ביקורת על התנ"ך
התנ"ך הוא הספר הכי גרוע שקראתי מימי. ולא, זה לא בגלל שאני אנטי-דתי. להיפך, אני אגנוסטיקן- כלומר אני לא מאמין שיש ולא מאמין שאין אבל אני מאמין שיכול להיות- ואני מאמין גדול בסובלנות דתית. אני יודע שהתקפה ישירה על התנ"ך זאת לא שיטה טובה, כי היא גורמת לאנשים להתגונן ולהתבצר עוד יותר בדעות שלהם, אבל זאת הדרך היחידה שמצאתי, ואני מקווה שאני אצליח לגרום לפחות לכמה אנשים להכיר באמת על הספר הנוראי הזה. בביקורת הזו אני לא הולך לדבר בכלל על האם אלוהים קיים או לא, ואני גם לא הולך לדבר על זה שהתנ"ך לא מסתדר עם ההיסטוריה, חוץ מפעם אחת קטנה. כבר חפרו מספיק על שני הנושאים הללו. אבל אני כן הולך להתייחס לתנ"ך כסיפור ולצאת מנקודת ההנחה שהתנ"ך הוא לא תיעוד היסטורי, לפחות לא תיעוד היסטורי מלא, אלה בעיקר אוסף של סיפורי מוסר יהודיים שחלקם מבוססים על היסטוריה אמיתית. לאלה שחושבים שנקודת המוצא הזו היא לא טובה ושהיא תגרום לי להביט בתנ"ך בצורה לא אובייקטיבית, אתם טועים. דווקא בגלל שאני מניח שזה לא בהכרח אמיתי אני יכול לראות את זה בצורה יותר אובייקטיבית. לכל אלה שתוהים מה אני יודע בכלל על תנ"ך ועל כתיבה ומי אני שאני מעז לבקר את התנ"ך, אני אסביר בסוף הביקורת- אולם אני מאמין שאחרי שתקראו אותה לא יהיה צורך בהסברים. טוב, אז בואו נתחיל. קודם כל אני אסביר את הבעיות האישיות שלי עם התנ"ך. הבעיות הללו הם עניין של דעה ואמונה אישית, ולכן אני לא הולך להתווכח עליהם. קודם כל, לא אהבתי אף אחת מהדמויות בתנ"ך. הן אנושיות מדי, עם כל הפגמים שכרוכים בזה. הרבה עכשיו יקפצו ויגידו "אבל זה בדיוק מה שכל כך נפלא בהן!". אז זהו, למרות שאני לא אומר שכל הדמויות בתנ"ך צריכות להיות חסידים יפי נפש, בתור דמויות שאמורות להוות דוגמא מוסרית אני מצפה מהן ליותר מזה. הרבה מהם הם קטנוניים ואכזריים- לדוגמא כשאליהו מוכיח לעם שנביאי הבעל הם נביאי שקר ושאלוהים הוא האל האמיתי, במקום לתת לנביאי הבעל שראו במו עיניהם שהם טעו ויודעים עכשיו מה הדרך האמיתית לחזור בתשובה, הוא מחסל אותם וטובח בהם. חלק מכם יגידו "אבל הוא צודק, הם שחטו קודם את נביאי האלוהים!". אז זהו, שיש לי אמונה אישית שנקמה זה לא דבר צודק. כשאתה עושה לאחרים את מה שהם עשו לך אתה מתנהג בדיוק כמוהם, ולכן אתה לא יותר טוב מהם. כשאתה נותן לרצון בנקמה להשתלט עליך אתה פשוט מפסיד לזה שאתה רוצה לנקום בו. אבל כשאתה סולח לו, אתה מראה לו שאתה יותר טוב ממנו. אני לא אומר שצריך לתת למי שפגע בך לחמוק בלי עונש, אבל לא צריך לרדת לרמה שלו ולהחזיר לו באותו המטבע. וזה לא רק בגלל אידיאל מטופש. כשאתה פוגע במישהו, בין אם זה בצדק או לא, אתה מעורר בו רצון לנקום בך. אם אתה נכנע לרצון בכל פעם שהוא פוגע בך ואתה פוגע בו בחזרה, והוא נכנע לרצון שלו לנקמה בכל פעם שאתה פוגע בו, זה יוצר שרשרת אינסופית של פגיעות עד שאחד מהם כבר מחוסל. עולם שבו אנשים משתדלים לא להיכנע ליצר הנקמה ולסלוח הוא מקום הרבה יותר נעים ובטוח לחיות בו, אתם לא חושבים? ומכאן באים כמה ציטוטים