ביקורת על "שגב ארט" בהרצליה
אמ;לק: זוועת עולם.
מכירים את ההרגשה שאתם עומדים לעשות טעות איומה? כשאתם יודעים מראש מה תהיה התוצאה אבל בכל זאת הולכים על כל הקופה? אז שגב ארט בהרצליה.
בשגב ארט התפריט מבוסס על קונספט של "תפריט טעימות", כאשר כל המנות בתפריט בגודל מנות ראשונות. הבעיה היא שהגודל לא מונע מהמנות להיות מתומחרות כמו מנות עיקריות. התפריט ממליץ על 5-6 מנות לזוג כדי לשבוע, ועם מחיר במנעד של 65-80 ש"ח למנה, ארוחה זוגית תגיע לסכום של בין 400-600 ש"ח, כולל שתייה וקינוחים (אם לא יותר).
מחיר בצד, התחלת הערב דווקא הייתה לא רעה. קיבלנו זוג מבחנות עם קוקטייל פירות יער תוסס, שהיה נחמד מאוד. סלסלת הלחמים גם היא הייתה מוצלחת והגיעה עם חמאה הולנדית צהובה ומטבל איולי כמהין שהיה להיט בכל קנה מידה. הזמנו זוג קוקטיילים – קוקטייל אבטיח עבורי וקוקטייל ליצ'י-צ'ילי לעידן. הקוקטייל של עידן היה מתוק וספייסי, והקוקטייל שלי היה פשוט סכרתי ומתוק באופן לא פרופורציונלי. את השלוקים הראשונים גמעתי בהצלחה, אבל מאותו הרגע חטפתי בחילה והחלטתי שאין שום סיבה לסבול. ייאמר לזכות המלצרים, שהקוקטיילים ירדו מהחשבון הסופי בסוף הערב.
הזמנו ארבע מנות סך הכל – ריזוטו, פטה כבד, בשר אווז ורביולי עם טונה צרובה. ל"ראשונות" התחלנו בריזוטו עם פטריות, ירקות גינה, פרמז'ן וכמהין, וקוביות פטה כבד עם קרם מנדרינה, קרם תפוחי עץ, קרם קסיס ובריוש קינמון. הריזוטו של עידן היה טעים אך די סטנדרטי ולא ריגש אותי בכלל, מנת קוביות הפטה כבד כבר הייתה בדיחה. הגיעו 8 קוביות פטה כבד, מצולחתות יפהפה על צלחת עם שלושה סוגי קרם מתוק מעליהם וכל ה"טוב" הזה מתומחר ב- 75 ש"ח. כמות חומרי הגלם שם עשתה לי חשק לבכות. אמנם ידעתי מראש שמדובר בגודל של מנה ראשונה, אבל אני חייבת להגיד שזה עדיין הפתיע אותי.
לסיבוב שני, שלצורך העניין יקרא "עיקריות", לקחנו טונה צרובה עם רביולי עזים וכמהין ומנת בשר אווז עם נענע, כוסברה, וציר עגל העטוף בדף אורז כשמעליו צנון. מנת האווז עצמה הייתה טעימה אך הצילחות היה מוזר. דף האורז אמנם ארז את המנה הנוזלית, אך לא תרם לטעם והקשה על האכילה, חתיכות הצנון היו מנותקות לחלוטין מטעם המנה ושנינו לא הצלחנו להבין איך חוטי הצמר המצוירים על הצלחת (ולצדם איטריות אורז צבועות בסלק) אמורים לגרום לסועד לחוש תיאבון.
גולת הכותרת של הערב אבל הייתה העיקרית שלי. היא הגיעה כארבע כפות מונחות על פירה, ועל גבי הכפות הונחו קוביות טונה צרובה ורביולי קטנטן. המלצת המלצרית הייתה לאכול את הכל בביס אחד, מה שאומר שהמנה הזאת מסתכמת בארבעה ביסים.
בשלב הזה הסתיימה סבלנותי והתמרמרתי באוזני המלצרית על גודל המנות. נכון, כתוב בתפריט שמדובר במנות ראשונות, אבל כמות חומרי הגלם כמעט מעליבה אותי כסועדת והתמחור היקר פשוט כואב. היא הנהנה בראשה בהבנה וכאשר ביקשנו חשבון (ללא קינוחים) היא שאלה אם מותר לפנק אותנו בקינוח. אמרנו שכן.
