ריקי זו אני
Well-known member
ישנם ימים כאלה, בקרים כאלה שאין בהם לחץ..., נכון שבמקומותינו הימים האלה והבקרים האלה נדירים, אבל מפעם לפעם הם צצים ובאים. אני אוהבת עד שגעון את השלווה הזו שאינה שלמה בימים טרופים אלה... כי בכל אופן בן אחד שלנו הפך ללוחם מקצועי ואין כמו חרדות העורף לבני המשפחה הלוחמים... חתן שלוחם כבר יותר מ-300 ימים... ועבודות שאינן מתמעטות... אלה מתרבות... וכבר נאמר על מרבה נכסים..., דברים שמתיחסים גם לכבשים... חחח
אז היום יהיה לי כזה יום. יום שלם בבית, לבדי..., בין הקירות, בלי הפרעה מכל צד... אני לעצמי wow.
בימים כאלה אני מביטה... נזכרת..., משחזרת... וגם ובעיקר מנסה לבנות בדמיוני את ה'אילו'...
כל אלה ניתן לעשות בשקט מסביב... נחת של אחרי מקלחת חמה, טיפול מסור בדורש טיפול..., כוס קפה שני של בוקר... ישיבה בפינת האוכל ושקיעה במה שהיה. להביט ממרחק הזמן..., בהבנה שאלה החיים... ואין מקום לתת ציון לאף אחד. ממש לבוא ממקום נקי... הכי נקי שאפשר.
לא קל להביט כך... בעיקר לא קל לאשה כמוני, כזו שנולדה שמינית במשפחה מזרחית... שאוהבת ומכבדת בעיקר הולדת בנים... ורואה בבנות יותר כאב ראש מאשר כל דבר אחר... כי אם נביט סביבנו... נבין שהתרבות המזרחית הזו 'הלבישה' על הנולדת ועד מותה את כל העומס ופוטרת את הזכרים...
ואנחנו? בנות הדור הראשון של הנולדות כאן... אל תוך תרבות המערבית... האחרת?
כשבן נולד במשפחה... אין למקומו ברשימה שום עניין. שמחה גדולה תתקיים. אצל הורי בבלוק ג', שזה הבלוק אמור היה לפי מיקומו להיות א', אך למי איכפת, כל ה'רכבת' כמעט, מתגיסת בכל העבודות הנדרשות לקיים מצוות הברית מילה ולעיתים פדיון הבן.
בין העמודים, קומת קרקע, לצד חדר המדרגות... מעמידים שולחנות שהובאו מבית הכנסת, כסאות כולל כסאו של אליהו הנביא..., מהדירות ה'צנועות', או נכון יותר מהמטבחים הצרים, יוצאים המאכלים כיד המלך של קוסקוס מעשה ידי הנשים להפליא... הירקות המבושלים עם ירקות וחלקי עוף, הסלטים וכל השאר כמו החלות והלחמים שהוצאו זה עתה מהתנור... אח... אח... - כבוד לבנים... רק לזכרים...
וברי המצווה? חחחח... מול מול... בנות המצווה???
זה הבסיס...
תשמרי על בתוליך נערה מתבגרת... תשמרי את ההורמונים שלך לגבר שיבחר בך... ואת תגידי לו 'כן'..., העיקר שתפתחי את הרגליים דקה או שניה לאחר שקודשת כדת משה וישראל. רגע דל לא לפני.
אותו האקט אחרי בקדושה... לפני? חחחחח... פשע חמור
או...שתזדייני ותזהרי... תזדייני... ותזהרי... - תזהרי שלא יגלו אותך... או שלא יגלו אבל ידברו... כי לשון הנשים שמוכנות להקריב כל נערה על המזבח... וואי וואי וואי... - מול הנער שפטור מלא מלא על ענייני כבוד המשפחה... שזיין? ירוץ לספר לחבר'ה ויחשב לו לכבוד אם יוסיף ויתאר כיצד זו השרמוטה התענגה מהכלי שלו..., מיכולת הביצוע שלו... ומהוספת שמה לשרשת הכיבושים שנתנו לו לנער את היכולת לענג...
כך שבכל בחור למעשה יש את הצורך לשמור על בתוליהן של אחיותיו... בקנאות אין קץ לבין הצורך לענג את בנות גילן של אחיותיו שחוטאות...ואני?
אני, ריקי לוי... הייתי פטורה.
