בהחלט, מאוד מומלץ.
טוב שהזכרת אותה. בהחלט, גארדינר. אגב, הבה אנמק, טיפונת: עם הביצוע של גארדינר, גם לי יש את הבעיות שלי. הוא קר ומחושב במקומות מסויימים, ויכול להיות שבתור אחת ההקלטות הראשונות של היצירה בכלי-התקופה (אם אינני טועה), ייתכן שעצם ה"סקול" של כלי התקופה מודגש יותר מאשר "ביצוע ליצירה". אפשר להתווכח על זה, אני מעלה זאת בתור (1) נקודה תיאורטית, (2) גאט פילינג, מדי פעם. ובכל זאת, הביצוע עצמו, כביצוע, נקי מאוד, מדוייק מאוד, לדעתי - כן, מלא חיים; דווקא בתור ביצוע ש"השריש את תודעת הביצועים בכלי התקופה", הוא עושה עבודה מצויינת בלהראות שלא מדובר רק על "גישה תיאורטית ותו לא" (כמו מספר מנצחים אחרים - הוגווד בכמה מהקלטותיו, ו - ירביצו לי? - צ'ארלס מקארס (איזה שם בלתי אפשרי לכתוב בעברית), שחטאו הגדול הוא הרעיון המבריק שלו (נגינה לפי תפיסה ביצועית של הזרם ה"אותנטיסטי", אך בכלים מודרנים) משולב בביצוע מזוויע (הביצועים שלו כל-כך, כל-כך, כל-כך משעממים). כן, אפשר לאבחן בקלות ש"אני אוהב את גארדינר" (אם כי לאו דווקא אישית). יותר נכון יהיה לאבחן, שאני אוהב את הגישה של הנגינה בכלי התקופה, וגארדינר, לדעתי, הוא לא רק ממוביליה, אלא אחד ממבצעיה המעולים ביותר. כמעט וכתבתי "אבל לא אמליץ עליו באופן עיוור" - ואחרי דקה של מחשבה, חשבתי שזה לא נכון. אני אמליץ עליו באופן עיוור - ופה, ייתכן, אני גם אפול. המלצה עיוורת יכולה להיות רק על הקלטות שלא שמעתי - ועל ביצועיו לאופרות של מוצרט, למשל, לא אמליץ (ובניגוד לדעת מלומדים). גארדינר לא קדוש, ובביצועים האלה הוא חטא, לדעתו, בעודף הפגנת נוכחות - העומדת בסתירה גמורה למה שאני מחפש בהקלטות "כלי התקופה". דווקא ה"נוקשות" של ביצועי באך שלו, מועילה להקלטה. את הביצוע של אנדרו התוכי אני מכיר. הכרתי את היצירה עם הביצוע הזה. לא התלהבתי אז, לא רואה סיבה שאתלהב עכשיו. גם מיכאל האקראי זורח יותר אצל הארדי-גארדי מאשר אצלו. -- עופר