הגיע לשולחננו מעין קינוח "ביניים" – יוגורט עם קציפת מנגו וסוכריות קופצות, שלמען האמת היה נחמד מאוד וקופצני בפה (כאילו סוכריות קופצות זה לא שנות השמונים). שוב, כמות הסוכר הרקיעה שחקים וזה ביאס אותי, אבל בגדול לא היו תלונות. כבר עמדנו לקום מהשולחן כשהגיע קינוח שני של עוגת גבינה על גבי פלטת ציור. כאשר שנינו מעכלים את הרעיון של קינוח נוסף, מגיע לשולחן קינוח שלישי – לוח שח עם פרלינים משוקולד לבן וחלב. את הקינוח הזה עידן כבר החזיר למטבח.
אז נשארנו למעשה עם שש עוגות גבינה קטנטנות שמעליהן רוטב צבעוני בוהק במגוון טעמים (ריבת חלב, שוקולד, קולי פטל, גנאש פטל, קרם דה קסיס ופסיפלורה). אינני יודעת מה היה טעם עוגות הגבינה עצמן, כיוון שזה נמחק לחלוטין במתוק חסר הפרופורציות של הגנאש \ קרם \ קולי שעטף אותן. בבליל הטעמים והצבעים פשוט לא היה ניתן לאתר שום טעם נוסף, מה גם שהרטבים על גבי העוגות היו אותם רטבים שכבר נטעמו במערכה הראשונה על גבי פטה הכבד. מיותר לציין שלא התרשמתי מהקינוחים. לקוח מן המניין היה משלם עבור הקינוח הזה 55 ש"ח והנחמה היחידה שלי הייתה שאת הקנס הזה לא היינו חייבים לשלם.
לסיכום "שגב ארט": הטעמים במסעדה מתוקים להחריד, הצבעים בוהקים להחריד והמחיר יקר להחריד. השירות לא רע (אם כי צריך להתחנן למים כי לא ניתן להשאיר בקבוקים על השולחן, לכו תבינו), אבל לא הייתי ממליצה לכם לבקר שם. יצאנו עם חשבון של 319 ש"ח לפני טיפ ובעיקר עם כאבי בטן מרוב סוכר. לא לסכרתיים מביניכם.
הביקורת המלאה בבלוג שלנו
אמ;לק: זוועת עולם.
מכירים את ההרגשה שאתם עומדים לעשות טעות איומה? כשאתם יודעים מראש מה תהיה התוצאה אבל בכל זאת הולכים על כל הקופה? אז שגב ארט בהרצליה.
בשגב ארט התפריט מבוסס על קונספט של "תפריט טעימות", כאשר כל המנות בתפריט בגודל מנות ראשונות. הבעיה היא שהגודל לא מונע מהמנות להיות מתומחרות כמו מנות עיקריות. התפריט ממליץ על 5-6 מנות לזוג כדי לשבוע, ועם מחיר במנעד של 65-80 ש"ח למנה, ארוחה זוגית תגיע לסכום של בין 400-600 ש"ח, כולל שתייה וקינוחים (אם לא יותר).
מחיר בצד, התחלת הערב דווקא הייתה לא רעה. קיבלנו זוג מבחנות עם קוקטייל פירות יער תוסס, שהיה נחמד מאוד. סלסלת הלחמים גם היא הייתה מוצלחת והגיעה עם חמאה הולנדית צהובה ומטבל איולי כמהין שהיה להיט בכל קנה מידה. הזמנו זוג קוקטיילים – קוקטייל אבטיח עבורי וקוקטייל ליצ'י-צ'ילי לעידן. הקוקטייל של עידן היה מתוק וספייסי, והקוקטייל שלי היה פשוט סכרתי ומתוק באופן לא פרופורציונלי. את השלוקים הראשונים גמעתי בהצלחה, אבל מאותו הרגע חטפתי בחילה והחלטתי שאין שום סיבה לסבול. ייאמר לזכות המלצרים, שהקוקטיילים ירדו מהחשבון הסופי בסוף הערב.
