בין שלווה לבדידות

בין שלווה לבדידות

בדידות פירושה החיים בצל החושך,
במובן המטאפורי הברור כדרכו של חושך להסתיר הופכים חיי הבדידות לסמויים מן העין, העין של החברה- של החיים.
וכמו אדם הבורר צעדיו בחושך, נזהר ואולי גם מפחד- כך הם חיו של בודד.
ואולם פעמים שעולים אמתלות שווא העוטפות את הלבד הזה בשקר אידיאולוגי בדמות: שקט, שלווה, יצירתיות, עומק וכו׳
לטעמי אמתלות אלו פח יש בהן, פח שבכוחו להנציח את החולי הבדידותי בשלילה שקרית של הרצון הטבעי להרפא.
אף אני נפלתי בו ואינני מצליח קום.
חומה של בדידות בשקרים של שלווה היא זו שהפכה אותך לדמוי מת, לבד ללא קשר עם איש, אבל בין המונים.
איך פורצים החוצה?
 
ערב טוב וברוכים הבאים!

איך פורצים החוצה?
לאט,לאט.
אתה צריך "לפרסם" את עצמך.שידעו על קיומך.להשתתף בשיחות עם אחרים למשל.נכון זה לא קל בהתחלה ואפילו מביך.אתה פשוט צריך לקום ולהגיד לעצמך:"אני מרגע זה מפסיק להיות בודד".שם את הבושה בצד והולך עם כל הכוחות לכוון השני.
אני בעברי הרחוק הייתי שם.עד שהחלטתי שלא עוד.צריך כוח,תעוזה,אלה דברים שמאד עוזרים לנו בחיים.


עוזי
 
מילים חזקות ונכונות

תמיד יש דרך החוצה
אתה עובד? לומד? יש לך הזדמנויות ליצור קשרים?
בכלל אולי השאלה מה מנע ממך עד עכשיו להיות בקשרים ומה יכול להפוך את הגלגל
אני מאמינה שבן אדם שכותב ככה בטח יש לו הרבה מה לתרום לשיחה
 
תודה! אבל...

אכן שאלת סף שכזו מתבקשת במצב שכזה,
אך לצערי(שאין הדבר תלוי בכך) אין פה חסמי הימנעות,
עבדתי במגוון עבודות, אני סטודנט ואף מעבר לכל זאת יש לי עיסוקים המאלצים אותי לשהות בקרב חברה.
דווקא כך אני חש את השוני שבי יותר ויותר כל פעם מחדש,
כל יום הוא מבחן השוואתי חדש עבורי, וסופו של יום, מכורבל הוא במיטה נצורה רווית שרעפים והגיגים אין סוף אודות המסקנא ההיא, מאתמול, משילשום, מאז ומתמיד- מסקנת הבדידות...
 
בלי אמתלות שווא

גם בלי אמתלות שווא ובלי הפח שהן מייצרות החולי הזה קיים. כואב.

אל תוותר על הניסיון לפרוץ החוצה ולהנות מהשקט, שלווה, יצירתיות, עומק וכו' בין הפגישות, השיתוף, הבילויים והשיחות על השקט, השלווה וכו'
 
למעלה