בין צללי השאדו
אתמול נוסף עוד יום טיפוסי לרכבת ההרים של השבועיים האחרונים בחיי.(וואו זה כבר שבועיים שאני במסע הזה
) זה התחיל ביום עבודה שהדבר האחרון שעשיתי בו היה לעבוד, איך בכלל אפשר לעבוד שיש כזה עולם בחוץ?(שלא לדבר על העולם שגיליתי בתוכי). אז כל היום ישבתי במשרד מול המחשב שלי, מחכה כבר שיגיע הערב ואני אוכל
עם mai ואולי לצאת למסיבת הגייז הראשונה שלי. והערב הגיע וקיבלתי את ה
הנפלא של mai וגם עוד כמה דברים שעשו לי טוב על הנשמה. ואחרי שסיימנו את ה
והיא הראתה לי איך מגיעים לשאדו נפרדנו ואני טסתי לדירה של ידידה שלי בצפון תל אביב, שנופשת עכשיו במזרח הרחוק. היתה לי שעה להתיפייף ולנקות טוב מאחורי האוזניים ובעשר וקצת נסעתי להרצליה לאסוף את הדייט שלי להערב (טוב נו לא ממש דייט, יותר שותף עסקי, אני מביא את ה
והוא מסייע לי לא לעבור את זה לבד). כמובן שדאגתי לתדלק את עצמי קצת לפני זה במאגרי אומץ נוזלי מסוג משובח.(וודקה לימון בבקבוק פלסטיק של מים מינרליים, שהתחיל להתאכל לי באוטו בסוף הערב). פתחנו בR
בשדרות רוטישילד. הרגשתי כמו ב
, בכל זאת מקום "רגיל". כנראה שהרגשתי טיפה יותר מידי טוב ולא שמתי לב שאני מדבר די בקול רם ומהרגע שסיפרתי לידידי על משהו שקראתי בזמן הורוד כל הבית קפה לטש בנו מבטים. האמת
זה היה כיף
מה-R, בדרך לשאדו נכנסנו ל
והאמת היא שזה יותר נסיך מ
. איזה מקום חמוד. למרות זאת לא מצאנו שם מישהו מעניין לקחת איתנו כמו שידידי תכנן והמשכנו ליעדנו המקורי. הגיע רגע האמת ואני ניצבתי מול דלתות מסיבת הגייז הראשונה שלי. חבשתי את כובע הפליז שלי שמשום מה מאוד נותן לי ביטחון ונכנסנו פנימה. לידיד שלי היה הזמנת חינם. ממני משום מה לקחו 40 שקל, בטח חשבו אני בחורה
( או חלילה סטרייט). אם הייתי מסוגל לדבר בטח הייתי מתווכח, אבל איפה אני ואיפה לדבר באותו רגע, בקושי נשמתי. האמת היא שדקה אחרי שנכנסתי כבר נרגעתי. התמונה של 90% בנים ברחבת הריקודים מוכרת לי גם מרוב מועדוני הסטרייטים שהייתי בהם. המשימה הראשונה שלי היתה להיפטר מהמעיל. איך זה יתכן שבמועדון לא יהיה מקום מסודר למעילים
ניסינו לסנג´ר את הדי.גיי. אבל זה לא הלך. בדיוק אפי היה אצלו, מסרתי לו ד"ש מmai אבל זה לא עזר למעיל שלי. (אגב mai הוא מוסר בחזרה). בסוף החבאתי את המעיל מתחת לאחת הספות ויכולנו לרדת לראות מי נגד מי. האמת? היה די קשה למטה. זה לא שכולם היו מכוערים או משהו כזה אבל די התקשתי להראות לידיד שלי בנים שמשקפים את הטעם שלי. בפעם הראשונה שהראתי לו מישהו חמוד לטעמי הוא אמר לי שהוא בן 15. ובפעם השניה שהצבעתי על זוג שהייתי מוכן לסכסך בינהם הוא אמר שהם בכיתה ו´. אחרי זה כבר שתקתי, מה אני צריך שהוא יחשוב שאני פדופיל? (ואגב הבחור שהייתי איתו לפני שבועיים היה בן 25, רק שתדעו). אחרי כמה סיבובים ברחבי המועדון וקצת נענועי עכוז התחלתי להרגיש תחושת אכזבה קלה. אף אחד לא ניסה להתחיל איתי. למעשה מלבד החלפות מבטים ואיזה דראגולה שעשתה איזה קטע פה ושם לא קרה כלום. באיזשהוא שלב התחלתי אפילו להרהר באהוב הסטרייט שלי, פח שכבר מזמן לא נפלתי לתוכו. לקראת לכתנו מהמקום החזרתי את כובע הפליז לראשי וראו זה פלא, מדובר בכובע
. פתאום מנסים להתחיל איתי. אחד שאל אותי מאיפה הכובע שלי. כשעניתי לו שמנאפל הוא אמר לי שחבל שהוא לא היה יכול להיות איתי שם. רציתי להגיד לו שיש בנאפל כבר מספיק יאקים
השני שהתחיל איתי בכלל עשה את זה בצורה מוזרה. הוא התקרב אלי ואמר לי שרוב האנשים במקום הזה צעירים מאיתנו ב 10 שנים. לא משנה שאני דווקא זיהיתי לא מעט קשישים בקהל אבל ככה מתחילים? כמעט ונעלבתי. את הערב סיימנו בקפיצה ל BASE CAMP שלי - הריינבו
. אז נכון, זה בעיקר גם BASE CAMP של חבורות לסביות אבל אני מרגיש שם טוב, הרי שמה התחילו השבועיים המטורפים האלו והמסע שאין לי מושג לאן הוא עוד יוביל אותי. אבל בינתיים כל עוד אני נהנה, זה מה שחשוב. להתראות היום בתיאטרון, פאלקור
(זה הדבר הכי קרוב לדרקון מזל שמצאתי).
אתמול נוסף עוד יום טיפוסי לרכבת ההרים של השבועיים האחרונים בחיי.(וואו זה כבר שבועיים שאני במסע הזה
מעניין לשמוע על העולם שגילית בתוכך, ועל המסע שלך לעולם הגייז (?) לגבי הגילאים, נראה לי שכיום קצת קשה לדעת בני כמה הצעירים. אולי אפשר לדעת בעזרת אינטאיציה
