ילדה בת 15 המקורית
New member
ביסודי,בחטיבה,בתיכון<הכל אותו דבברר ;'(
זהוו אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי מאז שאני הייתי ביסודי תמיד הייתי שקטה וביישנית ומאוד סבלתי מזה כי אני רוצה להיפתח ולהיות כמו שאני והחלטתי שאני יעבור לחטיבה אז אני ישתנה...! אבל גם שם נהייתי כמו שאני וגם עכשיו שאני בתיכון..כיתה י' אני עדיין השקקטטה טהביישנית אני תמיד בוכה על זה כי אני רוצה להיות כמו שאני ואני ממש לא יודעת מה יש לי אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף באלי למוותת נמאס לי ככבר מהסבל הזה אני קמה בבוקר ומחליטה שהיום זה יהיה היום שלי ואני יהיה כמו שאני בבית ובשכונה ..אבל מיד איזה מורה אחת הייתה חייבת להעיר לי "אותך אפעם אני לא שומעת" "את נחבאת אל הכילים"....ואני?!...עוד שנייה בכיתי מול כולם! וככה הבוקר שלי התחיל גרוע...ואז שוב אני יותר מתכנסת בתוך עצמי ושוב אני מוצאת את עצמי בוכה לבד בבית., רוצה למות לא מבינה למה אני עושה את זה לעצמי...ואני לא מאשימה את המורה..סך הכל זאת אשמתי היחידה שאני ככה.. ואז יום חדש...ואני מחליטה שהיום אני שוב ינסה.. אחרי כמה זמן מסתובבת אליי ילדה מהכיתה ואומרת לי "תדברי....אל תהיי שקטה" ועוד וזה לא שאני לא אומרת כלום...אני מדברת אבל לא הכי הרבה...למרות שאני מנסה. ושוב הדמעות מציפות את עיני...ואני אומרת לעצמי בלב.."תבכי בבית כמו שאת תמיד עושה" נמאאאס ללליי...לא יודעת מה לעשות עם עצמי יש לי חברה הכי טובה ואני והיא מסתובבות בהפסקות ביחד וכולםן תמיד פונים אלייה למרות שגם אני שם...תמיד אומרים את שמה..למרות שגןם אני שם. 2 בנות שאני וחברה שלי הכרנו השנה יושבות מלפנינו ותמיד מתכתבות בדף בשיעורים עם חברה שלי ואני מזה לא מרגישה עם זה טוב כי אני יושבת לידה...אני לא יודעת לאן להסתכל וזה.. לא חשוב אני לא יודעת איך להסביר את זה אהה וגם בצ'ט בלובי איפה שכולם מתכתבים התחברתי לילדים חדשים מהעיר שלי אבל אז גיליתי שחברות מהכיתה שלי אמרו לם שאני ביישנית ושקטה במציאות וזה ופשוטט הורסות לי!!...בר בצ'ט התחילו לרשום לי "י'שקטה"...אמרו לי שבמציאות את ככה וככה מה אני נכבר יכולה לעשות עם עצצצצצצצצצצמיי אני יודעת שאם אני יתאמץ אני יצליח אבל לא יודעת בדיוק מה אני כבר יכולה לעשות כדי שהם ישכחו מזה שהייתי שקטה וביישנית ויכירו משיהי חדשה..בעצם אני כמו שאני מתנהגת בבית ובשכונה בבקקשששהה הההלללפפ ותודה עם קראתם עד לפה
זהוו אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי מאז שאני הייתי ביסודי תמיד הייתי שקטה וביישנית ומאוד סבלתי מזה כי אני רוצה להיפתח ולהיות כמו שאני והחלטתי שאני יעבור לחטיבה אז אני ישתנה...! אבל גם שם נהייתי כמו שאני וגם עכשיו שאני בתיכון..כיתה י' אני עדיין השקקטטה טהביישנית אני תמיד בוכה על זה כי אני רוצה להיות כמו שאני ואני ממש לא יודעת מה יש לי אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף באלי למוותת נמאס לי ככבר מהסבל הזה אני קמה בבוקר ומחליטה שהיום זה יהיה היום שלי ואני יהיה כמו שאני בבית ובשכונה ..אבל מיד איזה מורה אחת הייתה חייבת להעיר לי "אותך אפעם אני לא שומעת" "את נחבאת אל הכילים"....ואני?!...עוד שנייה בכיתי מול כולם! וככה הבוקר שלי התחיל גרוע...ואז שוב אני יותר מתכנסת בתוך עצמי ושוב אני מוצאת את עצמי בוכה לבד בבית., רוצה למות לא מבינה למה אני עושה את זה לעצמי...ואני לא מאשימה את המורה..סך הכל זאת אשמתי היחידה שאני ככה.. ואז יום חדש...ואני מחליטה שהיום אני שוב ינסה.. אחרי כמה זמן מסתובבת אליי ילדה מהכיתה ואומרת לי "תדברי....אל תהיי שקטה" ועוד וזה לא שאני לא אומרת כלום...אני מדברת אבל לא הכי הרבה...למרות שאני מנסה. ושוב הדמעות מציפות את עיני...ואני אומרת לעצמי בלב.."תבכי בבית כמו שאת תמיד עושה" נמאאאס ללליי...לא יודעת מה לעשות עם עצמי יש לי חברה הכי טובה ואני והיא מסתובבות בהפסקות ביחד וכולםן תמיד פונים אלייה למרות שגם אני שם...תמיד אומרים את שמה..למרות שגןם אני שם. 2 בנות שאני וחברה שלי הכרנו השנה יושבות מלפנינו ותמיד מתכתבות בדף בשיעורים עם חברה שלי ואני מזה לא מרגישה עם זה טוב כי אני יושבת לידה...אני לא יודעת לאן להסתכל וזה.. לא חשוב אני לא יודעת איך להסביר את זה אהה וגם בצ'ט בלובי איפה שכולם מתכתבים התחברתי לילדים חדשים מהעיר שלי אבל אז גיליתי שחברות מהכיתה שלי אמרו לם שאני ביישנית ושקטה במציאות וזה ופשוטט הורסות לי!!...בר בצ'ט התחילו לרשום לי "י'שקטה"...אמרו לי שבמציאות את ככה וככה מה אני נכבר יכולה לעשות עם עצצצצצצצצצצמיי אני יודעת שאם אני יתאמץ אני יצליח אבל לא יודעת בדיוק מה אני כבר יכולה לעשות כדי שהם ישכחו מזה שהייתי שקטה וביישנית ויכירו משיהי חדשה..בעצם אני כמו שאני מתנהגת בבית ובשכונה בבקקשששהה הההלללפפ ותודה עם קראתם עד לפה