגשה לשולחן, כלום, כלום. אחרי מה שהיה והיא, אני יודעת, הרגישה את הניתוק והכעס. לא דיברתי איתה כמעט או התייחסתי. יש פה רגישות מאוד גבוהה, 1. היא עדיין ילדונת, ששמה את צרכיה במקום ראשון, אי אפשר באמת לכפות עליה להשאר לעשות בייביסיטר. אפשר לצפות שתבטל פעם ב.. תכנית שלה. אפשרלגרום לה להבין שזה חלק בלתת ולקחת. היא לא מורגלת מגיל צעיר שכך הם הדברים, יצאנו מעט ולא על בסיס קבוע בעבר. 2. הזוי שנוציא כסף על בייביסיטר. עכשיו החלטנו לצאת פעם בשבוע, הילדות גדולות ומגיע לנו זמן לעצמנו קצת. אז מה, לא מגוחך, נזמין בפעם הבאה בייביסיטר כשבביית יש 2 בנות בוגרות?! זה הזוי! בעלי ובת ה-14 רבו בסופו של דבר, כי היא יצאה הבוקר לביה׳ס ושלחה הודעה כועסת, חצופה לבעלי. הפך לו את היום.. חבל לי שלא פתחנו את הדברים במהלך השבת. נאלצתי לקבל את הבקשה שלו. עכשיו נפתחה מלחמת עולם.. היא לא תבוא במהלך השבוע, ככה אמרה. מורכב מאוד, בבקשה אשמח לעזרה וכמה שפחות ביקורת. תודה