בין כתליו של חדר נעול\ בל
בקבוק הזכוכית מוחזק בין כתליו של חדר נעול. הוא נושא עלייו צלקות אינספור- צלקות כשלכל אחת מהן סיפור- על בגידה, אהבה, מלחמה, שנאה- כל אחת מספרת על חיים שהיו ואינם- כל אחת מגלה עבר מסתורי שנכחד מהעולם. אור הנר מטיל צללית מטושטשת על פני הבקבוק- והיא- מסובבת אותו באיטיות- בוחנת ברוגע- ידייה רועדות- הקור לא חסר לו בחדר הנעול. והבקבוק- הוא, מסתובב בידיה ומספר לה סיפורים על עולם שהיה ואינו עוד. הוא משמיע בקול נמוך חוויות על ילדות עגומה של סוחר, סיפורי אהבה נועזים בין המשרת לבת בעלת הבית, סיפורי שנאה על חייל שהלך למלחמה ולא חזר עוד- מספר ולא מפסיק- והיא, מקשיבה, היא יודעת איך להקשיב לו- היא למדה עם הזמן מהי שוויה של שתיקה- היא למדה להתעלם ממחשבות מטרידות- אחרי זמן כה רב בין כתליו של חדר נעול, בחברתו של בקבוק מצולק הנשא עליו שלל סיפורים- היא למדה להעריך את החיים. היד מגששת באפלה כלפי מטה- מחפשת אחר כל חפץ חד שיתקל בדרכה- לבסוף אבן חדה המונחת בפינת החדר מורמת על ידה, והיא, חורטת בכאב קורע לב- מספרת את סיפור חייה- משאירה את הצלקת שלה- על בקבוק הזכוכית- משאירה חותם לעולם שישכח ממנה במהרה- ממהרת לסיים ונשכבת בכבדות על הרצפה- עוצמת עין, עוצמת שתיים- והקור, הוא חודר לחדר, עוטף את גופה בזרעותיו הגדולות- ויודע, שמי שיגיע לכאן הבא בתור- ידע, שלפניו הייתה פה מישהי, שהיא, היא ידעה מהו סבל- היא מתה למען אהבתה- מוות אצילי ומכובד- בין כתליו של חדר נעול... *המוזה שלי קפצה לביקור אחרי תקופה קצת יבשה שבה הרעיונות סרבו לבוא, אגב יש לי עוד רעיון שאתמול קיבלתי בהשראת המושה האישית שלי- הוא קשור לסיגריה...* האמ... מקווה מאוד שתאהבו ותגיבו (אשמח לקבל ביקורת...) שלכם בל הפאנקית המטורפת.
בקבוק הזכוכית מוחזק בין כתליו של חדר נעול. הוא נושא עלייו צלקות אינספור- צלקות כשלכל אחת מהן סיפור- על בגידה, אהבה, מלחמה, שנאה- כל אחת מספרת על חיים שהיו ואינם- כל אחת מגלה עבר מסתורי שנכחד מהעולם. אור הנר מטיל צללית מטושטשת על פני הבקבוק- והיא- מסובבת אותו באיטיות- בוחנת ברוגע- ידייה רועדות- הקור לא חסר לו בחדר הנעול. והבקבוק- הוא, מסתובב בידיה ומספר לה סיפורים על עולם שהיה ואינו עוד. הוא משמיע בקול נמוך חוויות על ילדות עגומה של סוחר, סיפורי אהבה נועזים בין המשרת לבת בעלת הבית, סיפורי שנאה על חייל שהלך למלחמה ולא חזר עוד- מספר ולא מפסיק- והיא, מקשיבה, היא יודעת איך להקשיב לו- היא למדה עם הזמן מהי שוויה של שתיקה- היא למדה להתעלם ממחשבות מטרידות- אחרי זמן כה רב בין כתליו של חדר נעול, בחברתו של בקבוק מצולק הנשא עליו שלל סיפורים- היא למדה להעריך את החיים. היד מגששת באפלה כלפי מטה- מחפשת אחר כל חפץ חד שיתקל בדרכה- לבסוף אבן חדה המונחת בפינת החדר מורמת על ידה, והיא, חורטת בכאב קורע לב- מספרת את סיפור חייה- משאירה את הצלקת שלה- על בקבוק הזכוכית- משאירה חותם לעולם שישכח ממנה במהרה- ממהרת לסיים ונשכבת בכבדות על הרצפה- עוצמת עין, עוצמת שתיים- והקור, הוא חודר לחדר, עוטף את גופה בזרעותיו הגדולות- ויודע, שמי שיגיע לכאן הבא בתור- ידע, שלפניו הייתה פה מישהי, שהיא, היא ידעה מהו סבל- היא מתה למען אהבתה- מוות אצילי ומכובד- בין כתליו של חדר נעול... *המוזה שלי קפצה לביקור אחרי תקופה קצת יבשה שבה הרעיונות סרבו לבוא, אגב יש לי עוד רעיון שאתמול קיבלתי בהשראת המושה האישית שלי- הוא קשור לסיגריה...* האמ... מקווה מאוד שתאהבו ותגיבו (אשמח לקבל ביקורת...) שלכם בל הפאנקית המטורפת.
