ביסודי,בחטיבה,בתיכון<הכל אותו דבברר ;'(

ביסודי,בחטיבה,בתיכון<הכל אותו דבברר ;'(

זהוו אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי מאז שאני הייתי ביסודי תמיד הייתי שקטה וביישנית ומאוד סבלתי מזה כי אני רוצה להיפתח ולהיות כמו שאני והחלטתי שאני יעבור לחטיבה אז אני ישתנה...! אבל גם שם נהייתי כמו שאני וגם עכשיו שאני בתיכון..כיתה י' אני עדיין השקקטטה טהביישנית אני תמיד בוכה על זה כי אני רוצה להיות כמו שאני ואני ממש לא יודעת מה יש לי אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף באלי למוותת נמאס לי ככבר מהסבל הזה אני קמה בבוקר ומחליטה שהיום זה יהיה היום שלי ואני יהיה כמו שאני בבית ובשכונה ..אבל מיד איזה מורה אחת הייתה חייבת להעיר לי "אותך אפעם אני לא שומעת" "את נחבאת אל הכילים"....ואני?!...עוד שנייה בכיתי מול כולם! וככה הבוקר שלי התחיל גרוע...ואז שוב אני יותר מתכנסת בתוך עצמי ושוב אני מוצאת את עצמי בוכה לבד בבית., רוצה למות לא מבינה למה אני עושה את זה לעצמי...ואני לא מאשימה את המורה..סך הכל זאת אשמתי היחידה שאני ככה.. ואז יום חדש...ואני מחליטה שהיום אני שוב ינסה.. אחרי כמה זמן מסתובבת אליי ילדה מהכיתה ואומרת לי "תדברי....אל תהיי שקטה" ועוד וזה לא שאני לא אומרת כלום...אני מדברת אבל לא הכי הרבה...למרות שאני מנסה. ושוב הדמעות מציפות את עיני...ואני אומרת לעצמי בלב.."תבכי בבית כמו שאת תמיד עושה" נמאאאס ללליי...לא יודעת מה לעשות עם עצמי יש לי חברה הכי טובה ואני והיא מסתובבות בהפסקות ביחד וכולםן תמיד פונים אלייה למרות שגם אני שם...תמיד אומרים את שמה..למרות שגןם אני שם. 2 בנות שאני וחברה שלי הכרנו השנה יושבות מלפנינו ותמיד מתכתבות בדף בשיעורים עם חברה שלי ואני מזה לא מרגישה עם זה טוב כי אני יושבת לידה...אני לא יודעת לאן להסתכל וזה.. לא חשוב אני לא יודעת איך להסביר את זה אהה וגם בצ'ט בלובי איפה שכולם מתכתבים התחברתי לילדים חדשים מהעיר שלי אבל אז גיליתי שחברות מהכיתה שלי אמרו לם שאני ביישנית ושקטה במציאות וזה ופשוטט הורסות לי!!...בר בצ'ט התחילו לרשום לי "י'שקטה"...אמרו לי שבמציאות את ככה וככה מה אני נכבר יכולה לעשות עם עצצצצצצצצצצמיי אני יודעת שאם אני יתאמץ אני יצליח אבל לא יודעת בדיוק מה אני כבר יכולה לעשות כדי שהם ישכחו מזה שהייתי שקטה וביישנית ויכירו משיהי חדשה..בעצם אני כמו שאני מתנהגת בבית ובשכונה בבקקשששהה הההלללפפ ותודה עם קראתם עד לפה
 

coral66

New member
כנסי

לדעתי הבעיה שלך נובעת מזה שאולי "ננעלת" אל אותה חברה, הכוונה שאת מסתובבת איתה כל הזמן והיא מסתובבת עם כולם ומכירה אנשים חדשים ובגלל שאת לא מדברת אנשים יכולים לחשוב על שני דברים או שאת שקטה או סנובית- כמובן זה לא תמיד נכון אבל זה מה שאני חושבת ברוב המקרים. הצד החיובי של העיניין שאאת רק בתחילת השנה, (הייתה שביתה והכל) את תמיד אפשר להכיר עוד אנשים בשביל זה את חייבת להיפתח כי שיחה עם אדם שלא נפתח ומדבר היא דיי מייבשת. והמצב הזה היה גם אצלי המון אפילו כשהייתי קטנה יותר עם הזמן היה לי יותר קל לדבר עם אנשים להיפתח ליזום שיחות עם אנשים חדשים. אם את רואה חברות שלך מדברות עם אנשים שאת לא מכירה תצתרפי לשיחה ותתחילי להכיר אותם. וגם להיות שקטה זה בכלל לא רע, יש לי ילדה בכיתה שמרוב שהיא לא יודעת לסתום ת'פה היא אומרת דברים מפגרים שהיא יוצאת כל כך טיפשה בגללם. אז שוב הכל טוב אבל במידה מסויימת לא צריך לדבר כל הזמן לא צריך לשתוק כל הזמן צריך למצוא את האיזון המתאים. זה יהיה בסדר בסוף את תראי
בהצלחה
 