מפורסמים: "אל תהיה צודק- תהיה חכם", "לכעוס זה קל", "איזה גיבור הוא הכובש את יצרו" ועוד. בדיוק מאותן סיבות שנאתי את רוב האלים במיתולוגיה היוונית והמסופוטמית, ולפי מעט המידע שאני יודע על מיתולוגיה סקנדינבית, מצרית ויפנית יש שם בדיוק את אותה הבעיה- האלים הם מניאקים. הם מתעצבנים, רבים, נלחמים, הורגים, ונוקמים מסיבות מאוד מטופשות. מובנות, אבל מטופשות. ואלה אמורים להיות אלים! וכן, אני יודע שהתפיסה של המיתולוגיות הללו היא שהאלים יצרו את האדם בדמותם ושמו בתוכם הרבה מעצמם, ושבני האדם הם בעצם בדיוק כמו האלים רק חלשים יותר, אבל זה לא משנה את העובדה שהסיפורים שלהם מעצבנים אותי. עוד בעיה. אני לא מסכים עם הרבה מהחוקים של אלוהים, ואני חושב שהרבה מהעונשים והתגמולים שלו היו לא צודקים. הוא הרבה יותר טוב מהאלים הפוליתאיסטיים, אבל אני עדיין לא אוהב אותו. לאלה מכם שהולכים להגיד לי "מי אתה שתעז למרוד נגד אלוהים?!", אני מפנה אתכם לסיפור סדום ועמורה. כשאלוהים מספר לאברהם שהוא הולך להשמיד את סדום ואברהם מוחה, אלוהים לא מעניש אותו וממשיך להתייחס אליו בדיוק כמו קודם. למה? כי הוא לא עשה שום דבר לא בסדר. התנ"ך בעצמו נותן לי את הזכות למחות נגד אלוהים! דוגמא מפורסמת לחוסר צדק של אלוהים היא הסיפור על אלישע והדובים. ילדים קטנים מקללים את אלישע וקוראים לו קירח, אלישע מתנהג בצורה הכי לא בוגרת שיש וקורא לאלוהים לנקום בהם, ואלוהים עוזר לו ושולח דובים שיוצאים מהיער ותוקפים את הילדים. אני מאמין שכולכם מבינים מה לא בסדר בסיפור הזה. עוד בעיה עם הרבה מהחוקים של אלוהים זה שיכול מאוד להיות שלא באמת אלוהים כתב אותם. הרבה מהחוקים התנ"ך דומים מאוד לקבצי חוקים קדומים יותר כמו הקוד של חמורבי. יש כאלה שיגידו שהחוקים של התנ"ך יותר טובים מקבצי החוקים הקדומים הללו, אבל אני עברתי על החוקים של התנ"ך ועל חוקים קדומים יותר, והיו חוקי תנ"ך שממש לא אהבתי וחוקים קדומים שדווקא כן אהבתי. לא שלא היו חוקי תנ"ך שאהבתי, אבל החוקים השומרים לדוגמא הם טובים יותר לדעתי. לדוגמא, בשומר הקדומה היה חוק שכאשר עומדת בפני המלך החלטה ממש חשובה שעלולה להשפיע על גורל העם כמו האם לצאת למלחמה או לא, היה צריך לעשות הצבעה דמוקרטית בשביל להחליט. כן, חוק של הצבעה דמוקרטית שמגביל את כוחו של המלך, הרבה לפני שהיוונים ייסדו את התרבות שלהם. אבל זה לא הכל. המלך היה צריך להעלות את ההחלטה מול שתי מועצות- מועצת הזקנים ומועצת הצעירים. אם ההחלטות של שתי המועצות הסכימו זו עם זו, המלך היה חייב לציית להן. אם הן לא הסכימו, המלך היה רשאי להכריע ביניהן. כן, השומרים הקדמונים לא נפלו בפח של "הזקנים יותר חכמים" ונתנו לזקנים ולצעירים שוויון זכויות! בנוסף לחוק הנפלא הזה יש ראיות שבשומר הקדומה היה גם יחס טוב לנשים. הדת השומרית הייתה אמנם פוליתאיסטית, אבל לא היו בה המון אלים והם אפילו עשו צעדים לקראת מונותיאיזם. מה בדיוק קרה לתרבות הנפלאה הזו אתם שואלים? למה היא לא התפתחה? כי אחר כך הגיעו ברברים והחריבו אותה. הברברים האלה היו אמנם