ביקורי ילדים
מדי פעם אני נכנסת לכאן כי זה יותר מדי כואב לעיתים קרובות. אמי מאושפזת בבי"ח גריאטרי עם אלצהיימר מזה שנתיים וחצי. היא עדיין מזהה אותנו אך לא מסוגלת לדבר אלא רק ממלמלת וצוחקת. בני הגדול בן ה- 4.5 שנים אוהב לבקר אצלה אבל יותר בגדר הרעיון שהולכים לבקר את סבתא משום שכשאנחנו מגיעים לשם, והמחלקה שלה היא בסוף המזדרון לאחר שעוברים את המחלקה הגריאטרית הרגילה, הוא לא מסכים לחבק אותה או לנשק אותה אלא יותר מיודד עם האחיות ולסבתא הוא אומר שלום מרחוק. אני כמובן לא מכריחה אבל שואלת אותו אם הוא זוכר שלסבתא יש מחלה שהיא לא זוכרת ולא יכולה לדבר והוא עונה לי שהוא שכן וכמו שאמרתי נראה לי שהוא יותר אוהב את הרעיון של לבוא לבקר את סבתא ממה שבאמת הוא מתנהג כשאנחנו באים. האם אני נוהגת נכון כשאני מכניסה אותו לתוך המחלקה ואנחנו מוציאים אותה למרפסת? האם היום כשהוא מבין יש טעם להראות לו כמה סוף החיים (כולל המחלקה הגריאטרית ה"רגילה") הם לפעמים עצובים?
מדי פעם אני נכנסת לכאן כי זה יותר מדי כואב לעיתים קרובות. אמי מאושפזת בבי"ח גריאטרי עם אלצהיימר מזה שנתיים וחצי. היא עדיין מזהה אותנו אך לא מסוגלת לדבר אלא רק ממלמלת וצוחקת. בני הגדול בן ה- 4.5 שנים אוהב לבקר אצלה אבל יותר בגדר הרעיון שהולכים לבקר את סבתא משום שכשאנחנו מגיעים לשם, והמחלקה שלה היא בסוף המזדרון לאחר שעוברים את המחלקה הגריאטרית הרגילה, הוא לא מסכים לחבק אותה או לנשק אותה אלא יותר מיודד עם האחיות ולסבתא הוא אומר שלום מרחוק. אני כמובן לא מכריחה אבל שואלת אותו אם הוא זוכר שלסבתא יש מחלה שהיא לא זוכרת ולא יכולה לדבר והוא עונה לי שהוא שכן וכמו שאמרתי נראה לי שהוא יותר אוהב את הרעיון של לבוא לבקר את סבתא ממה שבאמת הוא מתנהג כשאנחנו באים. האם אני נוהגת נכון כשאני מכניסה אותו לתוך המחלקה ואנחנו מוציאים אותה למרפסת? האם היום כשהוא מבין יש טעם להראות לו כמה סוף החיים (כולל המחלקה הגריאטרית ה"רגילה") הם לפעמים עצובים?
