ביעותי לילה והתנהגות הורית

[דניאלה111111]

ביעותי לילה והתנהגות הורית

בשבועות האחרונים בעצם כבר אולי כמה חודשים לקטן (4) יש ביעותי לילה, סיוטים ומחשבות מפחידות לפני השינה.
במשך היום הוא לרוב עליז מאד ולקראת שעת השינה כבר מתחיל להכנס ללחץ ולבכי, כי מפחד ללכת לישון בגלל הסיוטים.
לפעמים כבר איך שנכנסים למיטה מתחילות לו "מחשבות מפחידות" כדבריו, על עכבישים, פילים שבועטים, מפלצות ועוד.
אני אומרת לו: "אמא ואבא שומרים עליך, אל תדאג" והוא אומר לי: "אז תקחי ממני את המחשבות", ואני כמובן לא יכולה.
התחלתי לישון איתו או מתחילת הלילה או מאמצע הלילה כשהוא בוכה, אני עוברת לידו, אך אני לא רואה שזה כל כך עוזר.

המטפלת הרגשית שלו הציעה שאולי זה קשור לכך שאנו מדי פעם כועסים עליו כשהוא עובר את הגבול בהתנהגותו השובבה.
לעומת זאת בסדנת אדלר שהשתתפתי בה כשרק הגענו איתו ארצה, דווקא אמרו ההפך: שהגבולות שאנו מציבים מאד חשובים כדי להרגיע אותו ולהעביר מסר: ההורים הם החזקים והם שומרים עליך (גם מפני ההתפרעות של עצמך). הם המגנים והם השולטים.

לכן עולה לי שאלות האם באמת יש קשר לגבולות שאני מציבים לו או לכך שמדי פעם כועסים עליו?
האם קשור לאימוץ ולחוויות לא טובות שאולי עבר בבית הילדים?
האם סתם קשור לגיל?

אשמח לכל תובנה או עיצה. ממש כואב הלב לראות כמה הוא סובל ואנו לא יודעים איך לעזור לו.

 

[נתנאלה2]

גם לילדיי זה קרה

כך שאני מאמינה שזהו תהליך טבעי, שאינו קשור בהכרח לאימוץ
אלא לגיל, וכחלק מההתפתחות .
גם אני מאמינה שטוח האדלריאנית, הגורסת שילד זקוק לגבולות ברורים ויציבים,
מה שאנחנו עשינו, זה לצייד את הילד באיזשהו חפץ שיעביר את השליטה לידיו.
אם זה בן, את יכולה לתת לו איזשהו משחק שיש לו: אקדח צעצוע, חרב
או כל חפץ אחר שיכול לתת לו כח, ולשמור עליו מפני המפלצות.
יש ילדים שיעדיפו בובה אהובה.
לאמר לו שבמידה ויחזרו המפלצות, או החיות המפחידות, הוא יוכל לסלק אותם עם החפץ.
אין ספק שזה קשה לעמוד מהצד ולראות את ילדך סובל
ואותך , שאינך יכולה לגרש את המטרד,

 

[fatfat]

בפירוש לא מכימה עם המטפלת הרגשית שלכם

ילד ללא גבולות חווה את ההורים כחלשים ואז הוא חש שאין לו על מי להישען ולסמוך וזה דווקא מעלה את הפחדים והחרדות.

בנך נמצא בדיוק בשלב ההתפתחותי של הפחדים שנקראים הפחדים הפרימיטיביים או הקמאים המאופיינים בפחדים לא רציונאליים מפני שדים, מכשפות, רוחות רפאים ומפלצות. אם תשאלי אותו סביר שהוא יענה לך שאין מכשפות בעולם אבל מבחינה רגשית זה לא עוזר לו לא לפחד מהן, כי הוא בשלב שעדיין לא כל כך מפריד בין דמיון/חלום למציאות..

וכיוון שהפחדים הללו אינם רציונאליים אין טעם להביר לו בהגיון שזה סתם בדמיון שלו. יש ללכת אתו ולספק לו דרכים להתמודד עם הפחד. לבקש ממנו שיתאר את מה שמפחד אותו, אפילו שיצייר אותו ואז לשאול מה יכול לנצח את המפחיד הזה או לגרש אותו ולהכין, להכין ביחד או לקנות "לוכד חלומות רעים" או מכונה שמגרשת חלומות רעים ובכל לילה לפני השינה מניחים את זה לידו ואומרים לו שעכשיו החלומות הרעים לא יוכלו להגיע אליו כי המכונה/לוכד מגינים עליו. על אותו מוטיב אפשר לתת לו קרם גוף ישן/בקבוק של של בושם או דיאודורנט ולומר לו שהמכשפה/מפלצת/רוח רפאים שונאת/נגעלת/פוחדת מהריח של זה ולכן בכל פעם שחושב שהמפחיד מתקרב אליו שירסס מעט או שימרח עצמו בקרם וזה יבריח אותו.

