בין הזמנים תשס"ח

[רוצהלהבין]

בין הזמנים תשס"ח

מה עושים?איפה יוצאים?חברה תנו רעיונות

 

[מושיקו הצדיק]

האמת שדי נגמרו המקומות

למי שטייל הרבה בארץ. אבל העצה שלי תפוס צימר ותנוח כל היום.

 

[מולאן בת]

תנוח בבית חחח

 

[gushnick]

לומדים תורה - אלא מה?

עד שכבר אפשר ללמוד מה שרוצים ולא את הסדרים של הישיבה... סיימתי את פרק א' בברכות בעיון נכון לעכשיו - מומלץ ביותר.

 

[מכבידנט]

תגיד איזה שטיקל תיירה

או איזה פלפול

 

[gushnick]

רוב החידושים שהתחדשו לי,

זה החילוקים המרכזיים בקריאת שמע. התברר לי שישנה מחלוקת האם קריאת שמע היא דאורייתא או דרבנן (התוספות וראשונים נוספים סוברים שזה מדרבנן), וכן יש מחלוקת האם זמן קריאת שמע הולך לפי שכיבה וקימה או לפי יום ולילה. יש עוד כמה חילוקים, אבל אלה החילוקים העיקריים בפרק ראשון (כי הוא מדבר בעיקר על זמן ק"ש). מה שמעניין הוא לקחת את כל המידע העיוני, ואז לפתוח את פשט הפסוקים ולראות מאיפה זה בא. בפשט הפסוקים, כך נראה, אין שום זכר למצות ק"ש. כתוב: "שמע ישראל, ה' א-הינו ה' אחד: ואהבת את ה' א-היך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" - עד כאן מתוארת מצוות יחוד ה' ואהבתו. מכאן ואילך מדובר בכלל על מצוה אחרת: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום [=כלומר כל המצוות שמשה ילמד את ישראל בנאום המצוות מכאן ואילך] על לבבך; ושננתם לבניך; ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך; וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך; וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" - כלומר, יש כאן מצווה לעשות כמה דברים עם כל המצוות שמשה עתיד לומר (התורה, בעצם): 1. לזכור את כל התורה (שתהיה בלב). 2. ללמד אותה את בניך. 3. לשנן אותה (לפי הירושלמי, כל המצוה בק"ש היא שינון התורה) בכל זמן. 4. לשים אותה על הראש ועל היד (תפילין, להלכה). 5. לשים אותה במזוזה. ובכן - קטע מוזר: אנחנו אמורים לשיםאת התורה במזוזה ובתפילין ולשנן אותה; והנה, במקום לשים את התורה במזוזה, אנחנו שמים במזוזה את הציווי לשים מזוזה; בתפילין - את הציווי לשים תפילין; ובק"ש אנחנו משננים את הציווי לשנן, במקום לשנן את התורה בפועל! אלא שזה בדיוק הענין: אנחנו צריכים לזכור את כל התורה, ואת זה אי אפשר לקבוע פעמיים ביום, בבוקר ובערב. זה גם לא נכנס לתפילין ולא למזוזה. אך מטרת כל הציוויים האלה היא כדי להזכיר לנו את המצוות כל הזמן, שיהיו תמיד בראשנו. אז איך עושים את זה? שמים בתפילין את הציווי לזכור את כל התורה, וכך במזוזה וכך בק"ש. כשאדם מזכיר לעצמו פעמיים ביום (למעשה ארבע פעמים, אבל זה עניין אחר) שה' ציווה אותו לזכור את התורה, אז הוא יזכור לשבת וללמוד את כל התורה. זו גם הסיבה לכך שלפני ק"ש יש את ברכת אהבה רבה, שהיא ברכת התורה. דבר זה מסביר מדוע מבין כל הפרשיות המדברות על יציאת מצרים, דווקא פרשת ציצית נאמרת בק"ש. שהרי מבין כל המצוות בתורה (עוד לא סיימתי לעבור על כולם, אבל עדיין...), רק פרשת ציצית דומה לקריאת שמע בכך שהיא כוללת בתורה את כל המצוות, שהרי הציצית נועדה להזכיר את כל המצוות: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'...". ק"ש על 3 פרשיותיה מצמצת לתוכה את כל מצוות התורה, ואולי בגלל זה ישנה דעה שמי שקרא ק"ש שחרית וערבית יצא ידי חובת לימוד תורה.

 

[מכבידנט]

יפה

אשריך!