בין אפליה כלפי מזרחים להומוסקסואליות
ממשיכה את הקו שלי מלמעלה בשרשור נפרד: מה השיחה של צבר ושפרה לליאון שונה מהשיחות שיוסי עושה לעינב "אל תתחנחני ותתנצלי על מי שאת ומה שאת אומרת"?. אם לעינב היו אומרים משפט כמו "את אחלה בחורה, יש בך המון אש - אבל אם היתה לי בת כמוך, חס וחלילה" היא היתה ממשיכה לאהוב את האדם הזה ואומרת שהיא זכתה להכיר אותו? או לחילופין "את אחלה, אבל אם הבן שלי יביא הביתה מזרחית אני אזרוק אותו מכל המדרגות" - היא היתה מעיפה לו כאפה, ולא מתייחסת עליו כחבר טוב, היינו בשוק אם היא היתה עושה את זה. גם לנו זה היה נראה מוזר, שמישהו היה אומר "לא רוצה שהבן שלי יתחתן עם בחורה מזרחית" והיינו המומים אם אדם מזרחי היה מתייחס לאמירה כזו בשיוויון נפש מוחלט כמו שליאון קיבל את האמירה של אשר כלפיו. אני התכווצתי בלב, קשה לי להאמין שהוא לא. האם לגיטימי להגיד "חס וחלילה שהבן שלי יהיה הומו" - מה ההבדל? כי דעות קדומות וסלידה מהומוסקסואליות מקובלות הרבה יותר מאשר גזענות כלפי מזרחים ולכן צריך להתייחס לצריך להתייחס לדעות הקדומות כלפי הומוסקסואלים בסלחנות? על זה שפרה וצבר התרעמו, על כך שליאון מסתפק במועט, אם נחיל עליו את הרציונל של הבובליליים, הוא היה אמור לקום באותו רגע ולא להחליף מילה עם אשר לעולם. הדעות של שפרה זהות לחלוטין למה שיוסי ועינב תמיד אומרים. התחושות של אשר הן לגיטימיות, כי הן הרגשות שלו - ואני מניחה שזו המחשבה הראשונה של הרבה הורים כלפי ילד הומוסקסואל (מה שהיה נכון בעבר, ואולי גם נכון היום - להורים שהבת שלהם מביאה הביתה חתן ממוצא אתני/לאום שונים - אבל זה כבר לא פולטיקלי קורקט להגיד וההומוסקסואלים עדיין לא במקום הזה) - אבל העובדה שהוא בחר לנסח אותן בצורה של "חס וחלילה" בפני ליאון זה חוסר התחשבות מהמדרגה הראשונה. וזה מה שצבר ושפרה הסבירו לליאון, שהפירורים שאשר זורק לו והוא מקבל אותם בכזו התלהבות הן כאין וכאפס לכבוד שאדם צריך לרחוש לעצמו. אגב, צבר לא שלל לגמרי את האפשרות שהשינוי שחל באשר הוא אמיתי, הוא אמר שהוא לא יודע.
ממשיכה את הקו שלי מלמעלה בשרשור נפרד: מה השיחה של צבר ושפרה לליאון שונה מהשיחות שיוסי עושה לעינב "אל תתחנחני ותתנצלי על מי שאת ומה שאת אומרת"?. אם לעינב היו אומרים משפט כמו "את אחלה בחורה, יש בך המון אש - אבל אם היתה לי בת כמוך, חס וחלילה" היא היתה ממשיכה לאהוב את האדם הזה ואומרת שהיא זכתה להכיר אותו? או לחילופין "את אחלה, אבל אם הבן שלי יביא הביתה מזרחית אני אזרוק אותו מכל המדרגות" - היא היתה מעיפה לו כאפה, ולא מתייחסת עליו כחבר טוב, היינו בשוק אם היא היתה עושה את זה. גם לנו זה היה נראה מוזר, שמישהו היה אומר "לא רוצה שהבן שלי יתחתן עם בחורה מזרחית" והיינו המומים אם אדם מזרחי היה מתייחס לאמירה כזו בשיוויון נפש מוחלט כמו שליאון קיבל את האמירה של אשר כלפיו. אני התכווצתי בלב, קשה לי להאמין שהוא לא. האם לגיטימי להגיד "חס וחלילה שהבן שלי יהיה הומו" - מה ההבדל? כי דעות קדומות וסלידה מהומוסקסואליות מקובלות הרבה יותר מאשר גזענות כלפי מזרחים ולכן צריך להתייחס לצריך להתייחס לדעות הקדומות כלפי הומוסקסואלים בסלחנות? על זה שפרה וצבר התרעמו, על כך שליאון מסתפק במועט, אם נחיל עליו את הרציונל של הבובליליים, הוא היה אמור לקום באותו רגע ולא להחליף מילה עם אשר לעולם. הדעות של שפרה זהות לחלוטין למה שיוסי ועינב תמיד אומרים. התחושות של אשר הן לגיטימיות, כי הן הרגשות שלו - ואני מניחה שזו המחשבה הראשונה של הרבה הורים כלפי ילד הומוסקסואל (מה שהיה נכון בעבר, ואולי גם נכון היום - להורים שהבת שלהם מביאה הביתה חתן ממוצא אתני/לאום שונים - אבל זה כבר לא פולטיקלי קורקט להגיד וההומוסקסואלים עדיין לא במקום הזה) - אבל העובדה שהוא בחר לנסח אותן בצורה של "חס וחלילה" בפני ליאון זה חוסר התחשבות מהמדרגה הראשונה. וזה מה שצבר ושפרה הסבירו לליאון, שהפירורים שאשר זורק לו והוא מקבל אותם בכזו התלהבות הן כאין וכאפס לכבוד שאדם צריך לרחוש לעצמו. אגב, צבר לא שלל לגמרי את האפשרות שהשינוי שחל באשר הוא אמיתי, הוא אמר שהוא לא יודע.
