ביקורת חריפה ביותר על הDSM החדש

[22ק ו ס ם]

ביקורת חריפה ביותר על הDSM החדש

המכון הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב לא מתכוון להשתמש בDSM החדש.

http://www.nimh.nih.gov/about/director/2013/transforming-diagnosis.shtml

הטענה המרכזית היא שהDSM מבוסס על בחינה של סימפטומים בלבד, בלי הבנה אמיתית של המחלות שאותן הוא אמור לאבחן. הוא גם מבוסס על קונצנזוס של דיעות ולא מחקרים אמפיריים של המחלות. הוא מקביל את זה לרופא שיאבחן מחלה על פי חולה שמדווח על כאבים בחזה או שיש לו חום בלי לבחון את הסיבות האמיתיות לסימפטומים הללו.

 

[sense9]

ובDSM הקודם הכל היה בסדר?

במה הם כן מתכוונים להשתמש?

 

[22ק ו ס ם]

ממש לא, אבל כנראה שהפעם הגיעו מים עד נפש

הם מתכוונים ליצור מיזם משלהם שמסווג מחלות אבל זה רק בשלבים התחלתיים. זו מכה מאוד קשה לDSM שמערערת על הלגיטימיות שלו מגוף מאוד מרכזי שלדעתי בטווח הרחוק יוביל לשינויים מרחיקי לכת ובצדק. בלי קשר לביקורת שלהם, יש אינספור ויכוחים על מה לכלול במדריך ומה לא, מה שמראה שהרבה פעמים זה עניין של דיעה ולא מבוסס על מדע מוצק.

 

[Philip Jr]

אני מניח שאתה מודע

לכל הסוגיות המתודולוגיות, הסטטיסטיות והמוסריות שנמצאות כרגע על השולחן בהקשר של מחקרים גנטיים ו - NEUROSCIENCE. שיהיה להם בהצלחה, אבל לי זה קצת נראה כמו "ההגנה הטובה ביותר היא מתקפה" - נתקוף את ה - DSM וכך נשכיח קצת את העובדה שמרבית ממצאינו לא משתחזרים, ונותרנו עם תמונות יפות של המוח ו - 8% POWER בממוצע.

 

[22ק ו ס ם]

בגלל שיש בעיות במקומות אחרים

הגישה שלהם לא נכונה? גם אם מה שאתה אומר נכון (והוא רחוק מלהיות כזה. אתה באמת חושב שרוב המחקרים הגנטיים או ממחקרי מוח לא משוחזרים?), השאלה היא עקרונית. הבנה אמיתית של בעיות נפשיות חייבת להחקר גם מבחינה ביולוגית וממחקרי מוח. גם אם הממצאים לא ידועים או אינם חד משמעיים, או שאפילו אין להם שום אלטרנטיבה להציע כיום, הביקורת שלהם נכונה לגמרי. הDSM הפך לתחרות פופולאריות שבו חוקרים קובעים על פי רוב מה נחשב מחלה ומה לא על סמך אוסף של סימפטומים התנהגותיים שחלקם שרירותיים לגמרי או בלי בסיס תאורטי מוצק. אתה יכול לראות כאן הצעות פרטניות איך לחוקר הפרעות: http://www.nimh.nih.gov/research-funding/rdoc/nimh-research-domain-criteria-rdoc.shtml

 

[Philip Jr]

קצת מאוחר

אז אין לי האנרגיות לתגובה ארוכה, קישורים וכדומה. בכוונה שאלתי - אם אתה עוקב אחר ה - ״רכילות״ בתחום הפסיכולוגיה אז אכן יש ביקורת קשה ונוקבת מאד על עמיתינו מדעני המח והגנטיקה, שאכן בזבזו מאות מליוני דולרים על underpowered, non-replicable, תמונות של מח ומקטעי גנים שמסבירים X כביכול. זו ממש לא דעה, אולי מחר אפרט יותר כולל קישורים מעניינים. אני משתתף במחקר כזה, ואני ועוד שבעה אנשים. אז אני שוב אומר - לא זקוק לעצות ממי שבעצמם חוטאים בכשלים מתודולוגיים ומחקריים קשים מאד.

