בין יאוש למכשפופות

[היאט]

בין יאוש למכשפופות

עוד שבוע מתחיל המסע לIVF- הראשון בינתיים אני שומעת ומשתגעת מעצות כמו: יש רב אחד בבני ברק, יש רפלקסוליגית, דיקור סיני רייקי ועוד. אני לא שוללת כלום ומצד שני כבר לא יודעת למי לפנות. מסביבי רעש והמולה חברה שהתחתנה אחרי- כבר עם השני, חברה נוספת בדרך לשלישי, עוד ברית מילה שמחפשים רק אותי כדי להגיש את התינוק או לשתות מכוס היין המתוק. מאס לי המצב הוא שפשוט כבר לא בא לי ללכת לארועים ולשמוע את כל התגובות של כל האנשים. אי אפשר לקבוע נסיעות מהפחד שיפול דווקא בטיפול, בבדיקה או בסתם זריקה חשובה. אז מה עושים? למי פונים? תודה היאט

 

[שושי @:-)]

היאט שלום

את צריכה ללכת למיש את מאמינה שיכול לעזור אם את מאמינה ברבנים לכי לרבנים אם את מאמינה שרייק או דיקו סיני או רפלקסולוגיה יכול לעזור אז תעשי את זה. הרעיון הוא שאת צריכה לעשות מה שטוב לך בהצלחה בהפריה שושי

 

[מרב של ערן]

היאט יקרה ../images/Emo24.gif

אם את מרגישה שהעצות שנזרקות מסביבך מעיקות, זה הזמן לעצור אותם. אם החלטת שאת הולכת לכיוון של טיפול קונבנציונאלי, תבהירי את זה למי שמייעץ ותבקשי לא לתת עצות כרגע כי זה רק מבלבל אותך. כל העצות באות מתוך כוונה טובה ורצון לעזור, אלא שלפעמים, לצערינו, משיגות את ההפך הגמור. אם את מרגישה שלא בנוח ללכת לאירועים מסוימים, תימנעי מהם. נכון שזה נורא אנוכי ולא חברותי/משפחתי. אבל יש תקופות מסוימות בחיים שצריך להיות קצת אגואיסטים כדי לשמור על שפיות הנפש. אולי תרימי טלפון ותאחלי מזל-טוב ותסבירי שאת לא יכולה להגיע. בתקופה של הטיפול אני לא קובעת שום דבר שלא ניתן לבטל אותו. קצת מעיק, נכון, אבל אני רואה את זה כקרבן קטן נוסף בדרך אל האושר. כשיבוא הילד אני בטוחה שסבתא חיה מחיפה תסלח לנו שלא הגענו לבקר אותה בדיוק ביום של השאיבה

המון המון בהצלחה בטיפול שאני מקווה שיהיה הראשון והאחרון. מרב

 

[מרב.]

זו שאלה של אמונה ונטית לב

האם את אדם המאמין בדת, באלוהים, ברבנים? או שנוטה יותר לכיוון של האלטרנטיבי? הכל שאלה של אמונה, ולאמונה יש כוחות גדולים בהצלחה, בין אם תדליקי נרות ותסחטי אתרוג ובין אם ינעצו בך סיכות ותשמרי על תזונה (כמובן שלשיטההאחרונה יש גם השפעה ישירה על בריאות ואיכות חיים). ולגבי אירועים, זה הזמן להיות אגואיסטים ו/או אסרטיביים, ולחסוך את כאבי הלב, ואולי גם כמה מעות בצד

לא להתבייש לסרב, בין אם צריך להמציא תירוץ או לומר את האמת. יש גבול למה שהלב מסוגל לסבול, ומה שלא חייבים- אפשר להוריד ממנו. מרב

 

[אוראושר]

גם את זה עברנו יקירתי...

אני זוכרת שכשהייתי בטיפולים של הילדה הראשונה שלי במשך שלוש שנים לא הייתי מסוגלת ללכת לאירועים משפחתיים. כל הזמן השאלות המטופשות (והטיבעיות) של כולם בהתחלה הייתי הולכת לכל האירועים ולאט לאט הפסקתי ללכת בכלל מרוב כל הדיכאונות שהיו לי אבל ב"ה היום אני הולכת לכל האירועים ומתחרטת שכך נהגתי אז... כי אולי זה היה קצת משחרר אותי אם הייתי יוצאת מהבית ומבלה קצת יותר.... ובכל זאת אני לא שופטת את ההרגשות שלך כי אני כ"כ מבינה אותך שולחת לך

גדול והרבה