מספיק חכמים בשביל לחקות את התרבות שהם הרסו, אבל זה חיקוי עלוב. הברברים האלה עם העם האכדי, שהוליד בעתיד את העם האשורי ואת העם הבבלי. אני מודה שעברתי על חוקי התנ"ך ועל החוקים הקדומים של העמים האחרים רק ברפרוף, אבל זה הספיק לי. בעיה נוספת. המון מסיפורי התנ"ך הם ממש אלימים. יש רצח, טבח, אונס, יחס מזעזע לילדים ולנשים ופעם אחת אפילו קניבליזם (!). זאת ממש דוגמא רעה וזה עלול לעודד אנשים לאלימות. וכן, אני יודע מה אתם הולכים להגיד. "האלימות לא באה בשביל ללמד אותך להיות אלים אלה בשביל להבהיר דברים. הסיפור האכזרי על אלישע והדובים לדוגמא הוא פשוט סיפור שנועד להפחיד אנשים וללמד אותם לא לקלל זה את זה בשמות". עוד טענה היא שאנשים לא מושפעים בכזאת קלות. שתי הטענות שגויות. קודם כל, האדם הפשוט נוטה לשים לב לאלימות ולא ללקח שמאחוריה, ובגלל שלכאורה אלוהים מגבה את האלימות הזו הוא חושב שזה בסדר. עצוב אבל נכון. ילדים קטנים נוטים לחקות את המכות של גיבורי על טלוויזיוניים ולא לקלוט את המסרים החיוביים שהגיבורים מנסים להעביר להם. גם נוער ומבוגרים מושפעים בקלות רבה יותר ממה שהם חושבים- הם הרי נופלים בפח של תעמולה ופרסומות, וגם אוהבים כל מיני סדרות בטלוויזיה וסרטים ועוד רק בגלל גימיקים זולים. נכון שהבעיה היא באנשים ולא בתנ"ך, אבל מה לעשות, לאדם הממוצע לא כדאי לקרוא את מרבית סיפורי התנ"ך אלה בגרסה מצונזרת או בליווי צמוד של מורה טוב ומשכיל שמתייחס לתנ"ך בצורה אובייקטיבית ומסביר בדיוק מה הסיפור מנסה ללמד.
התנ"ך הוא הספר הכי גרוע שקראתי מימי. ולא, זה לא בגלל שאני אנטי-דתי. להיפך, אני אגנוסטיקן- כלומר אני לא מאמין שיש ולא מאמין שאין אבל אני מאמין שיכול להיות- ואני מאמין גדול בסובלנות דתית. אני יודע שהתקפה ישירה על התנ"ך זאת לא שיטה טובה, כי היא גורמת לאנשים להתגונן ולהתבצר עוד יותר בדעות שלהם, אבל זאת הדרך היחידה שמצאתי, ואני מקווה שאני אצליח לגרום לפחות לכמה אנשים להכיר באמת על הספר הנוראי הזה. בביקורת הזו אני לא הולך לדבר בכלל על האם אלוהים קיים או לא, ואני גם לא הולך לדבר על זה שהתנ"ך לא מסתדר עם ההיסטוריה, חוץ מפעם אחת קטנה. כבר חפרו מספיק על שני הנושאים הללו. אבל אני כן הולך להתייחס לתנ"ך כסיפור ולצאת מנקודת ההנחה שהתנ"ך הוא לא תיעוד היסטורי, לפחות לא תיעוד היסטורי מלא, אלה בעיקר אוסף של סיפורי מוסר יהודיים שחלקם מבוססים על היסטוריה אמיתית. לאלה שחושבים שנקודת המוצא הזו היא לא טובה ושהיא תגרום לי להביט בתנ"ך בצורה לא אובייקטיבית, אתם טועים. דווקא בגלל שאני מניח שזה לא בהכרח אמיתי אני יכול לראות את זה בצורה יותר אובייקטיבית. לכל אלה שתוהים מה אני יודע בכלל על תנ"ך ועל כתיבה ומי אני שאני מעז לבקר את התנ"ך, אני אסביר בסוף הביקורת- אולם אני מאמין שאחרי שתקראו אותה לא יהיה צורך בהסברים. טוב, אז בואו נתחיל. קודם כל אני אסביר את הבעיות האישיות שלי עם התנ"ך. הבעיות הללו הם עניין של דעה ואמונה אישית, ולכן אני לא הולך להתווכח עליהם. קודם כל, לא אהבתי אף אחת מהדמויות