נערה גמלונית... מעופפת... כפופת גו... כמעט גיבנת... שמנה, דיבור של ערס גברי... שמודעת היטב למקומה במשפחה ובחברה, בידעה והבנה שאין בחור שירצה לזיין אותי... ועוד לצאת בהצהרות על הכיבוש..., לא אחת שירכלו עליה הנשים... כי מי יאמין שמשהו... חחחח...
כך היה. אבי היה מודאג...
לא מודאג שמא בתולי יקרעו בטרם עת... חשש שבתולי לא יקרעו כלל וכלל... ואהיה לעול על המשפחה..., גם אחיי שוחחו בינם לבינם על הצורך ליתפוס משהו שיאלץ לגאול אותי מבתולי באופן החיובי של טקס שמח... וכו'.
ואמא שלי??? זכרונה לברכה, שסיפרה לי ערב אחד כיצד החלה לחסוך מגרוש לגרוש כדי לעלות לקברי צדיקים... למאיר בעל הנס... אולי לקבל ברכה מהבבא סאלי, או הרב כדורי זכר צדיקים לברכה...
חסכה ולא ביצעה... כי חלמה שיבוא האחד, ישב על הכורסה בסלון ויבקש מאבי או מאחיי את ידי, והם יבטיחו לבחור הנרגש הבטחות מפה להודעה חדשה, רק שיקח... רק שיקח..., אמא קיוותה. באמת קיוותה... .
או אז... התהפך הגלגל... - גלגל המזלות... שלי.
מהפוסטמה שגבר לא חפץ להחדיר בה את המשמו שלו... 0 סכנה לכבוד המשפחה... משפחת לוי... בלוק ג' קומה ב' דלת שמאל... באה ההצעה של דוד אליהו לאבי שאבוא אצל משרדו והוא ילמד אותי את תורת הפקידות וההנהח"ש והוא יסדר אותי בעבור שכר זעום אך כדאי... אצל בחור שפתח משרד בבנין שם הוא, הדוד מנהל את החשבונות... ההצעה היתה מפתה מאוד... שכר מהיום הראשון להשתלמות.
למה בחר דוד אליהו דווקא בי? חחח... זה ברור, ברור כשמש...
1. דוד אליהו בקש בתמים לעזור בפרנסת משפחת אחיו החולה סופני...
2. מכל המועמדות במשפחה המורחבת... סיימתי 12 שנות לימוד ואפילו נבחנתי במבחני הבגרות...
3. חשב שמא אולי... יתן ידו לגאול אותי מבתולי ע"י בחור שלא בא מהבלוקים של השכונה שלנו...
הצעה מפתה מידי...
אז היום יהיה לי כזה יום. יום שלם בבית, לבדי..., בין הקירות, בלי הפרעה מכל צד... אני לעצמי wow.
בימים כאלה אני מביטה... נזכרת..., משחזרת... וגם ובעיקר מנסה לבנות בדמיוני את ה'אילו'...
כל אלה ניתן לעשות בשקט מסביב... נחת של אחרי מקלחת חמה, טיפול מסור בדורש טיפול..., כוס קפה שני של בוקר... ישיבה בפינת האוכל ושקיעה במה שהיה. להביט ממרחק הזמן..., בהבנה שאלה החיים... ואין מקום לתת ציון לאף אחד. ממש לבוא ממקום נקי... הכי נקי שאפשר.
לא קל להביט כך... בעיקר לא קל לאשה כמוני, כזו שנולדה שמינית במשפחה מזרחית... שאוהבת ומכבדת בעיקר הולדת בנים... ורואה בבנות יותר כאב ראש מאשר כל דבר אחר... כי אם נביט סביבנו... נבין שהתרבות המזרחית הזו 'הלבישה' על הנולדת ועד מותה את כל העומס ופוטרת את הזכרים...
ואנחנו? בנות הדור הראשון של הנולדות כאן... אל תוך תרבות המערבית... האחרת?
כשבן נולד במשפחה... אין למקומו ברשימה שום עניין. שמחה גדולה תתקיים. אצל הורי בבלוק ג', שזה הבלוק אמור היה לפי מיקומו להיות א', אך למי איכפת, כל ה'רכבת' כמעט, מתגיסת בכל העבודות הנדרשות לקיים מצוות הברית מילה ולעיתים פדיון הבן.