 

[22ק ו ס ם]

למה שלא תתייחס להצעות הספציפיות שלהם

ותגיד אם הן בעייתיות מבחינה מתודולוגית או אחרת? אין לי מושג מי הם אותם "הם" שבצורה מאוד גורפת קבעת שהם חוטאים בכשלים מתודולוגיים ומחקריים קשים מאד. האם אתה יודע על אלו מחקרים הם מתכוונים להתבסס ואלו לא? האם הם בעצמם החוקרים של המחקרים הללו? נראה לי תגובה מאוד לא הגונה להאשים חוקרים במשהו שאתה אפילו לא יודע קשור אליהם ישירות ובצורה כל כך גורפת. זה קצת מעמיד באור מגוכח את הטענה במשפט האחרון שלך להשיא עיצות לאנשים כשאתה זה שחוטא בהכללות כל כך גדולות. תגובה עניינית לביקורת שלהם תתקבל בברכה כי כאמור, גם אם ההצעות שלהם גרועות לגמרי עדיין הביקורת שלהם יכולה להיות מוצדקת וחבל שאתה נופל לכשל לוגי כזה.

וכן, אני מודע לביקורת שיש על מחקרי מוח. אתה מתכוון אולי למחקר שיצא לאחרונה פה:

http://www.nature.com/nrn/journal/v14/n5/full/nrn3475.html

צריך לזכור בהקשר הזה שזה שיש מחקרים לא אמינים וטובים לא אומר שכולם בהכרח כאלו או שצריך לבטל את המחקרים בתחום. רצוי לשפר אותו כמה שאשר, ובכל מקרה אלו הם רק חלק קטן מהמחקרים שקשורים לקריטריונים שהם מציעים. יש מחקרים גנטיים אמינים מאוד, ומחקרים אחרים בפסיכולוגיה קוגנטיבית או פסיכולוגיה פיזיולוגית שהם רוצים לקבוע את האבחנות. רק שילוב של כל תחומי המחקר בפסיכולוגיה יוכל להציג תמונה שלמה של הנושא.

 

[Philip Jr]

תגובה

בוקר טוב,

הביקורת שלי באופן כללי מאד פשוטה - אם הבית שלך לא מסודר, אל תלך לסדר בתים של אחרים. אני בהחלט מאמין שיש מקום לשלב תחומי מחקר כדי לאבחן קלינית באופן יותר מדויק, אבל רק במידה והמחקרים, המתודולוגיות והכלים הסטטיסטיים תקפים ואמינים, ורק במידה ויש ערך מוסף למחקרים הנ"ל מעבר לידע שכבר יש לנו.

אולי יש לך קצת BIAS לאור הרקע האקדמי שלך לכיוון הביולוגי, ואולי לא, אבל המצב בתחום ה - NEUROSCIENCE והמחקרים הגנטיים (בפסיכולוגיה) עגום מאד, וגם בתחום שלי המצב עגום חלקית מאותן הסיבות. אני בהחלט יודע על אילו מחקרים ההצעה שקישרת אליה מתבססים, הם מציינים שניים מהם שמשתמשים בדיוק במתודולוגיות שאני מתייחס אליהם (למשל במחקרי גנטיקה שימוש ב - SNP כדי לנבא WHATEVER).

אתה בהחלט יכול לטעון שאני מכליל, או שטענותיי מגוכחות, אבל אני חושב שזה לא יהיה הוגן, ואני מציע לכל מי שמעוניין לקרוא את הקישורים שאני מצרף מטה (מרביתם דרך האתר של פרופסור מהמחלקה שלי), שהם רק קצה הקרחון של הבעיות עם סוג המחקרים המוצעים בהצעה שצירפת בתחילת השרשור. אני חושב שאתה חי באשליה אם אתה מאמין שהקישורים מטה מציגים תמונה רק על "חלק קטן מהמחקרים", או שהמחקרים מטה לא מתארים בצורה מדויקת מאד את המתודולוגיה הבסיסית של מרבית אם לא כל חוקרי המח בימינו.