במקביל להקריא לו סיפורים העוסקים בפחדים דוגמת פחדרון בארון, מפלצולה. בקישור הבא תמצאי עוד הרבה המלצות על ספרים מתאימים.
וגם בקישור הזה

 

[fatfat]

אופס כמובן צריך להיות לא מסכימה

 

[China8]

גם לדעתי עניין של גיל

גם אצלנו הפחדים וביעותי הלילה הגיעו בסביבות גיל ארבע, ועדיין ממשיכים לפעמים, בעיקר הפחד מחושך ושינה לבד. הבת שלנו בת 5.5.
בזמן ביקור העו"סית אצלנו טרום האימוץ היא דיברה אתנו על זה כשלב התפתחותי וסיפרה שאצל משפחה מסוימת שהיא מכירה עזר מאד לשים "ספריי נגד מפלצות" מתחת למיטה שבעזרתו ריסס הילד כל מפלצת רעה שהעזה להגיע לסביבה. אולי שווה לנסות! אצלנו עוזרים מאד מנורת לילה קטנה ועוד אור קטן בחדר השירותים. גם מיטה מלא בבובות פרווה רכות ומלטפות.
המון בהצלחה!

 

[משתפרת]

אין לי מושג מה בדיוק הסיבה

אם זה תלוי גיל (כל ילד שאני מכירה עבר תקופת פחדים וסיוטים, האורך של התקופה לא קבוע), תלוי אישיות (עד כמה הדמיון של הילד פורה), תלוי חוויות אימוץ. מה שחשוב הוא באמת לתת לילד כוח להתמודד עם הפחדים.
לי יש שני נכדים ביולוגיים למהדרין. לשניהם דמיון ער, לבן הצעיר עוד יותר מאשר לאחותו. תקופת הפחדים הליליים היתה הרבה יותר חריפה אצלו. האמצעי הראשון היה להשאיר להם מנורת לילה קטנה דולקת בחדרם. זה מעט החליש את הפחדים, אך לא הפסיק אותם. יום אחד נשרפה מנורת הלילה. העמדנו בחדרם מנורת קריאה עם נורה חלשה שעליה אהיל בצבע אדום- למסך את האור. בהברקה של רגע אמרתי לילד: אתה רואה את האור האדום? זהו רמזור אדום למפלצות, אסור להם להכנס לכאן. זה לא פתר את הבעיה לחלוטין אך הרגיע מאד את הילד. בכל זאת תקופות של מתח או של קשיים בגן היו עלולות לגרום להתעוררות מבוהלת מדי פעם.
פאטפאט הציעה שלל דרכים לחזק את הילד. תצטרכי למצוא מה עוזר לילד שלך.

 

[Noga Lavie]

קשה לי עם הצעת המטפלת

גם אם ההצעה לשמור על גבולות אינה ההצעה המיטבית (מה שאיני מסכימה לו), עדין אי אפשר להמנע מכעס. תגובה כועסת היא תגובה אינסטנקטיבית אנושית נורמלית, וכל עוד היא מופיעה מדי פעם בלבד ובתגובה לפעילות לא רצויה מצד הילד, קשה לי לראות אנשים כלשהם בעולם המסוגלים להמנע ממנה. להעמיד פנים שאף פעם לא כועסים עליו אינה התנהגות מומלצת עבור שום ילד. מעבר לתועלת בהצבת גבולות המוכרת לכולם, יש גם את התועלת בכך שילד לומד כי למעשיו יש השפעה על אנשים אחרים, ואת התועלת בהנהגות טבעית מול ילד לעומת התנהגות מעושה.

זיו אומצה בגיל שלוש, ולכן כל התנהלותנו איתה בנושא השינה הייתה מדורגת מאוד. המעבר לשינה עצמאית בחדר משלה לבדה היה הליך ארוך, מורכב, מלא נסיגות על כל התקדמות. התחלנו משינה משותפת לחלוטין של שלושתינו על מזרונים בקומה התחתונה (הבית גם היה בשיפוצים, אז לא ישנו בכלל בחדרי השינה, במיטות), וגם כאשר הגענו לזמן בו כאוס ישנה במיטה שלה, בחדר שלה, ללא אחד מאיתנו המרדים/נרדם איתה, עדין היה מותר לה להעביר כל חלק מן הלילה במיטתנו.
כל אותה תקופה, אולי מותר לציין, גם כעסנו עליה כאשר היא חרגה מגבולות, ונתנו לה עונשים.