בין העמודים, קומת קרקע, לצד חדר המדרגות... מעמידים שולחנות שהובאו מבית הכנסת, כסאות כולל כסאו של אליהו הנביא..., מהדירות ה'צנועות', או נכון יותר מהמטבחים הצרים, יוצאים המאכלים כיד המלך של קוסקוס מעשה ידי הנשים להפליא... הירקות המבושלים עם ירקות וחלקי עוף, הסלטים וכל השאר כמו החלות והלחמים שהוצאו זה עתה מהתנור... אח... אח... - כבוד לבנים... רק לזכרים...
וברי המצווה? חחחח... מול מול... בנות המצווה???
זה הבסיס...
תשמרי על בתוליך נערה מתבגרת... תשמרי את ההורמונים שלך לגבר שיבחר בך... ואת תגידי לו 'כן'..., העיקר שתפתחי את הרגליים דקה או שניה לאחר שקודשת כדת משה וישראל. רגע דל לא לפני.
אותו האקט אחרי בקדושה... לפני? חחחחח... פשע חמור
או...שתזדייני ותזהרי... תזדייני... ותזהרי... - תזהרי שלא יגלו אותך... או שלא יגלו אבל ידברו... כי לשון הנשים שמוכנות להקריב כל נערה על המזבח... וואי וואי וואי... - מול הנער שפטור מלא מלא על ענייני כבוד המשפחה... שזיין? ירוץ לספר לחבר'ה ויחשב לו לכבוד אם יוסיף ויתאר כיצד זו השרמוטה התענגה מהכלי שלו..., מיכולת הביצוע שלו... ומהוספת שמה לשרשת הכיבושים שנתנו לו לנער את היכולת לענג...
כך שבכל בחור למעשה יש את הצורך לשמור על בתוליהן של אחיותיו... בקנאות אין קץ לבין הצורך לענג את בנות גילן של אחיותיו שחוטאות...ואני?
אני, ריקי לוי... הייתי פטורה.
נערה גמלונית... מעופפת... כפופת גו... כמעט גיבנת... שמנה, דיבור של ערס גברי... שמודעת היטב למקומה במשפחה ובחברה, בידעה והבנה שאין בחור שירצה לזיין אותי... ועוד לצאת בהצהרות על הכיבוש..., לא אחת שירכלו עליה הנשים... כי מי יאמין שמשהו... חחחח...
כך היה. אבי היה מודאג...
לא מודאג שמא בתולי יקרעו בטרם עת... חשש שבתולי לא יקרעו כלל וכלל... ואהיה לעול על המשפחה..., גם אחיי שוחחו בינם לבינם על הצורך ליתפוס משהו שיאלץ לגאול אותי מבתולי באופן החיובי של טקס שמח... וכו'.
ואמא שלי??? זכרונה לברכה, שסיפרה לי ערב אחד כיצד החלה לחסוך מגרוש לגרוש כדי לעלות לקברי צדיקים... למאיר בעל הנס... אולי לקבל ברכה מהבבא סאלי, או הרב כדורי זכר צדיקים לברכה...
חסכה ולא ביצעה... כי חלמה שיבוא האחד, ישב על הכורסה בסלון ויבקש מאבי או מאחיי את ידי, והם יבטיחו לבחור הנרגש הבטחות מפה להודעה חדשה, רק שיקח... רק שיקח..., אמא קיוותה. באמת קיוותה... .
או אז... התהפך הגלגל... - גלגל המזלות... שלי.
מהפוסטמה שגבר לא חפץ להחדיר בה את המשמו שלו... 0 סכנה לכבוד המשפחה... משפחת לוי... בלוק ג' קומה ב' דלת שמאל... באה ההצעה של דוד אליהו לאבי שאבוא אצל משרדו והוא ילמד אותי את תורת הפקידות וההנהח"ש והוא יסדר אותי בעבור שכר זעום אך כדאי... אצל בחור שפתח משרד בבנין שם הוא, הדוד מנהל את החשבונות... ההצעה היתה מפתה מאוד... שכר מהיום הראשון להשתלמות.
למה בחר דוד אליהו דווקא בי? חחח... זה ברור, ברור כשמש...
1. דוד אליהו בקש בתמים לעזור בפרנסת משפחת אחיו החולה סופני...
2. מכל המועמדות במשפחה המורחבת... סיימתי 12 שנות לימוד ואפילו נבחנתי במבחני הבגרות...
3. חשב שמא אולי... יתן ידו לגאול אותי מבתולי ע"י בחור שלא בא מהבלוקים של השכונה שלנו...
הצעה מפתה מידי...