קישור 1

קישור 2

קישור 3

ועוד קצת:

http://pigee.wordpress.com/2013/02/05/the-beginning-of-history-effect/

http://blogs.discovermagazine.com/neuroskeptic/2013/05/03/brain-voodoo-goes-electric/

http://blogs.discovermagazine.com/n.../fmri-more-voxels-more-problems/#.UYZkJrV62Sp

http://www.firstnerve.com/2013/04/society-for-neuroscience-president-shut.html

 

[22ק ו ס ם]

הפוסל במומו פוסל

מה היית אומר אם הייתי מצביע על בעיות רבות בתחום שלך כסיבה שהדיעה שלך לא נחשבת? בפסיכולוגיה חברתית התגלו לאחרונה לא מעט זיופים מכוונים, לדוגמא במקרה של דידריק סטייפל, ויש ביקורת קשה על פסיכולוגים חברתיים ואחרים שרבים מהממצאים שלהם לא משוחזרים במחקרים שניסו לשחזר אותם (יש כמה מקרים מתועדים מהשנים האחרונות), חלקם נובעים ממתודולוגיות בעייתיות ואחרים מחשד לזיופים. בכלל, פסיכולוגים לא עוסקים בשיטור של התחום שלהם מספיק ונותנים לכל מיני מחקרים לא אמינים להתפרסם. לכן, אין ערך לכל ביקורת שאתה מעביר על תחום אחר והדיעה שלך לא יכולה להחשב.

אתה יכול לטעון שאני מכליל או הטענות שלי מגוכחות, אבל אני לא חושב שזה יהיה הוגן. יש שפע מחקרים ומאמרים מהשנים האחרונות שמצביעים על בעיות קשות בפסיכולוגיה המחקרית ואפשר לראות בקישורים המצורפים. זה רק קצה הקרחון של הבעיות בפסיכולוגיה ואני חושב שאתה חי באשליה אם אתה חושב שהקישורים למטה מייצגים רק חלק קטן מהמחקרים ולא מתארים בצורה מדויקת את הפרקטיקות המקובלות במחקרים.

http://www.nytimes.com/2013/04/28/m...cious-academic-fraud.html?pagewanted=all&_r=0

http://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=1850704

http://papers.ssrn.com/sol3/papers.....ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=2114571

http://www.nytimes.com/2013/02/24/opinion/sunday/psychology-research-control.html

 

[Philip Jr]

בהחלט הפוסל במומו פוסל!

בקצרה? אני חותם על כל מילה. יש בעיות אקוטיות בתחום שלי (אישיות-חברתית), בפסיכולוגיה המחקרית בכלל, ובמחקרי המח והגנטיקה. אני מודע מאד לבעיות הנ"ל בדיוק מפני שהן קיימות גם בתחום שלי, והרי זה הפירוש והמקור לביטוי הפוסל במומו פוסל. אם לא היה בתחום שלי את ה - "מום" המדובר אולי לא הייתי רואה בכזה בירור את המום בקרב אותם חוקרים שממליצים לא להתייחס ל - DSM החדש כי אין בו ממצאי FMRI ו - SNP.

אבל - בעוד שאני לומד על הבעיות כל שבוע, מבין את המשמעויות ומפיק את המסקנות יחד עם דור חדש של חוקרים צעירים ומתחילים, יש לכותבי ההצעה שצירפת את התעוזה ולמען האמת החוצפה להמליץ על דרך פעולה על סמך מחקרים שכבר מזמן ברור שאין למתודולוגיה שלהם תוקף או מהימנות.

רוחות השינוי כבר נושבות, והנה עוד קישור מעניין שמעיד על כך:

http://hardsci.wordpress.com/2013/0...tachment-and-sensitivity-to-temperature-cues/

סוף סוף REPLICATION עם NULL EFFECTS - פרסום של NON-SIGNIFICANT RESULTS באחד ה - JOURNALS המובילים בתחום שלי. אולי יש פה מבאי הפורום אנשים שמבינים עד כמה הדבר הזה משמעותי לחקר הפסיכולוגיה ולמדע בכלל.

אז הנה עוד ביטוי אבל אפנה אותו אליהם ולא אליך - Wake up and smell the roses.

