ביקורת: לאונג´ בר "מכה" בנחלת
בנימין בת"א. אתמול בערב יצאנו ארבע חברות. תכננו לאכול/לשתות ולבהות באוכלוסיה היפה של הבטי פורד, אבל הפופולריות הגואה של המקום גרמה לתור של מעל שעה. לכן החלטנו לעבור למכה, לאונג´ בר חדש שנפתח במקום ה"סווינג". המקום מעוצב כבר ניו יורקי, מרשים ויפה. התפריט נראה היה מבטיח, מנות מרשימות במחירים של 39-59 ש"ח, נראה סביר. אממה - לא ציפינו שהמנות הן למעשה "טאפאסים" - מנות מזעריות שאפילו לא יכולות לתפקד כמנות פתיחה. היה שם טליאטלה ראגו, טעימה עד מאוד, בגודל מגוחך - במרכז הצלחת עמדה תלולית של פסטה בגודל של צלוחית סופלה. חברה אחרת הזמינה סלמון בטריאקי עם אטריות אורז, וקיבלה פרוסת סלמון פצפונית ו-10 אטריות אורז ברוטב שרימפס. שוב - טעים טעים, אבל בקושי מצליחים לשים לב לטעם והופלה - המנה נגמרת. חברה אחרת וגם אני הזמנו את אותה המנה - טונה אדומה צרובה על מצה תרד. כמו שכבר הבנתם, המנות איכותיות וטעימות, אבל הגודל שוב היה יותר ממגוחך. עקב הרעב שכירסם בנו נאלצנו להזמין 2 מנות לחם (כל מנה מכילה 4 פרוסות קטנטנות בלבד) וצלחת גבינות. חלקנו מנה אחרונה (שהיתה הדבר היחידי בגודל סביר, או כמו שהודתה המלצרית "המנות שלנו לא גדולות, הן בגודל של קינוחים") של סופלה שוקולד. סביר, לא מדהים. חומם במיקרו. עם יין שיראז אוסטרלי, וקפה לכולנו הסתכם החשבון ב-407 ש"ח. לא המון לארוחה של 4 אנשים, אבל די הרבה בהתחשב ברעב שנשאר לנו. מסקנה - לבוא למקום כדי לראות ולהראות ולשתות משקה חריף בלבד. או לבוא כשלא רעבים.
בנימין בת"א. אתמול בערב יצאנו ארבע חברות. תכננו לאכול/לשתות ולבהות באוכלוסיה היפה של הבטי פורד, אבל הפופולריות הגואה של המקום גרמה לתור של מעל שעה. לכן החלטנו לעבור למכה, לאונג´ בר חדש שנפתח במקום ה"סווינג". המקום מעוצב כבר ניו יורקי, מרשים ויפה. התפריט נראה היה מבטיח, מנות מרשימות במחירים של 39-59 ש"ח, נראה סביר. אממה - לא ציפינו שהמנות הן למעשה "טאפאסים" - מנות מזעריות שאפילו לא יכולות לתפקד כמנות פתיחה. היה שם טליאטלה ראגו, טעימה עד מאוד, בגודל מגוחך - במרכז הצלחת עמדה תלולית של פסטה בגודל של צלוחית סופלה. חברה אחרת הזמינה סלמון בטריאקי עם אטריות אורז, וקיבלה פרוסת סלמון פצפונית ו-10 אטריות אורז ברוטב שרימפס. שוב - טעים טעים, אבל בקושי מצליחים לשים לב לטעם והופלה - המנה נגמרת. חברה אחרת וגם אני הזמנו את אותה המנה - טונה אדומה צרובה על מצה תרד. כמו שכבר הבנתם, המנות איכותיות וטעימות, אבל הגודל שוב היה יותר ממגוחך. עקב הרעב שכירסם בנו נאלצנו להזמין 2 מנות לחם (כל מנה מכילה 4 פרוסות קטנטנות בלבד) וצלחת גבינות. חלקנו מנה אחרונה (שהיתה הדבר היחידי בגודל סביר, או כמו שהודתה המלצרית "המנות שלנו לא גדולות, הן בגודל של קינוחים") של סופלה שוקולד. סביר, לא מדהים. חומם במיקרו. עם יין שיראז אוסטרלי, וקפה לכולנו הסתכם החשבון ב-407 ש"ח. לא המון לארוחה של 4 אנשים, אבל די הרבה בהתחשב ברעב שנשאר לנו. מסקנה - לבוא למקום כדי לראות ולהראות ולשתות משקה חריף בלבד. או לבוא כשלא רעבים.