חיים פרידמן1
New member
בין אדם לקין. פרקים מה-ו
פרק מה. ראה דברי רבנו נתן בהלכות תפילת המנחה ז' על ארבע אותיות שם הויה, שהיוד הראשונה שהיא כנקודה מורה על ידיעת הפועל שאינו נפעל שהיא ידיעה פשוטה ולכן הוא שיר פשוט. ההא הראשונה על הצמצום הראשון להיות חלל פנוי. הו' מורה על המידות הטובות שבלב, והאות ואו מורה גם על התורה כי בה יש גילוי של האחד בפעולות המשתנות שזה עניין צורת האות ו' כי' הנמשכת למטה. וההא על פעולת האדם. ראה שם שכתב על עניין השם באחוריים שצריך תמיד לחזור לאחוריו היינו לידיעת אין סוף שזו הידיעה שהאדם נפעל קדם היותו פועל שהוא עניין הנון שבשם הצדיק כדבריי לעיל. ועל פי זה תבין מה שכתב רבנו בחלק א' מאמר י"א שיש ייחוד עליון וייחוד תחתון. וכל ייחוד הוא ייחוד של פעולה בנפעלות המשולים לזכר ונקבה. כי ייחוד יוד בהא הוא ייחוד הידיעה הפשוטה של הפועל שאינו נפעל בטבע הנראה כנפעל מעצמו. וייחוד ואו בהא הוא ייחוד היות האדם נפעל בנטיותיו, בפעולה העצמית על פי התורה. וזה עניין תיקון הברית, שבדבר בו האדם הכי נפעל, יפעל בו על פי התורה. ומי שהוא כבר פועל, כמו מי שהגביר פעילותו העצמית על נטיותיו ומתיש כוחו בלימוד התורה, גם הוא מזדווג משבת לשבת. כי שבת מורה על השבתת הפעולה האנושית בידיעה שכל כל הפעולות הן פעולות ה'. וזה שבאר רבנו נתן בהלכות כלאי אילן א' ששמירת הברית של התלמיד חכם אינה מהיצר אלא מהגאווה. שיישמר מחטא אדם הראשון שרצה להיות פועל בעצמו ולא כמו שמצבו באמת שהוא נפעל קודם היותו פועל. ומזה תבין ששמירת הברית העליונה הוא בזווג בשבת שאז אנו מצווים להיות נפעלים בתענוגים ולא במניעת הזיווג כל השבוע. ולא כעושים מבחינת למדן עיקר שעשו עניין הברית העליונה מניעת הזיווג כל השבוע ובזה מדמים שיוכל האדם לשנות מצבו שהוא נפעל קודם שהוא פועל.
פרק מו. כבר כתבתי על חטא אדם הראשון שרצה להיות כאלוהים על ידי ידיעת הטוב והרע ולא רצה שיהיה נפעל על ידו. והנה כתב רש"י על הפסוק "והאדם ידע" שזה היה קודם חטאו. שלא כתב "וידע אדם" אלא שכבר לפני כן ידע האדם וילדם. והכתוב מסייעו, שכתב אחר כך "ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן". נראה שעד אז היה בגן עדן כי שם נולד. והנה קין לא ביקש כלל להיות כאלוהים. אלא עבדו. אלא שה' הסתיר פניו ממנו. היינו הסתיר ממנו היותו פועל הכול כדי לתת מקום לפעולת קין עצמו. וזה שאמר לו "הלא אם תטיב שאת" היינו שכמו הנושא משא נאבק בכוח המשיכה המושך את משאו למטה, כך הנאבק בנטיותיו. ואמר לו שייטיב לשאת משא זה "ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו". גם כשהרג את הבל לא הרגו כדי שירוויח בזה משהו אלא שלא שלט בכעסו. כי אחר שאמר לו את דברי ה' אליו הרגו בכעסו על ה'. ואז עונשו הוא שיהיה נע ונד בארץ. כי הוא נפעל תמיד לא פועל בעצמו וכאילו כל רוח נושאת אותו עמה. ובזה תבין מה שאמר בתיקוני זוהר תיקון י"ט שאדם הראשון פגם במחשבה הסתומה הנוגעת לאין סוף הבורא כל ולא בראוהו. כי יש מחשבה שהיא באותיות ותיבות. ומזה תבין שכל הספירות שדיבר בהם הזוהר אינן אלא פעולות האדם. לא שיכוון האדם אליהם חס ושלום. וכמו שהאריך בזה רבנו נתן בהלכות ברכות השחר ג'. כי זה עניין תיקון המדמה שיבין האדם שכל דימוייו אינו אלא לפועל שאינו נפעל שבמחשבתו הסתומה מאותיות ותיבות וכמו שכתב רבנו בחלק ב' סוף מאמר ח' שאם אינו עושה כן אמונתו כוזבת כמו שכתב שם. וביאר שם בזוהר שכיוון שסילקו ממחשבתו הסתומה התחייב מיתה כי רק הוא חי החיים. וכל זה כמבואר בדבריי לעיל. וכתב שפגם בשם הויה. שהפריד האותיות יוד וואו משני האותיות הא והא. כי רצה להיות פועל לבד. כי היוד מורה על ידיעת הפועל שאינו נפעל והאות ואו על הארת פשיטות ידיעה זו ללב. אבל קין פגם בשם אדנות. המורה על מידת המלכות כידוע שהיא פעולת האדם.
