ביקורת של עמית צור מ"פינגווין"../images/Emo80.gif
לכבוד ההופעה האחרונה בסיבוב ההופעות "חיות מחמד" של מוניקה סקס התקבצו בבארבי לא פחות מ - 500 איש מכל קצוות האוכלוסיה - שבטי צופים, קיני נוער עובד, מיטב תלמידי כיתה ג', ילדי גנים ובוגרי פעוטונים. באגף הגריאטריה נצפו גם שלושה קשישים שחצו את גיל 20, כשהם ישובים על כסאות גלגלים. שייגעצ פתחו. למרות שהקהל שלהם ברובו אפילו יותר צעיר מהקהל של מוניקה (פָגִים ומטה), שייגעצ הם לדעתי אחת הלהקות היותר טובות שהרוק הישראלי הצמיח בשנים האחרונות, והם משתפרים מהופעה להופעה. למרות שיובל מנדלסון כנראה לא יזכה בפרס זמיר השנה של אקו"ם, הוא נותן שואו מעולה ויודע להלהיב את הקהל. הם ניגנו חזק ומדוייק, לא חששו לבצע בעיקר שירים מהאלבום השני שבדרך, שלפחות על פי ההופעות נשמע שחל בו שיפור ניכר הן באגף הטקסטים והן בלחנים (ולא שאלבום הבכורה היה רע). שייגעצ ירדו מהבמה, ולאחר עיכוב קל עלו מוניקה סקס. לפתוח הופעה עם "הקונפורמיסט", אחד השירים החלשים ביותר ברפרטואר שלהם, זה בערך כמו לעבור בקהל אחד אחד ולהזריק זריקות הרדמה. נראה היה שהדבר שהכי הסעיר את הקהל בדקות הראשונות של ההופעה היה "לאן נעלם הזקן של שחר?" ו"שיואו, איזה חתיך פיטר עם התספורת החדשה". בהמשך היה קצת יותר טוב - "כביש מהיר", "טרף קל", "מילי", "דם", "איש קש", "בעיר הזאת" ו"אלנבי", אבל אחרי חצי שעה אנרגטית ומלאת רוח נעורים של שייגעצ, משהו היה חסר, האווירה הייתה קצת מעוייפת. ואז החלה שרשרת האירוחים. בדרך כלל אני באמת סולד משיטת החבר-מביא-חבר-מביא-עוד-לפחות-200-איש-להופעה, אבל הפעם השארתי את הסלידה בצד. ארבעה אורחים ששלושה מתוכם הם בין האומנים האהובים עלי בארץ, והכל בהופעה אחת. מה רע? מאור כהן עלה לביצוע בלוזי, מפתיע ומשעשע של "עוד פעם", שיר נשכח מאלבום הבכורה של מוניקה סקס, ולאחר מכן ביצע בדואט עם פיטר רוט את "זה אני זה אתה", השיר הפותח את אלבום הסולו שלו, "טוב לנו יחד", שכידוע הופק ע"י פיטר. מאור יורד, וג'נגו עולה. ביצוע קצת מבולבל ל"מספיק בן-אדם" מוביל לביצוע חזק ומשכנע של "שבוע נשאר", מהשירים היותר מוצלחים מאלבומו האחרון, "לנשום במים". עוד לפני שהקהל הספיק להגיד "פיטר, תעשה לי ילד", יהלי מזמין לבמה את אביב מארק. בנקודה זו בדיוק ההופעה קיבלה תפנית מפתיעה לכיוון של רוקנרול אמיתי, כמו שצריך. לצד ליחשושי "מי זה?" ו"הוא נראה כמו ג'ים מוריסון" מכיוון הקהל, נכנסו התופים הקצביים, ריף הגיטרה המונוטוני, והנה אביב מתחיל לצווח את "מלמולים חסרי שליטה", שיר הנושא מאלבום הבכורה הלא פחות ממדהים שלו שייצא, אינשאללה, בחודשים הקרובים. כשהוא משוחרר מעול הגיטרה, הוא דפק שואו מפתיע, היפר-אקטיבי ואובדני משהו. בעוד מבזקי החדשות של Ynet דיווחו על עליה בביקוש לאטמי אוזניים, הוא הוסיף ביצוע מרשים אך פחות טוב מהמקור ל"לא רוצה לדעת". אחרי כל הרעש הבריא הזה ניתן היה לצפות לירידת מתח מסויימת, אך שלומי ברכה עלה לביצוע נהדר של "ליזה", שיר שבאלבום הבכורה