בתנ"ך. הן אנושיות מדי, עם כל הפגמים שכרוכים בזה. הרבה עכשיו יקפצו ויגידו "אבל זה בדיוק מה שכל כך נפלא בהן!". אז זהו, למרות שאני לא אומר שכל הדמויות בתנ"ך צריכות להיות חסידים יפי נפש, בתור דמויות שאמורות להוות דוגמא מוסרית אני מצפה מהן ליותר מזה. הרבה מהם הם קטנוניים ואכזריים- לדוגמא כשאליהו מוכיח לעם שנביאי הבעל הם נביאי שקר ושאלוהים הוא האל האמיתי, במקום לתת לנביאי הבעל שראו במו עיניהם שהם טעו ויודעים עכשיו מה הדרך האמיתית לחזור בתשובה, הוא מחסל אותם וטובח בהם. חלק מכם יגידו "אבל הוא צודק, הם שחטו קודם את נביאי האלוהים!". אז זהו, שיש לי אמונה אישית שנקמה זה לא דבר צודק. כשאתה עושה לאחרים את מה שהם עשו לך אתה מתנהג בדיוק כמוהם, ולכן אתה לא יותר טוב מהם. כשאתה נותן לרצון בנקמה להשתלט עליך אתה פשוט מפסיד לזה שאתה רוצה לנקום בו. אבל כשאתה סולח לו, אתה מראה לו שאתה יותר טוב ממנו. אני לא אומר שצריך לתת למי שפגע בך לחמוק בלי עונש, אבל לא צריך לרדת לרמה שלו ולהחזיר לו באותו המטבע. וזה לא רק בגלל אידיאל מטופש. כשאתה פוגע במישהו, בין אם זה בצדק או לא, אתה מעורר בו רצון לנקום בך. אם אתה נכנע לרצון בכל פעם שהוא פוגע בך ואתה פוגע בו בחזרה, והוא נכנע לרצון שלו לנקמה בכל פעם שאתה פוגע בו, זה יוצר שרשרת אינסופית של פגיעות עד שאחד מהם כבר מחוסל. עולם שבו אנשים משתדלים לא להיכנע ליצר הנקמה ולסלוח הוא מקום הרבה יותר נעים ובטוח לחיות בו, אתם לא חושבים? ומכאן באים כמה ציטוטים מפורסמים: "אל תהיה צודק- תהיה חכם", "לכעוס זה קל", "איזה גיבור הוא הכובש את יצרו" ועוד. בדיוק מאותן סיבות שנאתי את רוב האלים במיתולוגיה היוונית והמסופוטמית, ולפי מעט המידע שאני יודע על מיתולוגיה סקנדינבית, מצרית ויפנית יש שם בדיוק את אותה הבעיה- האלים הם מניאקים. הם מתעצבנים, רבים, נלחמים, הורגים, ונוקמים מסיבות מאוד מטופשות. מובנות, אבל מטופשות. ואלה אמורים להיות אלים! וכן, אני יודע שהתפיסה של המיתולוגיות הללו היא שהאלים יצרו את האדם בדמותם ושמו בתוכם הרבה מעצמם, ושבני האדם הם בעצם בדיוק כמו האלים רק חלשים יותר, אבל זה לא משנה את העובדה שהסיפורים שלהם מעצבנים אותי. עוד בעיה. אני לא מסכים עם הרבה מהחוקים של אלוהים, ואני חושב שהרבה מהעונשים והתגמולים שלו היו לא צודקים. הוא הרבה יותר טוב מהאלים הפוליתאיסטיים, אבל אני עדיין לא אוהב אותו. לאלה מכם שהולכים להגיד לי "מי אתה שתעז למרוד נגד אלוהים?!", אני מפנה אתכם לסיפור סדום ועמורה. כשאלוהים מספר לאברהם שהוא הולך להשמיד את סדום ואברהם מוחה, אלוהים לא מעניש אותו וממשיך להתייחס אליו בדיוק כמו קודם. למה? כי הוא לא עשה שום דבר לא בסדר. התנ"ך בעצמו נותן לי את הזכות למחות נגד אלוהים! דוגמא מפורסמת לחוסר צדק של אלוהים היא הסיפור על אלישע והדובים. ילדים קטנים מקללים את אלישע וקוראים לו קירח, אלישע מתנהג בצורה הכי לא בוגרת שיש וקורא לאלוהים לנקום בהם, ואלוהים עוזר לו ושולח דובים שיוצאים מהיער ותוקפים את הילדים. אני מאמין שכולכם מבינים