 

[22ק ו ס ם]

אתה לצערי מעוות לגמרי את הדברים

SNP למשל הוזכר בקושי פעם אחת בכל ההצעה שלהם ואתה קפצת כאילו זה הדבר המרכזי שהם מציעים. לי זה נראה מאוד חצוף להתעלם מכל ההצעות האחרות, ובמיוחד מהעניין העקרוני, שכל סיווג של מחלות נפש צריך להיות מבוסס גם על מחקרים ביולוגיים. אפשר לבקר עד מחקר מחקרים כאלו אבל זה לא רלוונטי. רק בגלל שהם אולי גרועים במקרים מסוימים, לא אומר שיש ערך באיבחונים הקיימים וזו הנקודה המרכזית שהם מנסים להעביר. המצב הקיים הוא גרוע בלי קשר אם יש או אין אלטרנטיבה.

לגבי העניין של התחום שלך מול אחרים, אתה מאוד מוטה בדיעה שלך וממשיך להציג את התחום שלך ככזה שהוא טוב ומתחדש ומוכן לתקן את עצמו, בעוד אתה מציג בצורה מגמתית תחום אחר כבעייתי ושמרני שלא מוכן לשנות כלום וזה תאור לא מדויק של המציאות. וואו, מאוד מרשים שאחרי יותר ממאה שנה של מחקרים פסיכולוגים, כתב עת מוביל מוכן לקבל לפירסום מחקר בלי שום אפקט. רוחות המהפיכה ממש כאן.

לחשוב שאין שום שינויים במחקרים גנטיים או מחקרי fMRI זה פשוט תאור לא מדויק של המציאות (וזה בלשון המעטה). נכון, אלו תחומים שיש בהם לא מעט בעיות, אבל אי אפשר לפסול תחום שלם בצורה גורפת על סמך קריאה מאוד סלקטיבית של המחקרים. חלק מהביקורות ניתן בקלות לתקן עקרוניות, למשל זו על מספר נבדקים קטן וחוסר בעוצמה סטטיסטית. הבעייה המרכזית היא המחיר הגבוה של מחקרים בתחום אבל אני מניח שעם הזמן זה ירק. גם חלק מהביקורת על הSNP מוצדקת אבל זה תחום חדש יחסית והוא משתנה כל הזמן ולא על זה תקום ותיפול ההצעה שלהם.

 

[Philip Jr]

לא מעוות את הדברים

פשוט לא מסכים איתך. למשל ממש לא ניתן לתקן בקלות יותר מעשור של ממצאים כביכול שהם בעצם שגויים כי הם התבססו על מדגם של 12 אנשים. וקריאה סלקטיבית? כי אתה קורא כל מה שמתפרסם? מהי קריאה לא סלקטיבית? וכן, לחלוק מידע ופרוצדורות עם חוקרים אחרים, לאפשר להם לחזור על המחקר שלך ולאפשר פרסום של תוצאות לא מובהקות זו מהפיכה, אחרי עשורים רבים של Publucation bias ותופעות אחרות שמכערות את המקצוע שלנו.

אבל ההיסטוריה תשפוט אותם ואותנו, אני סיימתי להיום.

 

[22ק ו ס ם]

כל המחקרים כוללים 12 נבדקים?

אתה מבין, כשאתה יוצא בהצהרות כל כך גורפות ומופרכות שבקלות אפשר לראות שהוא לא נכון, זה הופך את כל מה שאתה אומר ללא אמין. הנה דוגמא ליוזמה של חוקרי מוח לחלוק את הנתונים שלהם ואפשר לראות שהמדגמים פה גדולים למדי: http://fcon_1000.projects.nitrc.org/indi/IndiPro.html

ואני באמת מתפלא על הסקת המסקנות שלך. אחרי שאתה מבקר את גודל המדגמים של חוקרים בתחומים אחרים אתה מסיק בצורה נחרצת על סמך פירסום אחד בודד שיש פה מהפיכה. זו נראית לי קפיצה לוגית גדולה מאוד, כזו שאתה מאשים בה אחרים.

ואכן אני לא מתמצא בצורה מוחלטת במחקרי מוח, אבל אולי בניגוד אליך שרק נחשף לביקורות שיש על התחום שמגיעות מחוקרים בתחום שלך, אני משתדל לקרוא גם מחקרים שמפורסמים בתחומים המבוקרים ולראות אם הביקורות מוצדקות. בחלקן יש בהן ממש אבל במקרים לא מעטים הן מוגזמות.