פרק מה. ראה דברי רבנו נתן בהלכות תפילת המנחה ז' על ארבע אותיות שם הויה, שהיוד הראשונה שהיא כנקודה מורה על ידיעת הפועל שאינו נפעל שהיא ידיעה פשוטה ולכן הוא שיר פשוט. ההא הראשונה על הצמצום הראשון להיות חלל פנוי. הו' מורה על המידות הטובות שבלב, והאות ואו מורה גם על התורה כי בה יש גילוי של האחד בפעולות המשתנות שזה עניין צורת האות ו' כי' הנמשכת למטה. וההא על פעולת האדם. ראה שם שכתב על עניין השם באחוריים שצריך תמיד לחזור לאחוריו היינו לידיעת אין סוף שזו הידיעה שהאדם נפעל קדם היותו פועל שהוא עניין הנון שבשם הצדיק כדבריי לעיל. ועל פי זה תבין מה שכתב רבנו בחלק א' מאמר י"א שיש ייחוד עליון וייחוד תחתון. וכל ייחוד הוא ייחוד של פעולה בנפעלות המשולים לזכר ונקבה. כי ייחוד יוד בהא הוא ייחוד הידיעה הפשוטה של הפועל שאינו נפעל בטבע הנראה כנפעל מעצמו. וייחוד ואו בהא הוא ייחוד היות האדם נפעל בנטיותיו, בפעולה העצמית על פי התורה. וזה עניין תיקון הברית, שבדבר בו האדם הכי נפעל, יפעל בו על פי התורה. ומי שהוא כבר פועל, כמו מי שהגביר פעילותו העצמית על נטיותיו ומתיש כוחו בלימוד התורה, גם הוא מזדווג משבת לשבת. כי שבת מורה על השבתת הפעולה האנושית בידיעה שכל כל הפעולות הן פעולות ה'. וזה שבאר רבנו נתן בהלכות כלאי אילן א' ששמירת הברית של התלמיד חכם אינה מהיצר אלא מהגאווה. שיישמר מחטא אדם הראשון שרצה להיות פועל בעצמו ולא כמו שמצבו באמת שהוא נפעל קודם היותו פועל. ומזה תבין ששמירת הברית העליונה הוא בזווג בשבת שאז אנו מצווים להיות נפעלים בתענוגים ולא במניעת הזיווג כל השבוע. ולא כעושים מבחינת למדן עיקר שעשו עניין הברית העליונה מניעת הזיווג כל השבוע ובזה מדמים שיוכל האדם לשנות מצבו שהוא נפעל קודם שהוא פועל.
פרק מו. כבר כתבתי על חטא אדם הראשון שרצה להיות כאלוהים על ידי ידיעת הטוב והרע ולא רצה שיהיה נפעל על ידו. והנה כתב רש"י על הפסוק "והאדם ידע" שזה היה קודם חטאו. שלא כתב "וידע אדם" אלא שכבר לפני כן ידע האדם וילדם. והכתוב מסייעו, שכתב אחר כך "ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן". נראה שעד אז היה בגן עדן כי שם נולד. והנה קין לא ביקש כלל להיות כאלוהים. אלא עבדו. אלא שה' הסתיר פניו ממנו. היינו הסתיר ממנו היותו פועל הכול כדי לתת מקום לפעולת קין עצמו. וזה שאמר לו "הלא אם תטיב שאת" היינו שכמו הנושא משא נאבק בכוח המשיכה המושך את משאו למטה, כך הנאבק בנטיותיו. ואמר לו שייטיב לשאת משא זה "ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו". גם כשהרג את הבל לא הרגו כדי שירוויח בזה משהו אלא שלא שלט בכעסו. כי אחר שאמר לו את דברי ה' אליו הרגו בכעסו על ה'. ואז עונשו הוא שיהיה נע ונד בארץ. כי הוא נפעל תמיד לא פועל בעצמו וכאילו כל רוח נושאת אותו עמה. ובזה תבין מה שאמר בתיקוני זוהר תיקון י"ט שאדם הראשון פגם במחשבה הסתומה הנוגעת לאין סוף הבורא כל ולא בראוהו. כי יש מחשבה שהיא באותיות ותיבות. ומזה תבין שכל הספירות שדיבר בהם הזוהר אינן אלא פעולות האדם. לא שיכוון האדם אליהם חס ושלום. וכמו שהאריך בזה רבנו נתן בהלכות ברכות השחר ג'. כי זה עניין תיקון המדמה שיבין האדם שכל דימוייו אינו אלא לפועל שאינו נפעל שבמחשבתו הסתומה מאותיות ותיבות וכמו שכתב רבנו בחלק ב' סוף מאמר ח' שאם אינו עושה כן אמונתו כוזבת כמו שכתב שם. וביאר שם בזוהר שכיוון שסילקו ממחשבתו הסתומה התחייב מיתה כי רק הוא חי החיים. וכל זה כמבואר בדבריי לעיל. וכתב שפגם בשם הויה. שהפריד האותיות יוד וואו משני האותיות הא והא. כי רצה להיות פועל לבד. כי היוד מורה על ידיעת הפועל שאינו נפעל והאות ואו על הארת פשיטות ידיעה זו ללב. אבל קין פגם בשם אדנות. המורה על מידת המלכות כידוע שהיא פעולת האדם.