בין "שלום" ל"שלום (תגובות בבקשה!!)
שלום לכולם רציתי לשתף אתכם (ואני רוצה גם שתגיבו על זה) במשהו שאני חושב עליו כבר כמה זמן... אבל לפני כן... קצת רקע: כידוע לכולכם ... אחרי המלחמה בעיראק (בשנת 92 ליתר דיוק) חלה תפנית דרמאטית ויש כאלה שיכנו אותה אסטרטגית.. שהיא חתימת הסכם אוסלו עם הפלסטינאים. לא יודע מה אתכם... אבל בהתחלה זה קצת הפחיד אותי... אתם מכירים את ההרגשה.. שמישהו שאתם שונאים משלים איתכם ואתם לא כל כך סומכים עליו... אבל ככל שעבר הזמן חשבתי לי אולי עכשיו יהיה טוב ולא נצטרך לדאוג כל כך (אני יודע שכאלה יגידו שהיו פיגועים ואני מודע לעובדה שהיו פיגועים אבל אני מדבר פה על אמון לטווח הארוך).. בקיצור אני חשבתי שיהיה טוב והעתיד (בסך הכל) ורוד.. פתאום!!! בתקופתו של ברק.. התחילו להיות פיגועים רבים ביותר והתקוממות של ערביי ישראל.. חשבתי שכמו שזה בא ככה זה יפסק (כמו אצל נתניהו) אבל זה לא נפסק והרצח נמשך.. ברק חתם על הסכם הפסקת אש שעוד באותו יום הופר ע"י הפלסטינים ואח"כ נפל עלינו הלינץ' המזעזע ועוד המוניי פיגועים נוראיים... והנה... עוד מלחמה בעיראק והפעם שוב מדברים על שינוי דרמאטי שיכול להוביל להפסקת הפיגועים... אבל באמצע כל האינתיפאדה הזאת משהו נשבר בתוכי, נעלם כלא היה... האמון בפלסטינאים (ביחוד כשמתברר כשכל ההסכם הזה היה סוס טרוייאני לקראת העימות נגדינו שהוא האינתיפאדה) אין יותר אמון מבחינתי לפחות... מבחינתי כל הסכם הוא רק עיכוב לקראת עוד מלחמה ביננו.. מה אתם אומרים? האם האמון הזה ישתקם? מתי הוא ישתקם? ואיך? (אם בכלל) נ.ב אני כמו כל אדם שפוי במדינה הזאת רוצה שלום (שמאלני או ימני)
שלום לכולם רציתי לשתף אתכם (ואני רוצה גם שתגיבו על זה) במשהו שאני חושב עליו כבר כמה זמן... אבל לפני כן... קצת רקע: כידוע לכולכם ... אחרי המלחמה בעיראק (בשנת 92 ליתר דיוק) חלה תפנית דרמאטית ויש כאלה שיכנו אותה אסטרטגית.. שהיא חתימת הסכם אוסלו עם הפלסטינאים. לא יודע מה אתכם... אבל בהתחלה זה קצת הפחיד אותי... אתם מכירים את ההרגשה.. שמישהו שאתם שונאים משלים איתכם ואתם לא כל כך סומכים עליו... אבל ככל שעבר הזמן חשבתי לי אולי עכשיו יהיה טוב ולא נצטרך לדאוג כל כך (אני יודע שכאלה יגידו שהיו פיגועים ואני מודע לעובדה שהיו פיגועים אבל אני מדבר פה על אמון לטווח הארוך).. בקיצור אני חשבתי שיהיה טוב והעתיד (בסך הכל) ורוד.. פתאום!!! בתקופתו של ברק.. התחילו להיות פיגועים רבים ביותר והתקוממות של ערביי ישראל.. חשבתי שכמו שזה בא ככה זה יפסק (כמו אצל נתניהו) אבל זה לא נפסק והרצח נמשך.. ברק חתם על הסכם הפסקת אש שעוד באותו יום הופר ע"י הפלסטינים ואח"כ נפל עלינו הלינץ' המזעזע ועוד המוניי פיגועים נוראיים... והנה... עוד מלחמה בעיראק והפעם שוב מדברים על שינוי דרמאטי שיכול להוביל להפסקת הפיגועים... אבל באמצע כל האינתיפאדה הזאת משהו נשבר בתוכי, נעלם כלא היה... האמון בפלסטינאים (ביחוד כשמתברר כשכל ההסכם הזה היה סוס טרוייאני לקראת העימות נגדינו שהוא האינתיפאדה) אין יותר אמון מבחינתי לפחות... מבחינתי כל הסכם הוא רק עיכוב לקראת עוד מלחמה ביננו.. מה אתם אומרים? האם האמון הזה ישתקם? מתי הוא ישתקם? ואיך? (אם בכלל) נ.ב אני כמו כל אדם שפוי במדינה הזאת רוצה שלום (שמאלני או ימני)