וכל זה בכלל לא רלוונטי לביקורת שהושמעה פה נגד הDSM שפסלת על סמך התקפות אד הומינם של המציעים וללא שום התייחסות עניינית לביקורת.

 

[Philip Jr]

תגובה

אני לא ממש מעוניין להמשיך אבל:

א. לא יודע מה זה מדגם גדול, הגיע הזמן לחזור לחישובי power ולהציג את הרציונל הסטטיסטי מאחורי גודל המדגם. הקישור שלך לא ממש מעיד על התקדמות משמעותית בנושא.

ב. אשמח אם לא תרשה לעצמך להעיר על דברים שאינך יודע, כמו אילו מאמרים אני קורא וכיצד אני מגיע אליהם.

ג. הכללות מפשטות את הדיון במסגרת כמו פורום כזה. אתה יודע היטב שגודל המדגם הממוצע במחקרי מח עד כה קטנטן, וסוף סוף מגיעה ביקורת שמראה בחתך רוחבי ומניתוח של כמות יפה של מחקרים שאין להם power בשקל. אתה מוזמן להמשיך ולהמעיט בתופעה, שמשמעותה בזבוז של מיליונים, של אלפי שעות אדם, של חולדות וחיות אחרות על ממצאים חסרי תוקף. ואתה מנסה לטעון שהממצאים האלו לא רלוונטיים לקריאה לשלב עוד מחקרים כאלו על מנת לאבחן הפרעות קליניות? אם דברים ישתנו נהדר, אם לא אז בבקשה בואו ניקח את המאה מיליון שאובמה זרק על מחקרי המח ונשקיע אותם בחיזוק קורסי הסטטיסטיקה שנה א׳ בדוקטורט, עם דגש נוסף על יסודות המחקר והמדע ואתיקה מחקרית.

 

[22ק ו ס ם]

עכשיו אתה משנה את הטיעון שלך

קודם טענת שהמדגמים לא מספיק גדולים, וכשהראיתי לך שיש מספיק מחקרים עם מספר גדול יותר משמעותית של נבדקים אתה בא וטוען שגם זה אולי לא מספיק משיקולי עוצמת מבחן. אני לא יודע כמה חשבו על הנושא הזה במחקרים הללו אבל אני לא רואה שחוקרים בפסיכולוגיה חברתית עושים שיקול כזה ברוב מוחלט של המחקרים, כך שהטענה לא נוגעת רק למחקרי מוח.

כשאתה כותב דברים שגויים בצורה כל כך גורפת כפי שהראיתי לך אז המסקנה היא שאו שלא קראת אותם ואתה מודע להם, או שבחרת להתעלם מהם במופגן כי זה לא מתאים לתיזה שלך. כך או כך, זה לא מצטייר טוב.

אתה שוב חוזר לעניין של גודל מדגם ומתעלם ממה שאתה כתבת על עוצמת המבחן. אני לא חולק על זה שהמדגמים קטנים, אבל א. אנחנו לא יודעים בדיוק מהי עוצמת המבחן למדגמים הללו כי צורת המחקר והאפקטים במחקרי מוח שונה מהותית ממחקרים אחרים. מאוד יתכן, שבחלק מהמקרים מדגם קטן מספיק. למעשה, אפילו מדגם של 12 נבדקים מספיק לפעמים למחקרים הללו כפי שמהמאר הבא מציין: http://people.hnl.bcm.tmc.edu/jli/reference/266.pdf

ב. אם עוצמת המבחן קטנה, זה אומר למעשה שהרבה אפקטים שקיימים לא מתגלים כי המדגם לא מספיק גדול. זה מראה שאולי בחלק מהמקרים הממצאים האמיתיים מתגלים בשיעור נמוך יותר ממה שצריך.

לגבי כמה הממצאים הללו רלוונטים לאיבחון הפרעות קליניות, אני לא יודע מספיק בשביל לענות. מה שבטוח זה שבניגוד למה שטענת, ההתבססות על המחקרים מהסוג הזה בהצעה שלהם קטנה והם מציעים שפע של שיטות מחקר שונות שביחד אמורות להביא לאיבחון יעיל יותר, איבחון שלוקח בחשבון את מכלול הגורמים שמשפיעים על בני אדם ולא רק סימפטומים שלא אומרים הרבה. אתה מוזמן להמשיך לטמון את הראש בחול ולחשוב שהמצב הנוכחי תקין, אבל הביקורת שלהם היא מדויקת לגמרי וזה כאמור בלי קשר להצעות האלטרנטיביות שאולי יעזרו ואולי לא.