הזמנו ארבע מנות סך הכל – ריזוטו, פטה כבד, בשר אווז ורביולי עם טונה צרובה. ל"ראשונות" התחלנו בריזוטו עם פטריות, ירקות גינה, פרמז'ן וכמהין, וקוביות פטה כבד עם קרם מנדרינה, קרם תפוחי עץ, קרם קסיס ובריוש קינמון. הריזוטו של עידן היה טעים אך די סטנדרטי ולא ריגש אותי בכלל, מנת קוביות הפטה כבד כבר הייתה בדיחה. הגיעו 8 קוביות פטה כבד, מצולחתות יפהפה על צלחת עם שלושה סוגי קרם מתוק מעליהם וכל ה"טוב" הזה מתומחר ב- 75 ש"ח. כמות חומרי הגלם שם עשתה לי חשק לבכות. אמנם ידעתי מראש שמדובר בגודל של מנה ראשונה, אבל אני חייבת להגיד שזה עדיין הפתיע אותי.
לסיבוב שני, שלצורך העניין יקרא "עיקריות", לקחנו טונה צרובה עם רביולי עזים וכמהין ומנת בשר אווז עם נענע, כוסברה, וציר עגל העטוף בדף אורז כשמעליו צנון. מנת האווז עצמה הייתה טעימה אך הצילחות היה מוזר. דף האורז אמנם ארז את המנה הנוזלית, אך לא תרם לטעם והקשה על האכילה, חתיכות הצנון היו מנותקות לחלוטין מטעם המנה ושנינו לא הצלחנו להבין איך חוטי הצמר המצוירים על הצלחת (ולצדם איטריות אורז צבועות בסלק) אמורים לגרום לסועד לחוש תיאבון.
גולת הכותרת של הערב אבל הייתה העיקרית שלי. היא הגיעה כארבע כפות מונחות על פירה, ועל גבי הכפות הונחו קוביות טונה צרובה ורביולי קטנטן. המלצת המלצרית הייתה לאכול את הכל בביס אחד, מה שאומר שהמנה הזאת מסתכמת בארבעה ביסים.
בשלב הזה הסתיימה סבלנותי והתמרמרתי באוזני המלצרית על גודל המנות. נכון, כתוב בתפריט שמדובר במנות ראשונות, אבל כמות חומרי הגלם כמעט מעליבה אותי כסועדת והתמחור היקר פשוט כואב. היא הנהנה בראשה בהבנה וכאשר ביקשנו חשבון (ללא קינוחים) היא שאלה אם מותר לפנק אותנו בקינוח. אמרנו שכן.
הגיע לשולחננו מעין קינוח "ביניים" – יוגורט עם קציפת מנגו וסוכריות קופצות, שלמען האמת היה נחמד מאוד וקופצני בפה (כאילו סוכריות קופצות זה לא שנות השמונים). שוב, כמות הסוכר הרקיעה שחקים וזה ביאס אותי, אבל בגדול לא היו תלונות. כבר עמדנו לקום מהשולחן כשהגיע קינוח שני של עוגת גבינה על גבי פלטת ציור. כאשר שנינו מעכלים את הרעיון של קינוח נוסף, מגיע לשולחן קינוח שלישי – לוח שח עם פרלינים משוקולד לבן וחלב. את הקינוח הזה עידן כבר החזיר למטבח.
אז נשארנו למעשה עם שש עוגות גבינה קטנטנות שמעליהן רוטב צבעוני בוהק במגוון טעמים (ריבת חלב, שוקולד, קולי פטל, גנאש פטל, קרם דה קסיס ופסיפלורה). אינני יודעת מה היה טעם עוגות הגבינה עצמן, כיוון שזה נמחק לחלוטין במתוק חסר הפרופורציות של הגנאש \ קרם \ קולי שעטף אותן. בבליל הטעמים והצבעים פשוט לא היה ניתן לאתר שום טעם נוסף, מה גם שהרטבים על גבי העוגות היו אותם רטבים שכבר נטעמו במערכה הראשונה על גבי פטה הכבד. מיותר לציין שלא התרשמתי מהקינוחים. לקוח מן המניין היה משלם עבור הקינוח הזה 55 ש"ח והנחמה היחידה שלי הייתה שאת הקנס הזה לא היינו חייבים לשלם.
לסיכום "שגב ארט": הטעמים במסעדה מתוקים להחריד, הצבעים בוהקים להחריד והמחיר יקר להחריד. השירות לא רע (אם כי צריך להתחנן למים כי לא ניתן להשאיר בקבוקים על השולחן, לכו תבינו), אבל לא הייתי ממליצה לכם לבקר שם. יצאנו עם חשבון של 319 ש"ח לפני טיפ ובעיקר עם כאבי בטן מרוב סוכר. לא לסכרתיים מביניכם.
הביקורת המלאה בבלוג שלנו