מה לא בסדר בסיפור הזה. עוד בעיה עם הרבה מהחוקים של אלוהים זה שיכול מאוד להיות שלא באמת אלוהים כתב אותם. הרבה מהחוקים התנ"ך דומים מאוד לקבצי חוקים קדומים יותר כמו הקוד של חמורבי. יש כאלה שיגידו שהחוקים של התנ"ך יותר טובים מקבצי החוקים הקדומים הללו, אבל אני עברתי על החוקים של התנ"ך ועל חוקים קדומים יותר, והיו חוקי תנ"ך שממש לא אהבתי וחוקים קדומים שדווקא כן אהבתי. לא שלא היו חוקי תנ"ך שאהבתי, אבל החוקים השומרים לדוגמא הם טובים יותר לדעתי. לדוגמא, בשומר הקדומה היה חוק שכאשר עומדת בפני המלך החלטה ממש חשובה שעלולה להשפיע על גורל העם כמו האם לצאת למלחמה או לא, היה צריך לעשות הצבעה דמוקרטית בשביל להחליט. כן, חוק של הצבעה דמוקרטית שמגביל את כוחו של המלך, הרבה לפני שהיוונים ייסדו את התרבות שלהם. אבל זה לא הכל. המלך היה צריך להעלות את ההחלטה מול שתי מועצות- מועצת הזקנים ומועצת הצעירים. אם ההחלטות של שתי המועצות הסכימו זו עם זו, המלך היה חייב לציית להן. אם הן לא הסכימו, המלך היה רשאי להכריע ביניהן. כן, השומרים הקדמונים לא נפלו בפח של "הזקנים יותר חכמים" ונתנו לזקנים ולצעירים שוויון זכויות! בנוסף לחוק הנפלא הזה יש ראיות שבשומר הקדומה היה גם יחס טוב לנשים. הדת השומרית הייתה אמנם פוליתאיסטית, אבל לא היו בה המון אלים והם אפילו עשו צעדים לקראת מונותיאיזם. מה בדיוק קרה לתרבות הנפלאה הזו אתם שואלים? למה היא לא התפתחה? כי אחר כך הגיעו ברברים והחריבו אותה. הברברים האלה היו אמנם מספיק חכמים בשביל לחקות את התרבות שהם הרסו, אבל זה חיקוי עלוב. הברברים האלה עם העם האכדי, שהוליד בעתיד את העם האשורי ואת העם הבבלי. אני מודה שעברתי על חוקי התנ"ך ועל החוקים הקדומים של העמים האחרים רק ברפרוף, אבל זה הספיק לי. בעיה נוספת. המון מסיפורי התנ"ך הם ממש אלימים. יש רצח, טבח, אונס, יחס מזעזע לילדים ולנשים ופעם אחת אפילו קניבליזם (!). זאת ממש דוגמא רעה וזה עלול לעודד אנשים לאלימות. וכן, אני יודע מה אתם הולכים להגיד. "האלימות לא באה בשביל ללמד אותך להיות אלים אלה בשביל להבהיר דברים. הסיפור האכזרי על אלישע והדובים לדוגמא הוא פשוט סיפור שנועד להפחיד אנשים וללמד אותם לא לקלל זה את זה בשמות". עוד טענה היא שאנשים לא מושפעים בכזאת קלות. שתי הטענות שגויות. קודם כל, האדם הפשוט נוטה לשים לב לאלימות ולא ללקח שמאחוריה, ובגלל שלכאורה אלוהים מגבה את האלימות הזו הוא חושב שזה בסדר. עצוב אבל נכון. ילדים קטנים נוטים לחקות את המכות של גיבורי על טלוויזיוניים ולא לקלוט את המסרים החיוביים שהגיבורים מנסים להעביר להם. גם נוער ומבוגרים מושפעים בקלות רבה יותר ממה שהם חושבים- הם הרי נופלים בפח של תעמולה ופרסומות, וגם אוהבים כל מיני סדרות בטלוויזיה וסרטים ועוד רק בגלל גימיקים זולים. נכון שהבעיה היא באנשים ולא בתנ"ך, אבל מה לעשות, לאדם הממוצע לא כדאי לקרוא את מרבית סיפורי התנ"ך אלה בגרסה מצונזרת או בליווי צמוד של מורה טוב ומשכיל שמתייחס לתנ"ך בצורה אובייקטיבית ומסביר בדיוק מה הסיפור מנסה ללמד.