 

[Philip Jr]

אין לי מושג על מה אתה מדבר

מחקרים עם מספר גדול משמעותית של משתתפים? כי הם הגיעו אולי לחמישים משתתפים במחקר עם כמה תנאים, ורוב המחקרים בקישור הנ"ל עדיין לא הסתיימו?

וההשוואה לחברתיים? אני כבר הודיתי שהמצב אצלנו גם לא טוב, לא עברנו את זה כבר? זה הופך את המצב ב - NEUROSCIENCE ליותר טוב?

התזה שלי? התזה היא של כמה חוקרים מוכשרים ביותר מתחומים שונים:

http://phenomena.nationalgeographic...e-cannae-do-it-capn-it-doesnt-have-the-power/

הקישור מעלה למי שכבר לא עוקב, שהשתמשו במידע מכל מטה-אנליזה שהייתה קיימת ב - NEUROSCIENCE ב - 2011 כדי לנתח מעל 700 מחקרים, ומצאו שה - POWER הממוצע היה 21%.

את ההסבר על POWER אני בטח שלא צריך, קיבלתי אותו משם וממומחים גדולים ממך וממני, הנה גם זה מצורף:

But if studies are generally underpowered, there are more worrying connotations beyond missed opportunities. It means that when scientists do claim to have found effects—that is, if experiments seem to “work”—the results are less likely to be real. And it means that if the results are actually real, they’re probably bigger than they should be. As the team writes, this so-called “winner’s curse” means that “a ‘lucky’ scientist who makes the discovery in a small study is cursed by finding an inflated effect.”

אז לא רק שאנחנו לא מגלים את הממצאים האמיתיים, כשהתוצאות מובהקות סטטיסטית יש יותר סיכוי לזה שהתוצאה פשוט לא אמיתית, וגודל האפקט מנופח.

ולא רק זה, אבל בניתוח שהתמקד רק ב - BRAIN IMAGING ה - POWER הממוצע יורד ל - 8%, ותאמין לי שבמחקרים שלי ושל עמיתיי מעולם לא הגענו למספר המביך הזה, כי כן - חישבתי POWER.

ואז אתה גם מדווח את המחקר שלך ככה:

http://bps-research-digest.blogspot.co.uk/2012/09/most-brain-imaging-papers-fail-to.html

ובאמת שאפשר להמשיך, אבל די - למה?

אז הדבר היחידי שאסכים עליו מכל האמרות ה - OVER דרמתיות שלך בשרשור הזה הוא שאבחון שלוקח בחשבון את מכלול הגורמים ולא רק סימפטומים יכול להיות יותר מדויק. אם, אם אם אם אם אם - הוא מבוסס על מחקרים תקפים ומהימנים. אז הביקורת שלהם אולי טובה, רק המחקר שלהם לא. אתה יודע מה? גם דמוקרטיה לא מושלמת אבל הנה אנחנו פה ואף אחד לא הציע משהו טוב יותר. וזו בדיוק הבעיה - שנכון להיום אין להם באמת מה להציע חוץ מתמונות צבעוניות של שילובי אותיות כמו ה - PFC וה - VFF. גם אני יודע להיות דרמטי.

ואגב אין חול במרכז אילינוי, יש שדות תירס, אז לפחות תעליב אותי כמו שצריך ותאשים אותי בכך שהראש שלי טמון בתירס

 

[22ק ו ס ם]

המספרים שהבאתי גדולים משמעותיים ממה שתארת

וזוהי רק דוגמא אחת אקראית. אתה טענת בצורה מזלזלת שלא ניתן לתקן מחקרים שנעשו במשך עשור על 12 נבדקים וזה בפרוש לא המצב.

