חלק א'
בינתיים ראיתי עשר דקות ראשונות
רואים שיש משהו בבמאי אנג לי. התחושה הארטיסטית שהוא נותן לסרטים שלו. מיד רואים את המעברים בין תמונה לתמונה, ועשר הדקות הראשונות נותנות תחושה של הסדרה הישנה משנות השבעים, כשברוס היה קטן. כשאמא של ברוס מדברת איתו ואומרת שיש משהו בתוכו ויום אחד הוא ישתף את זה עם העולם, התמונה נעשית ירוקה. אהבתי. המשך יבוא.