בין הרמב"ם לברסלבי - בין אמונת החידוש לאמונת

[פיקסעלע]

בין הרמב"ם לברסלבי - בין אמונת החידוש לאמונת

הרצון

 

[פיקסעלע]

כלומר

במובן הפילוסופי דווקא הברסלבי צדק (שקיימת סתירה בין החשיבה האריסטוטלית בעזרתה מוכיח הרמב"ם את מציאותו ייחודו ושלילת גשמותו לחידוש העולם). אבל הבעיה היא אמונית

 

[פיקסעלע]

ייתכן

שזו הסיבה שהרמב"ם בתחילת חלק שני מניח את הקדמות. הנחה זו היא הנחת הסיבתיות ההכרחית. בשלילת הקדמות נשללו גם כל ההוכחות על מציאותו ייחודו ואחדותו.

 

[פיקסעלע]

הנה. כתבתי את זה בצורה מסודרת

 

[iricky]

תגובה

1. אינני רואה טעם להתעמק בבעיית הקדמות והחידוש ובהוכחותיו של הרמב"ם המוסבות על האל, משום שכל הדיון הזה מבוסס על תפיסות דמיוניות לחלוטין של הקוסמולוגיה והקוסמוגניה. היום אנו יודעים שאלו הן שאלות מטאפיזיות שלא תיתכן עליהן תשובה, ובודאי לא הוכחה. כל עיסוק בשאלת הקדמות והחידוש מביא בהכרח לאנטינומיות ופרלוגיזמים.

2. ההתנגשות בין חוויתנו הישירה שאנו בעלי רצון לבין תפישתנו את המציאות שהיא כפופה לחוקיות דטרמיניסטית איננה שייכת לבעיה הפסיכופיזית אלא היא מוגדרת הגדרה ספציפית המיוחדת לה - בעיית הדטרמיניזם והרצון. זה לא אומר שאין קשר בין שתי הבעיות האלה. אדרבה, יש קשר הדוק ביניהן באשר שתיהן מתגלמות באותו עולם - עולם החיים, שאף הוא סוד גדול בפני עצמו.

 

[פיקסעלע]

תגובה

1. יש טעם להתעמק לא בשביל הקדמות והחידוש אלא בשביל להבין את הרמב"ם.
2. הדטרמיניזם שייך ל"רשות הרבים של ההכרה האנושית" בעוד הרצון שייך ל"רשות היחיד של ההכרה האנושית". יש כאן התנגשות בין שני סוגי ההכרה שהיא הבעיה הפסיכו פיזית.

 

[iricky]

הבעיה הפסיכופיזית

איננה במהותה בעיית ההפרדה בין רשות הרבים ורשות היחיד של ההכרה אלא דווקא בעיית הקשר או ההצמדה בין התהליכים הנפשיים (=הפסיכיים) של האדם לתהליכים הגופניים (=הפיזיים) המתרחשים בו. העובדה שהראשונים שייכים לרשות היחיד של ההכרה והאחרונים לרשות הרבים היא רק סניף לבעיה היסודית, המבליטה את חומרת הבעיה. כיצד ייתכן קשר בין שני עולמות הזרים זה לזה מכל צד ומכל בחינה, כולל הבחינה הזאת של אפשרות הכרתם.

 

[פיקסעלע]

צודק