אני לא בא להגן על מחקרי מוח כי בהחלט יש בהם בעיות. אני רק יוצא נגד הטענות הגורפות שלך נגד התחום כשאתה מודה בפירוש שגם התחום שלך מלא בהם ותוך תאור מסולף של התחום האחר עד כדי פסילתו באופן גורף.

גרוע מכך, אתה מתחמק בשיטתיות בלהגיב בצורה עניינית לביקורת עניינית על הDSM שהיא לב העניין פה. אתה עושה את זה על ידי התקפות אד הומינם על תחום אחרי שכנראה לא מוצא חן בעיניך, אבל לא רלוונטי בכלל לא לביקורת וגם לא להצעות הנדונות שכנראה לא קראת. כאמור, ההצעות שלהם מקיפות ביותר וחלקן הקטן נוגע בכלל לעניינים שהזכרת. כל אחד יכול להכנס לקישורים ולראות בעצמו מה הם מציעים. ההסטה הזו של הדיון להתקפה על תחום אחר מעלה תהיות לגבי היכולת שלך לדון לגופו של עניין ולמידע הרלוונטי. וגם לומר שאין להם להציע שום דבר מלבד תמונות צבעוניות לא מוציא אותך כל כך טוב בדיון הזה, אני מצטער לומר.

 

[Philip Jr]

אין לי עניין של ממש ב - DSM

אני אשאיר את הביקורת על ה - DSM לאלו שמשתמשים בו, זה לא אני.

שנית לא הייתה תגובה אחת שלך בה ייצגת את דבריי נאמנה, למשל כשכתבת שאני אמרתי: "טענת שלא ניתן לתקן מחקרים", כשבפועל כתבתי זה שלא ניתן לתקן את המצב בקלות.

אבל מדוע אני מתמקד במחקרי מח / גנטיקה? מפני שחלק נכבד מההצעה אם לא החלק המרכזי זה להוסיף מידע ממחקרים כאלו למידע שכבר קיים, זה מופיע בלפחות שניים משלושת ה - GUIDING PRINCIPLES של ההצעה!

ואז עולה השאלה האם המידע מהמחקרים בתחומים האלו תקף ומהימן ומשפר את היכולת שלנו להבין הפרעות קליניות שונות. אני חש שהצגתי מספיק דוגמאות מדוע זה לא ממש המצב, ומה הסיכון בהתבססות על ממצאים מתחומים כמו BEHAVIORAL SCIENCE עד שהם יתאפסו על עצמם (וכן כן - גם אנחנו אנשי האישיות והחברתיים).

ולסיום התמונות הצבעוניות? זה עובד נהדר ב - NEW YORK TIMES וב - CHICAGO TRIBUNE, ואתה צודק - זה באמת לא מוציא אותי או אף אחד מאיתנו טוב יותר מדי, כי אנחנו מאמינים לממצא רק כי הוא "ביולוגי", "מוחי", "מופיע בסריקת מח", ולא בוחנים את הממצאים בעיניים פקוחות לרווחה.

 

[22ק ו ס ם]

כשאתה כותב לא ניתן לתקן בקלות עשור של מחקרים

שמשתמשים במדגם של 12 נבדקים משתמע מזה כאילו כל המחקרים בעשור האחרון כללו 12 נבדקים כשזה בפרוש רחוק מהמציאות, וגם לא רלוונטי כל עוד לא יודעים את חישובי עוצמת המבחן הרלוונטיים.

הם אכן מעוניינים להוסיף מידע ממחקרי מוח, אבל לא אמרו בדיוק אלו ואתה ממשיך לייצג בצורה לא הוגנת את ההצעות שלהם. הנה מה הם כתבו בעקרונות שלהם:

First, RDoC is conceived as a dimensional system (reflecting, e.g., circuit-level measurements, behavioral activity, etc.) spanning the range from normal to abnormal. As with dimensions like hypertension or cholesterolemia in other areas of medicine, this approach incurs both the problem and advantage of defining cutpoints for the definition and extent of pathology – e.g., mild, moderate, and severe. (To the extent that DSM-V introduces dimensions in addition to classes, the crosswalks to RDoC dimensions may be enhanced.)
Second, RDoC is agnostic about current disorder categories. The intent is to generate classifications stemming from basic behavioral neuroscience. Rather than starting with an illness definition and seeking its neurobiological underpinnings, RDoC begins with current understandings of behavior-brain relationships and links them to clinical phenomena.
Third, RDoC will use several different units of analysis in defining constructs for study (e.g., imaging, physiological activity, behavior, and self-reports of symptoms). Indeed, RDoC, as a research framework, has been developed with the explicit goal of permitting investigators to choose an independent variable from one of several different units of analysis. The details of this approach are explained next.