מעבר לכל הדברים האחרים שהוצעו כאן ועזרו גם לנו, יש לנו חתול. הוא נהג לישון איתה על המיטה, אבל רק כאשר הוא רצה בכך. באחת הפעמים שהוא בא לחדר השינה של זיו כאשר הרדמתי אותה, הסברצתי לזיו ששייע בא לבדוק איפה יש מכשפות, מפלצות לרוחות רפאים. הסברתי לה שךחתול יש ראיה שונה משלנו, שהוא יכול לראות מה שאנו איננו רואים, ושהם פוחדים שיצוד אותם כמו שהוא צד עכברים, ולכן בורלחים ממנו. הוספתי גם שהוא ישן על המיטה שלה כשהיא ישנה, גם אם היא לא רואה אותו כשהיא מתעוררת.
אם יש חיית מחמד בבית, אני ממליצה לצרף אותה לצוות השומרים, גם אם אינה ישנה בפועל עם הילד.

 

[בהתחדשות3]

מתחברת למה שכתבו כאן. בשום אופן אין לוותר על

הגבולות, גם אם הילד כועס. זה לא היה טבעי אם ילד לא יכעס על הגבולות, אך לא זו הסיבה לוותר עליהם. גם לי הסבירו שפחדים הם תופעה הקשורה לגיל הילד וללא קשר לאימוץ. אצלנו כמעט ולא חווינו זאת, אבל בתקופה הקצרה שהפחדים ביקרו אצלנו: התקנתי מנורת לילה, תליתי על הקיר לוכד חלומות - אפשר להכינו לבד בבית ואולי דווקא עם הילד (בגנים מכינים זאת, לעתים קרובות, אז אפשר להציע לגננת), נהגתי לפני השינה לערוך "חיפוש אחר מפלצות" בחדר ובמרפסת (הסגורה) הצמודה אליו ולהכריז שלא מצאתי אף אחת. אני השתכנעתי, אני לא בטוחה שגם היא. יום אחד סיפרתי שבכלל המפלצות לא תגענה אליה לחדר כי הן מפחדות ממנה. זה היה להיט! הייתי מזכירה זאת, באותה תקופה, מידי כמה ימים וזה דווקא שכנע אותה. אהבה את הספר: "פחדרון בארון" שסיפרו אותו גם בגן. בהצלחה!

 

[טליה מספרד 1]

בלתק- לדעתי הלמה לא משנה

אלא האיך פותרים את זה

הנה אני, אישה בוגרת שגולשת בשעה שלכל הדיעות היא הזויה
למה? ככה
כי הלילה תמיד יותר קשה
ועבר עלי יום נהדר
וכל מי שרואה אותי בשעות היום לא יחשוב לרגע שבלילה ככ קשה לי

אז לבן שלך קשה בלילה
מחשבות מפחידות מטרידות אותו

כשזה קרה (וקורה) אצלנו
אני מנסה לתת חיים לאותה מחשבה
איך נראית המפלצת?
יש לה אוזניים? קרניין?
בוא נציע לה לשחק איתנו
איפה היא כרגע?

ביטול דבריו עם-אנחנו דומרים עליך לא עוזר
כמו שיגידו לך "תרגעי" ברגע שאת הכי לחוצה

בקיצור if you cant win them, join them

ואני עם האדלרים
גם כשקשה. לו לכם
זה מייצב

בהצלחה

 

[בהתחדשות3]

שמחה לראות אותך כאן שוב. מה שלומכם?

 

[בתיהבלק]

שיהיה בהצלחה, גם אני עייפה מאותה סיבה

ועם ילדה באותו גיל. ביולוגית אמנם, וכך גם אחיותיה הגדולות (שגם בכו מסיוטים כשהיו קטנות יותר), כך שלא נראה לי שזה משהו שפוסח על סוג מסויים של ילדים, או שהבן שלכם סובל יותר בגלל שהוא מאומץ או בגלל שאתם קפדנים או אני לא יודעת מה. בהחלט בהחלט קשור לגיל.

אני לא יכולה להגיד שמשהו מסויים תמיד עוזר. היו לנו כאלה ש "ספריי נגד מכשפות" ושלל חיות שהיו להם במיטה עזר (לא ספריי אמיתי, סתם עשינו פשששששש) ולפעמים בובה עוזר (היא שומרת על הבובה והבובה שומרת עליה). אני ראיתי לא מזמן המלצה על לתת להם קופסא לתפיסת מפלצות, אבל האמת, זה לא ממש עזר אצלנו. ניסיתי לשכנע את הגברת לחשוב על מכשפות טובות, אבל היא לא מצליחה.

