בין הרצוי למצוי
בין הרצוי למצוי תמיד קיים פער, והאדם החזק בפשו חייב לגשר עליו. בין השלם לקיים תמיד נמצא חסר, אשר רציונל מפוייס או דמיון פורה נדרש כדי להשלים עימו או להשלים אותו. אריזת מזוודות היא סיוט רציני בשביל נעל, והכוונה באריזת מזוודות היא שכל יציאה מהבית, מאיסוף העיתון שמוצא את דרכו לדלת הבית כל בוקר ועד למעבר דירה ומציאת דלת חדשה בשביל העיתון, היא מבצע מסובך מבחינה נפשית. הסימפטום הנפוץ מבין כולם, בעיקר בגלל שהוא מופיע גם במבצעים הפחות מסובכים של ההכנה למסע, הוא התחושה שמלווה את נעל בכל מקום כמעט, למעט בי``ס (אולי בגלל התיק הכבד והלוקר שנמצא בהשג יד, ואולי בגלל הזלזול במוסד), שמשהו חסר ונשכח. נעל מנסה להסביר לעצמה במשך שנים מדוע אין צורך בילקוט ביה``ס ותכולתו, או לפחות איזה פאוץ` (לקח לנעל חודשים להגמל מאלה), כדי לנסוע לחבר, אבל בגלל שהתיק שלה נראה כל כך נחמד, ומצוייד בכל-טוב כבד וחסר-תועלת, היא ממשיכה להרגיש בטוחה במיוחד בקרבתו. מה שגורם לה לנעל להרגיש כך, מלבד מודעות עצמית גבוהה לפזרנותה הכרונית (נעל מסוגלת בקלות להפסיק משפט ולקטוע אותו בעודו באיבו, מתהווה במעמקי), הוא חידה בפני עצמו. אף אחד לא מבין את אמא שלו. אמא של נעל (וזה שהיא פולניה כלל לא קשור להודעה) יוצרת חסר עצום בין השלם לקיים. לא לא, כמובן שאמא היא מושלמת, פשוט המציאות לא מספיק. אמא היא פולניה מצויה (והנה נעל סותרת את זוג הסוגריים האחרון שלה; נעל פשוט לא יכולה הייתה להתאפק), ופולניות מצויות לא מסתדרות טוב עם מציאויות מצויות. דבר ראשון, אין שום סיכוי שהכנה של 4 ימים לפני הטיסה תספיק בשביל לארוז דברים ל-10 ימים. אך זהו המצוי, הבעיה בדרישה של אמא של נעל היא שהרצוי לא ממש ידוע וכללי מכדי ליישם אותו; אולי סופר-גלו היה מסתדר עם תוכנית כל כך כללית (``...לפני כן!!``), אבל נעל לא (וכמובן שאמא של נעל עושה גם מהלכים מהרפרטואר הקלאסי המסורתי ומפתחת אצל נעל נקיפות מצפון ורגשות אשמה בנוגע לכל העניין). לפולניה של נעל יש גם סתירות פנימיות משל עצמה מלבד הניסיון ליצור סתירות פנימיות אצל הסובבים (גם אבא של נעל, דובר פולנית שוטפת, לא שרד את המתקפה). תחילה המזוודה נראית גדולה מדי, אבל אם נעל תקח עמה תיק הוא בוודאי יהיה קטן מדי. מיד אח``כ, כשצריך לקנות ציוד, בגדים וגם קצת דברים אכילים לטיול (כבר יומיים שאי אפשר להכנס למטבח בגלל שהוא חסום ע``י ארגזי משלוחים מלאים ממתקים), עושה רושם שהיא מארגנת לנעל מסע עם 3 מזוודות, כל אחת לא נופלת בגודלה מזו שהתלוננה עליה במשפט שלפני הנקודה האחרונה. אז עכשיו נעל פחות או יותר לא מוכנה בכלל, כפי שאמא קבעה (וקובעת כל פעם מחדש, באופן קבוע), ועוד כמה שעות של אריזה (בעיקר דחיסה) עומדות לפניה ומושכות לה בחולצה שהגיע הזמן ללכת. נעל מקווה שתהנו כאן בפורום בזמן שהיא תהיה בפולין עם המשלחת מביה``ס. תהיו ילדים טובים, ואל תמהרו להתפרע - נעל השאירה מאחוריה את רוח הרפאים המפורסמת שלה, וזו תדאג ששלוות הפורום לא תופרע. פורים שמח ושבוע טוב, נעל