הם לא מדברים על מחקרים אלו או אחרים אלא על עקרונות על לקביעת סיווגים של מחלות. אם המחקרים הקיימים אינם טובים אז אין סיבה להניח שישתמשו בהם. כשאתה בצורה גורפת שולל את כל המחקרים שהם רוצים להוסיף בלי לדעת מה הם יהיו, כאילו כל המחקר בתחום לא שווה כלום, זה לא מוסיף לך כבוד.

מה שהצגת זו ביקורת של אנשים מסוימים על מחקרים מסוימים בתחום, כזו שבעצמה נתונה לביקורת ודיון. מה עם התגובות של חוקרים מהתחום למה שציינת? את זה אתה לא מציין.

אבל הבעייה המרכזית עם הטענות שלך היא העובדה שאתה שולל ביקורת עניינית בגלל מה שאתה חושב על התחום. כמו שכתבתי לך קודם, התחום שלך מלא בעיות כרימון שלא נופלות בהכרח מאלו שאתה מציין. על סמך צורת ההסקה שלך, לא צריך להתייחס לשום דבר שאתה אומר ברצינות כי אתה מגיע מתחום בעייתי.

 

[Philip Jr]

תגובה

ראשית, אתה לא "כתבת לי" שהתחום שלי מלא בעיות - אני הודאתי בכך. בהחלט לא הייתי ממליץ לאף קורא של השרשור לסמוך על ממצאים שונים של EMBODIED COGNITION, PRIMING וכו.. אני מאד פתוח לגבי החולשות של התחום שלי, ופועל בצורה אקטיבית לתקנם במחקר העצמאי שלי. יותר מזה אני לא יכול לעשות.

שנית, אני לא שולל את הביקורת עצמה, אבל אני בהחלט מוטרד מהכיוון ומהמסקנות לאור החולשות המהותיות במחקרי BEHAVIORAL NEUROSCIENCE. מה שאני הצגתי זה האמ-אמא של המטא-אנליזות שהופיע ב - NATURE REVIEWS, ואתה מתייחס לזה בתור מיני-מאמר בתת-ז'ורנל על "מחקרים מסוימים". הזוי לגמרי. ותגובות? אם תמצא ביקורת שלילית על המאמר הנ"ל אנא תשתף, אני לא מוצא. הבעיות שמוצגות במאמר הזה ואחרים שצירפתי אולי לא "גורפות", אבל הן רוחביות ורלוונטיות למרבית המחקרים שבוצעו מאז שיש לנו כלים כמו FMRI. שוב - מאות מחקרים נכללו במאמר הנ"ל! אתה טוען ואף מצטט שהם לא מדברים על מחקרים מסוימים, וזה אולי נכון, אבל הם בהחלט אומרים בפירוש שהם ישתמשו בהבנה הנוכחית של קשרי מח-התנהגות, וההבנה הזו, איך לומר? בבעיה. מוקדם מדי לנסות להסיק על מחלות נפש כה מורכבות מהידע הנוכחי הקיים בתחום.

לפני כמה חודשים קיבלנו למחלקה פרופסורית בתחום מחקרי הגנטיקה שנתנה JOB TALK מאד מעניין, שבו היא בעצם הודתה שבינתיים היא ועמיתיה לא הצליחו לשחזר אף ממצא, או להסביר יותר מאחוז מהשונות של תופעה כלשהי, כולל משתנים "פשוטים" יחסית כמו גובה. אז עכשיו ננסה להסביר PTSD ודיכאון באמצעות שילובי גנים? אנחנו רחוקים מאד מהשלב הזה. האם זה רצוי? בהחלט!

אני מצרף מאמר מעניין מאד בתחום של המחקרים הגנטיים, שמציג את האתגרים הטמונים בתחום, שווה קריאה. מקווה שמותר לצרף מאמרים..