שלי גם בוכה עוד לפני שהיא נרדמת הרבה פעמים (אתמול בכתה שהיא ככ עייפה אבל לא יכולה לישון מרב מחשבות רעות) וגם באמצע הלילה קמה לפעמים יותר מפעם אחת בצרחות היסטריות. היתה לנו אחת שהיה ממש צריך להעיר אותה מתוך חלום עם מים על הפנים כדי שתפסיק לראות את מה שהיא רואה (ואל תשאלי מה היה לה במיטה - נמלים, תנינים ומה לא).

אנחנו כמובן מרגיעים כמה שיכולים, אבל לצערנו, איננו יכולים לפתור במטה קסם את כל הבעיות של הילדים שלנו. ככה זה. אל תרגישו ייסורי מצפון. מה שכן, אני לא אגיד שאנחנו לא חוטאים בזה אף פעם, אבל אני די נגד להפוך שינה עם הילד להרגל. זה הרגל שקשה לשבור ואולי עדיף לא להתחיל בכלל. לשיקולכם. אני מעדיפה, למרות שיותר מעייף, לקום אליהם כמה פעמים, לשבת איתם על כורסא בסלון אם צריך, אבל אז כל אחד ישן במיטה שלו.

מה שכן - אני יכולה להבטיח שזה פשוט עובר עם הגיל, אז אל תדאגו יותר מדי ואל תחשבו שתהיו עייפים מזה כל החיים שלכם או שהבן שלכם יסבול מזה שנים! הגדולות שלי עדיין מלאות דמיון, אבל פחות סובלות מסיוטים (הגדולה בכלל לא, השניה כמעט ואף פעם, ובכל מקרה, מתעוררת, רואה שהכל בסדר וחוזרת לישון ואנחנו רק שומעים דיווח בבוקר, השלישית מדי פעם עדיין קמה עם סיוטים, אבל נדיר, והקטנה סובלת די הרבה בתקופה האחרונה). בקיצור, יש תקוה כי זה אולי מעייף ועצוב אבל זמני. רק תשמרו על שפיות בינתיים כי עם עייפות זה לא תמיד קל

 

[עכשיותורי]

מפרידה ביעותי לילה מסיוטי לילה

מחשבות מפחידות מאפיינות סיוטי לילה שמאד מוכרים בגיל הזה כפי שכתבו כאן רבים לפני

ביעותי לילה זה מצב נים לא נים בו יש בכי היסטרי, הילד נראה ער אך בעצם ישן. הוא אינו זוכר את הארוע ובטח אינו יודע להסביר את הסיבות אליו.

בני סבל מביעותי לילה קשים בחודשים הראשונים לאחר חזרתו וגם היום לעיתים רחוקות ובעוצמה פחותה הם חוזרים בנוכחות מחלות חום.

כאשר הוא מתעורר ואומר ומספר שהיה לו חלום רע - זהו מצב שונה עליו הוא מדווח, לעיתים יודע לספר ממש על מה חלם או שיודע לתאר מראש לפני השינה ממה הוא חושש. וכאן מדובר על פחדים וסיוטים.
הלילה זו תקופה מפחידה וגם אני יודעת שהכל גדול ומפחיד ומטריד בשעות הללו ורצוי להתמודד עם מחשבות אלו לאור יום, אז ילדון קטן בטוח שחווה זאת גדול ומפחיד יותר.

בכל מקרה רצוי לזהות האם יש קשר בין ארועים מסוימים (כעס שלכם, ריב בגן, פחד מרעש, פחד מליצנים וכו וכו.....) לכל התנהגות שהיא

בהצלחה ושינה נעימה

 

[דניאלה111111]

תודה ענקית לכל המגיבים. עזרתם לי מאד והרגעתם

את רגשות האשמה שלי.
מבינה כעת שזה פשוט שלב ומקווה שיעבור מהר.
ננסה את כל הפטנטים שהוצעו פה.
ממש תודה!

 

[בתיהבלק]

סתם הערה כללית - בלי קשר לנושא הספציפי

אנשי מקצוע זה דבר נהדר להיעזר בו ואני מאד בעד, אבל אני גם בעד לקחת דברים שהם אומרים בערבון מוגבל לפעמים. פעמים רבות האינסטינקט האימהי (או הנסיון שלומדים מהורים אחרים) גובר על התיאוריות הפסיכולוגיות למינהן...

 

[דניאלה111111]

נכון מאד...