ביקורת על הסרט.
תומר היימן ידוע כבמאי סרטים שאוהב ללוות כוכבים (אביב גפן, לדוגמא) ולהפיק מהסיפור שלהם סרט מרגש, ובמקרה שלנו סרט ממש סוחט דמעות, במובן החיובי של המלה. כל אחד בתורו, אבי, כברה, וגם עידן לא מעט, פותח את ברז הדמעות הפרטי, ומגיע למקומות הכי פנימיים ואישיים אל מול המצלמה ונחשף ברגעים שלפעמים לא צפויים אפילו עבורו. לראות את עידן מתרגש כשהוא רואה את אבי מופיע על הבמה ופורח ככוכב המרכזי של הערב כשאותו מלוות זמרות לווי מקומיות, כברה שרה מול קבוצת ילדים ובאמצע קולה נשבר והיא בוכה, או שהיא מלמדת ילד אתיופי את מילות השיר "אם תלך", ומי מאיתנו יכל להישאר אדיש כשאבי פוגש את הסבתא שלו אותה לא ראה מאז ילדותו ומתרפק עליה בבכי? ועידן שמכריז על כברה ועל אבי כ"חזקים ממנו פי אלף, ועדיין יש לו רגשות אבהיים כלפיהם" כשעיניו אדומות מדמעות. ואיך לא- רגע השיא- כשהסבתא של אבי מגיעה להופעה של הפרוייקט באדיס ומוחאת לו כפיים כשהוא שר על הבמה. ואח"כ רוקדת עם ליטל גבאי שיורדת למענה מהבמה. וגם השיחה שמתפתחת בין עידן לכברה- האם יש מקום במוזיקה הישראלית לסולנית "כהה" כפי שמגדירה זאת כברה, והתלות שלה בעידן. אם תשאלו אותי, היו רגעים שחשדתי שהקטע הזה מבוים. ומה יותר יפה מסיום צנוע לסרט. כאן הפרוייקט כבר יורד מהבמה ונותן לקבוצת העולים מאתיופיה לסיים את הסרט בשדה התעופה בן גוריון. לעולים האלה יש תקווה לאחר שחזו במו עינהם בהצלחתם של אבי וכברה. כל הכבוד! סרט מעולה.
תומר היימן ידוע כבמאי סרטים שאוהב ללוות כוכבים (אביב גפן, לדוגמא) ולהפיק מהסיפור שלהם סרט מרגש, ובמקרה שלנו סרט ממש סוחט דמעות, במובן החיובי של המלה. כל אחד בתורו, אבי, כברה, וגם עידן לא מעט, פותח את ברז הדמעות הפרטי, ומגיע למקומות הכי פנימיים ואישיים אל מול המצלמה ונחשף ברגעים שלפעמים לא צפויים אפילו עבורו. לראות את עידן מתרגש כשהוא רואה את אבי מופיע על הבמה ופורח ככוכב המרכזי של הערב כשאותו מלוות זמרות לווי מקומיות, כברה שרה מול קבוצת ילדים ובאמצע קולה נשבר והיא בוכה, או שהיא מלמדת ילד אתיופי את מילות השיר "אם תלך", ומי מאיתנו יכל להישאר אדיש כשאבי פוגש את הסבתא שלו אותה לא ראה מאז ילדותו ומתרפק עליה בבכי? ועידן שמכריז על כברה ועל אבי כ"חזקים ממנו פי אלף, ועדיין יש לו רגשות אבהיים כלפיהם" כשעיניו אדומות מדמעות. ואיך לא- רגע השיא- כשהסבתא של אבי מגיעה להופעה של הפרוייקט באדיס ומוחאת לו כפיים כשהוא שר על הבמה. ואח"כ רוקדת עם ליטל גבאי שיורדת למענה מהבמה. וגם השיחה שמתפתחת בין עידן לכברה- האם יש מקום במוזיקה הישראלית לסולנית "כהה" כפי שמגדירה זאת כברה, והתלות שלה בעידן. אם תשאלו אותי, היו רגעים שחשדתי שהקטע הזה מבוים. ומה יותר יפה מסיום צנוע לסרט. כאן הפרוייקט כבר יורד מהבמה ונותן לקבוצת העולים מאתיופיה לסיים את הסרט בשדה התעופה בן גוריון. לעולים האלה יש תקווה לאחר שחזו במו עינהם בהצלחתם של אבי וכברה. כל הכבוד! סרט מעולה.
