בינו לבינה .. הגבר בכיסא גלגלים

[יואב שניר]

לעולם לא אשקר. ל ע ו ל ם . ויהי מה !

 

[יואב שניר]

בינו לבינה .. הגבר בכיסא גלגלים

אפשרי ?
הייתם מנסים ?

כתבו כול מה שבראשכם ...

 

[מילי1991]

כן

הייתי מנסה
אם יש חיבור מידות טובות מציאת חן וכל התנאים המאפשרים מסביב
לא הייתי אולי נכנסת לזה מראש אבל
אם זה היה קורה במהלך ההיכרות או אחרי זמן מה בחיים משותפים (החיים הם כאלה- מפתיעים, לעולם לא ניתן לדעת מאיפה זה יבוא לך..ככה למדתי)
ברגע שיש את ההרגשה שזה זה...אז קשה לוותר, לפחות מהסיבה הזאת
ובע"ה בתקוה שזה יעבור ויהיה טוב יותר..וגם אם לא- כשיש אהבה וזה זה..אז זהו אין מה לדבר..כי את שואלת את עצמך אם היית מוכנה לוותר עליו, ומהסיבה הרפואית הזו

 

[מילי1991]

קצת כמו ש..

הורים לא מוכנים לוותר על הילד שלהם
ולא משנה באיזו מגבלה יש לו
כי הם באמת רואים בו, חלק מהם
זהו- זה שלי זה חלק ממני
אם כן, זה תלוי באמת עד כמה ואם בכלל אתה רואה בבן הזוג - חלק ממך?

 

[אריק בד חביב]

שאלה מרתקת

כי החברה הישראלית, כידוע לך, סולדת מנכים, מבעלי מומים ובטח מאנשים שנראית עליהם נכותם. ראה את רמת ההנגשה של מרחבים ציבוריים לנכים, ליחס של נהגי אוטובוס לחובתם לעצור ליד המדרכה, לעצור, לפתוח את הדלת המיוחדת, זוועה.
בעניני רגשות, זה הרי ממש מורכב, לא צפוי, ולא תמיד המשיכה תלויה בגוף בריא.
אישית, לא הייתי נמשך לאשה בכסא גלגלים או על מקלות הליכה.

 

[יואב שניר]

תודה עבור הכנות.

 

[פילוסוף רוחני33]

שוב

אם אוהבים את האדם בגלל מעלות אופיו, צריך להשתדל להיות אתו בקשר ולעזור לו להתמודד עם קשייו.
&nbsp

 

[אם כבר אז שיהיה]

אם הוא מוצא חן בעיני וחמוד ומקסים אז נכות לא תפריע לי בכלל

אני חושבת שאני בכלל לא אראה את הנכות הפיזית שלו אם הוא מה שאני מחפשת.

 

[יואב שניר]

"נכות פיזית" - כמה טוב לקרוא את ההבחנה בין נכות פיזית לנפשית

זה פשוט לא צמוד האחד לשני.
&nbsp
אינני יכול להזיז את הרגליים. זה לא אומר שאינני איש שיחה. שאינני יכול לחלוק את חיי עם אישה. שאינני יכול לגדל צאצאים.

 

[אם כבר אז שיהיה]

בלי קשר לנכות, יש אנשים (אני בינהם) שצריכים עזרה כשהם רוצים

להכיר למטרות רציניות. כשחפשתי בעל בזמנו אז הלכתי לקורסים, נרשמתי למועדון פנויים פנויות - זה היה פרויקט והייתי צריכה גם לפנות זמן לפרוייקט הזה כל שבוע. החלטתי להגדיש לזה 4 שעות בשבוע. שזה אמר לקרוא ספרים בנושא הכריות, ללכת לארועים של פנויים פנויות וכו'. גם התחלתי להתאמן, להכנס לכושר.
בנוסף ביקשתי מאנשים שאני מעריכה את דעתם להכיר לי. היתה שנה של יחסית הרבה דייטים עד שבסופו של דבר הגיע למשרד עובד חדש ושנה אחרי זה היינו נשואים

למרות שבסופו של דבר הכרתי אותו בעבודה - אני עדיין חושבת שאם לא הייתי נכנסת ל"מוד" של מחפשת ולא הייתי מתייחסת לזה כפרוייקט אז זה לא היה מסתדר גם עם הבחור מהעבודה

פשוט למדתי הרבה על דייטים ועל עצמי. הבנתי משהו עצום על עצמי. שבעצם כל פעם שהייתי מתלוננת שיחסים עם מישהו לא הולכים לכוון חתונה - זה בגלל שאני שמתי רגל.
בגלל שאני לא הייתי מאושרת ועשיתי הכל כדי שהוא יעזוב, וכשהבנתי את זה אז המערכת יחסים הבאה שלי הלכה הרבה יותר חלק.
&nbsp

 

[B l u e D e v i l]

בשיא הכנות

זה תלוי בשלבים בחיים.
כרווקה עם הרבה אפשרויות ומחזרים, היתי צריכה להכיר טוב את הגבר לפני כן כדי שזה לא יהיה הדבר המשמעותי ביננו.
בחיפוש אחרי פרק ב', זה הופך להיות לא רלונטי כי מבינים שאף אחד לא מושלם.

כנות מאוד חשובה - להבין איפה יש מגבלה ומה ההשפעה שלה ואיפה לא. (למשל קיום יחסים) וכמובן האם זה נובע מגנטיקה או מפגיעה בתאונה, מלחמה וכן הלאה.