קראתי את המאמר בעבר
מאמר טוב מאוד. בכלל אני מעריך את עילם גרוס, הפיזיקאי החביב הזה עושה די הרבה בעבור הפופולריזציה של המדע. לפי מה שזכור לי המאמר מציג בצורה יפה מאוד את רעיון "אלוהי הפערים" והאלוהים האישי. דבר אחד מעט לא מובן לי בנושא. כל כך ברור שעצם קיום האלוהים הוא רק בגלל שאנו חושבים שיש לו מקום בעולמנו. מבחינה סטטיסטית לא צריך גורם מכוון, לא בהתפתחות האדם, לא בכימיה ולא פיזיקה. ובאשר לאלו ששואלים מה התחיל את המפץ הגדול, הרי מישהו היה חייב להתחיל אותו, לא ? אולי אלוהים ? אז זהו שלא. המילה "התחיל" לא רלוונטית ללפני המפץ, והאמת שגם המילה "לפני" לא רלוונטית. חוקי הפיזיקה עצמם התחילו בזמן המפץ וכך גם הזמן-מרחב, כן, כן... ה-ז-מ-ן... לא היה דבר לפני כי לא היה לפני. זה לא נתפס אינטואיטיבית ולכן הרבה אנשים לא מקבלים את ההסבר הזה, הרי דבר גורם לדבר, לא ? חייב להיות גורם ? אז לא.. לא חייב, ולא רק במפץ הגדול, גם בפיזיקה היותר קרובה לנו – במכניקה קוונטית ישנם תהליכים שקוראים בצורה רנדומלית לגמרי, לא כמו הטלת מטבע למשל שתוצאתה תלויה בכוחות פיזיקלים שונים(גרביטציה, זוית זריקה, מהירות), בתהליכים קוונטים יש גם רנדומליות מוחלטת שלא מושפעת או באה בעקבות משהו אחר. גם אלוהים עצמו נמצא בבעיה דומה – מה קדם לאלוהים ? כלום ? אם כך אז הוא נמצא בבעיה דומה... ואני שואל: למה לטרוח לחפש מקום לאלוהים במציאות שלנו כאשר אין צורך מתמטי, פיזיקלי או ביולוגי בקיומו ? אולי הגיע הזמן שנתגבר על המחשבה המטופשת שכאשר משהו לא מסתדר בהגיון התלת מימדי הפרימיטיבי שלנו, אז כנראה שיש גורם עליון מעורב. אולי נפסיק להתאים את המציאות ליכולת ההבנה שלנו ולאינטואיציה שלנו, ונקבל את המציאות כמו שהיא עלפי ניסויים ופיתוחים מתמטים ?