בין הרצוי למצוי תמיד קיים פער, והאדם החזק בפשו חייב לגשר עליו. בין השלם לקיים תמיד נמצא חסר, אשר רציונל מפוייס או דמיון פורה נדרש כדי להשלים עימו או להשלים אותו. אריזת מזוודות היא סיוט רציני בשביל נעל, והכוונה באריזת מזוודות היא שכל יציאה מהבית, מאיסוף העיתון שמוצא את דרכו לדלת הבית כל בוקר ועד למעבר דירה ומציאת דלת חדשה בשביל העיתון, היא מבצע מסובך מבחינה נפשית. הסימפטום הנפוץ מבין כולם, בעיקר בגלל שהוא מופיע גם במבצעים הפחות מסובכים של ההכנה למסע, הוא התחושה שמלווה את נעל בכל מקום כמעט, למעט בי``ס (אולי בגלל התיק הכבד והלוקר שנמצא בהשג יד, ואולי בגלל הזלזול במוסד), שמשהו חסר ונשכח. נעל מנסה להסביר לעצמה במשך שנים מדוע אין צורך בילקוט ביה``ס ותכולתו, או לפחות איזה פאוץ` (לקח לנעל חודשים להגמל מאלה), כדי לנסוע לחבר, אבל בגלל שהתיק שלה נראה כל כך נחמד, ומצוייד בכל-טוב כבד וחסר-תועלת, היא ממשיכה להרגיש בטוחה במיוחד בקרבתו. מה שגורם לה לנעל להרגיש כך, מלבד מודעות עצמית גבוהה לפזרנותה הכרונית (נעל מסוגלת בקלות להפסיק משפט ולקטוע אותו בעודו באיבו, מתהווה במעמקי), הוא חידה בפני עצמו. אף אחד לא מבין את אמא שלו. אמא של נעל (וזה שהיא פולניה כלל לא קשור להודעה) יוצרת חסר עצום בין השלם לקיים. לא לא, כמובן שאמא היא מושלמת, פשוט המציאות לא מספיק. אמא היא פולניה מצויה (והנה נעל סותרת את זוג הסוגריים האחרון שלה; נעל פשוט לא יכולה הייתה להתאפק), ופולניות מצויות לא מסתדרות טוב עם מציאויות מצויות. דבר ראשון, אין שום סיכוי שהכנה של 4 ימים לפני הטיסה תספיק בשביל לארוז דברים ל-10 ימים. אך זהו המצוי, הבעיה בדרישה של אמא של נעל היא שהרצוי לא ממש ידוע וכללי מכדי ליישם אותו; אולי סופר-גלו היה מסתדר עם תוכנית כל כך כללית (``...לפני כן!!``), אבל נעל לא (וכמובן שאמא של נעל עושה גם מהלכים מהרפרטואר הקלאסי המסורתי ומפתחת אצל נעל נקיפות מצפון ורגשות אשמה בנוגע לכל העניין). לפולניה של נעל יש גם סתירות פנימיות משל עצמה מלבד הניסיון ליצור סתירות פנימיות אצל הסובבים (גם אבא של נעל, דובר פולנית שוטפת, לא שרד את המתקפה). תחילה המזוודה נראית גדולה מדי, אבל אם נעל תקח עמה תיק הוא בוודאי יהיה קטן מדי. מיד אח``כ, כשצריך לקנות ציוד, בגדים וגם קצת דברים אכילים לטיול (כבר יומיים שאי אפשר להכנס למטבח בגלל שהוא חסום ע``י ארגזי משלוחים מלאים ממתקים), עושה רושם שהיא מארגנת לנעל מסע עם 3 מזוודות, כל אחת לא נופלת בגודלה מזו שהתלוננה עליה במשפט שלפני הנקודה האחרונה. אז עכשיו נעל פחות או יותר לא מוכנה בכלל, כפי שאמא קבעה (וקובעת כל פעם מחדש, באופן קבוע), ועוד כמה שעות של אריזה (בעיקר דחיסה) עומדות לפניה ומושכות לה בחולצה שהגיע הזמן ללכת. נעל מקווה שתהנו כאן בפורום בזמן שהיא תהיה בפולין עם המשלחת מביה``ס. תהיו ילדים טובים, ואל תמהרו להתפרע - נעל השאירה מאחוריה את רוח הרפאים המפורסמת שלה, וזו תדאג ששלוות הפורום לא תופרע. פורים שמח ושבוע טוב, נעל