מפריע מפריע
האמת היא שאני לא כל כך מרגישה שאני מחמירה עם עצמי (כל זה כחלק מהבקורת העצמית הגבוהה מדי חח
) אבל איפשהו אני מבינה שזה מוגזם...זה מתבטא בתמיד להיות בטוחה שיכולתי לעשות משהו יותר טוב, יכולתי להראות יותר טוב (גם אם אני מתארגנת שעות כדי לצאת או משו - אם משהו אחד לא יושב כמו שצריך מבחנתי הכל נהרס), כל הזמן לכעוס על עצמי על איך התמודדתי עם זה ואיך התמודדתי עם זה, אף פעם לא מצליחה להיות "קלילה" בקשר לדברים- תמיד בהרגשה של "אני לא בסדר" או "אני לא מספיק השתדלתי"...כשלפעמים כמו שברור לכולנו אין צורך בכלל להשתדל אלא להעביר את הרגעים באיזי ולתת לדברים לקרות מעצמם. דרך ההתמודדות שלי? בדרך כלל אין לי שום דרך להתמודד עם זה אני פשוט שוקעת בזה ומנתחת את זה עד לרגע שאני אומרת לעצמי "טוב די, ניתחתי, הבנתי והשכלתי ועכשיו אני מוחקת את זה"...סוג של הדחקה לתאים האפורים כזאת חחח אבל הדרך הכי טובה היא בזכות נקודות האור בחיים שלי (אוווו..) החברים שלי.... תמיד כשאני בסביבת החברים הטובים שלי אני לא מרשה לעצימ לשקוע בשטויות האלו, ובגלל שאנחנו ממש קרובים אני לא מתביישת לספר להם (ובעיקר לחברה הכי טובה) את כל השטויות שעוברות לי בראש , אבל בנימה קצת יותר קלילה, והם פשוט עוזרים לי להתמודד עם זה בדרך שלהם- אם זה על ידי הומור או על ידי סוג של "טאף לאב" כזה..בכל אופן תאחזו בחברים שלכם..אם הם באמת קרובים הם פשוט הפסיכולוגים הכי טובים ואהובים.
הייתי שמחה אם מי שמרגיש שהוא נוטה להיות יותר מידי ביקורתי כלפי עצמו, היה משתף אותנו בתחושות שלו, ובדרכים שלו להתגבר על זה. אולי זה ייתן לכולם כמה רעיונות טובים שיוכלו לעזור להם...
טלי