BareL2009

New member
כנסי..

תראי, קודם כל אף פעם אל תגידי שאת רוצה למות.. אני הייתי כמעט בכל המצבים שאפשר להיות, אני הייתי הסגור, השקט, הפתוח, הכי הכי, מה שאת רוצה הייתי.. ואת יודעת מה, הכי טוב היה להיות עצמי.. מה שאני אומר פה בעצם זה שתיהי עצמך, אל תשימי על העולם.. לפני שאת עושה משהו את חושבת על זה, את מתחילה לפתח את הדעות שלך ואז את מגיעה למסקנה שלא שווה לבזבז על זה נשימה, אז אל תתייחסי לאחד הזה שמדבר לך בראש, תיקחי נשימה עמוקה תגידי לזה שחופר לך בפנים "תודה ששיתפת אותי אבל אני הולכת על זה..", אל תיכנעי! ועוד משהו... אף אחד לא שווה את הדמעות שלך, אני די בטוח שכבר אמרו לך את זה, אבל אם לא, אז הנה אני אומר לך..=] באמת, אפחד לא שווה את הדמעות שלך.. כי ברגע שאת בוכה / דומעת ממשהו שמישו אמר, זה מאכיל אותו בתשומת ליבך, גם אם הוא לא מודע לזה, את בעצם מעניקה לו מזמנך.. ואני אומרת לעצמי בלב.."תבכי בבית כמו שאת תמיד עושה" מזה אמור להיות?! לעולם אל תחזרי על זה שוב!!.. אף פעם אל תעשי את זה.. מזה אני אבכה בבית?! אני מבין שאת שקטה ושזה מאוד מפריע לך, אבל לבכות בגלל משו שמישהו אמר? לעולם.. אבל לעולם אל תעשי את זה שוב.. (אל תראי את זה כפקודה.. תראי את זה כהמלצה ממני..) תראי, כמו שאמרתי לך, לעולם אל תזילי דמעה ממשהו שמישהו אמר לך, לא משנה כמה זה כואב! תחזירי לו, תלמדי לפתוח את הפה.. בהתחלה זה יראה לך חדש, אבל אל תסתמי את הפה, זו טעות.. אני יודע שאת יודעת שזו טעות, אבל ברגע שמישהו אומר לך משהו ואת מתעלמת לגמרי, הוא יפסיק, אבל ברגע שאת מזילה על זה דמעה, את מאכילה אותו בכפית ואומרת לו עם עינייך: "תרד עליי..", אני יודע שזה לא כיף לשמוע את זה, אבל זו האמת... פשוט ברגע שמישהו אומר לך משהו מעליב, נסי לחדור לו למרחב הפרטי עם העיניים, תחדרי לו עמוק עמוק לעיניים ותמלאי אותם בכעס טהור, זה אמור להרתיע אותו, ומידי פעם, תקפי אותו בירידה, אל תגידי משהו באותו הרגע, כי לפעמים את יכולה להגיד משהו שיוצא מן העצבים ואז זה יצא מפדח ואז את עוד יותר תרצי לבכות.. קיצר, כמו שאמרת, את צריכה להתאמץ.. ועוד משו.. אין דבר העומד בפני הרצון! כל דבר שליבך חושק בו, תשיגי אותו.. אל תאהבי את מה שאת משיגה, תשיגי את מה שאת אוהבת! אני בטוח שתצליחי, את מסוגלת לזה! ובנתיים, נסי לחייך... ותאירי את העולם! חיוך אחד קטן, פשוט, טהור ואמיתי שבא מן הלב, יכול להאיר עולם שלם של אדם אחר.. =] להתראות...=]=]=] בהצלחה בכל דרכייך=]
 
למעלה