ביקורת על "חגיגה" ממעריב- שבת.
ביקורת שהתפרסמה השבת על הדיסק החדש במוסף "תרבות מעריב". -סינדרלה- "חגיגה" הוא לא מה שחיכה לו העולם משרית חדד, אבל אין מה להתלונן. טרנד ההיפ הופ המזרחי, בתקווה של רציתם אחרת, הוא פה בשביל להישאר. ויש מדד לכך שהמזרחית היא המוזיקה הפופולרית בישראל. כבר שנים שאנשים בארץ מחכים לדיסק האמיתי של שרית חדד, זה שאת רובו היא תכתוב ותלחין, זה שיוציא ממנה את האמת הכי בפנוכואית שלה, זה שיגרום לאלפי כובעים לעבור דרך מערכות עיכול שונות, זה שבעקבותיו כולם יגידו לה וואלה, שרית, שיחקת אותה, היינו בטוחים שאת סתם מריונטה. מסתבר שטעינו. "חגיגה", הדיסק החדש והכה- מדובר של הזמרת המצליחה ביותר בישראל 2004, אמנם לא ממש עונה להגדרות של אותו דיסק אמיתי, אבל מדובר בפנינה מלוטשת היטב שגם לה מחכים שנים. ללא ספק, מדובר בדיסק הטוב ביותר של חדד, שגם מכיל את השיר המקורי המשובח שהקליטה עד היום- "בחום של תל אביב" (אם לא להחשיב את "היום היום", שהיה חידוש). מכל זווית שבה תבחנו את האלבום המשויף הזה, יהיה קשה עד בלתי אפשרי למצוא בו פאקים: העטיפה, רשימת הכותבים, ההפקה הנוצצת, הניהול הנבון- כולם מתוקתקים עד הסוף. הבולטים הם "בחום של תל אביב", כאמור. "במועדון", כולל קולות של איתי זילברשטיין מ"נערי רפול". ו"אמונה" קורע הלב, אותו הלחינה שרית עצמה. חידוש נוסף נעוץ במים הרגועים עליהם משייט הדיסק. כמעט ולא תוכלו למצוא כאן רצועות נוסח "אתה תותח" ו"יאללה לך הביתה מוטי", אלא בעיקר בלדות שקטות, רצועות גרוביות, מקסימום קטעי דאנס צביקה- פיקיים בסגנון עדות ה- HENREE. ישנו גם השינוי הסגנוני כלפי חוץ- פחות מזרחי, יותר ישראלי- אם כי הוא בא לידי ביטוי יותר בסינגלים, פחות בשירי האלבום עצמם. אבל עדיין יכול להיות שאת האלבום הבא שלה יסקר בעמוד זה שי להב ולא הח"מ? לא מן הנמנע.
ביקורת שהתפרסמה השבת על הדיסק החדש במוסף "תרבות מעריב". -סינדרלה- "חגיגה" הוא לא מה שחיכה לו העולם משרית חדד, אבל אין מה להתלונן. טרנד ההיפ הופ המזרחי, בתקווה של רציתם אחרת, הוא פה בשביל להישאר. ויש מדד לכך שהמזרחית היא המוזיקה הפופולרית בישראל. כבר שנים שאנשים בארץ מחכים לדיסק האמיתי של שרית חדד, זה שאת רובו היא תכתוב ותלחין, זה שיוציא ממנה את האמת הכי בפנוכואית שלה, זה שיגרום לאלפי כובעים לעבור דרך מערכות עיכול שונות, זה שבעקבותיו כולם יגידו לה וואלה, שרית, שיחקת אותה, היינו בטוחים שאת סתם מריונטה. מסתבר שטעינו. "חגיגה", הדיסק החדש והכה- מדובר של הזמרת המצליחה ביותר בישראל 2004, אמנם לא ממש עונה להגדרות של אותו דיסק אמיתי, אבל מדובר בפנינה מלוטשת היטב שגם לה מחכים שנים. ללא ספק, מדובר בדיסק הטוב ביותר של חדד, שגם מכיל את השיר המקורי המשובח שהקליטה עד היום- "בחום של תל אביב" (אם לא להחשיב את "היום היום", שהיה חידוש). מכל זווית שבה תבחנו את האלבום המשויף הזה, יהיה קשה עד בלתי אפשרי למצוא בו פאקים: העטיפה, רשימת הכותבים, ההפקה הנוצצת, הניהול הנבון- כולם מתוקתקים עד הסוף. הבולטים הם "בחום של תל אביב", כאמור. "במועדון", כולל קולות של איתי זילברשטיין מ"נערי רפול". ו"אמונה" קורע הלב, אותו הלחינה שרית עצמה. חידוש נוסף נעוץ במים הרגועים עליהם משייט הדיסק. כמעט ולא תוכלו למצוא כאן רצועות נוסח "אתה תותח" ו"יאללה לך הביתה מוטי", אלא בעיקר בלדות שקטות, רצועות גרוביות, מקסימום קטעי דאנס צביקה- פיקיים בסגנון עדות ה- HENREE. ישנו גם השינוי הסגנוני כלפי חוץ- פחות מזרחי, יותר ישראלי- אם כי הוא בא לידי ביטוי יותר בסינגלים, פחות בשירי האלבום עצמם. אבל עדיין יכול להיות שאת האלבום הבא שלה יסקר בעמוד זה שי להב ולא הח"מ? לא מן הנמנע.