שלו זכה לביצוע אלקטרוני, והיה מרתק לשמוע אותו בעיבוד רוקיסטי. ירידת המתח לא איחרה להגיע, כשהחלק האחרון של ההופעה, כולל ההדרנים, כלל בעיקר שירים שהוצאו מהנפטלין - "פצעים ונשיקות", "סאן חוזה", על הרצפה" ו"מכה אפורה". כשהם הרשו לעצמם לסטות קצת מפינתנו "כמה טוב היה פה ב - 95'", עם ביצוע נהדר ל "Sum Of Something", שיר מנצח שלהם מתקופת ניו-יורק, וקאוור לא פחות נהדר ל "Blues From A Gun" של ג'יזס אנד מארי צ'יין, הם הוכיחו שכשהם הולכים עם המוזיקה שלהם עד הסוף, ללא פשרות, אין להם הרבה מתחרים בארץ. בזמן הקרוב שחר אבן-צור יופיע עם חומרים מאלבום הבכורה המצויין שלו, פיטר רוט ישלים את שלו, אלדד גואטה ימשיך לעסוק בפרוייקטים נוספים (הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה של בני בשן, אותו הפיק גואטה והוא מנגן בו כמעט בכל הכלים, נשמע נפלא, מקורי ומאוד מעניין) ויהלי סובול ימשיך לתת בראש עם אביב מארק. בראיונות שליוו את יציאת האלבום "חיות מחמד", הסבירו חברי הלהקה שהם לא רואים את התקופה בניו-יורק ככשלון ושהם בכלל לא פוסלים אפשרות להוציא מתישהו את החומרים מאותה תקופה וליצור חומרים נוספים באנגלית. חברים, איך אומרת שרון עזריה? עכשיו זה הזמן, או לפחות אחרי שתחזרו מהפסקת הפעילות. "Sum Of Something" ושיר נוסף ששמעתי פעם, שאם אינני טועה שמו "Mary On The Train", מוכיחים שכאשר אתם שרים באנגלית, אתם פחות מתפשרים, יותר משוחררים והרבה יותר טובים. זה טבעי, זה גם מה שקרה לרוקפור. אומנם תאבדו ע"י כך חלק לא קטן מהקהל שלכם, ופגישות המחזור של בוגרי הפעוטונים יהיו נחלתם הבלעדים של "היהודים", אבל מי שאוהב אותכם באמת, כמוני, ילך איתכם באש ובמים. הרטיבו אותנו עם תופים קצביים ומצילות רועשות, שרפו אותנו עם הררי דיסטורשנים. זה מה שאנחנו צריכים. ומצד שני, אפשר להמשיך באותו כיוון, ולהמשיך "לעשות ילדים" לילדות שספק אם בכלל קיבלו מחזור.
לכבוד ההופעה האחרונה בסיבוב ההופעות "חיות מחמד" של מוניקה סקס התקבצו בבארבי לא פחות מ - 500 איש מכל קצוות האוכלוסיה - שבטי צופים, קיני נוער עובד, מיטב תלמידי כיתה ג', ילדי גנים ובוגרי פעוטונים. באגף הגריאטריה נצפו גם שלושה קשישים שחצו את גיל 20, כשהם ישובים על כסאות גלגלים. שייגעצ פתחו. למרות שהקהל שלהם ברובו אפילו יותר צעיר מהקהל של מוניקה (פָגִים ומטה), שייגעצ הם לדעתי אחת הלהקות היותר טובות שהרוק הישראלי הצמיח בשנים האחרונות, והם משתפרים מהופעה להופעה. למרות שיובל מנדלסון כנראה לא יזכה בפרס זמיר השנה של אקו"ם, הוא נותן שואו מעולה ויודע להלהיב את הקהל. הם ניגנו חזק ומדוייק, לא חששו לבצע בעיקר שירים מהאלבום השני שבדרך, שלפחות על פי ההופעות נשמע שחל בו שיפור ניכר הן באגף הטקסטים והן בלחנים (ולא שאלבום הבכורה היה רע). שייגעצ ירדו מהבמה, ולאחר עיכוב קל עלו מוניקה סקס. לפתוח הופעה עם "הקונפורמיסט", אחד השירים החלשים ביותר ברפרטואר שלהם, זה בערך כמו לעבור בקהל אחד אחד ולהזריק זריקות הרדמה. נראה היה שהדבר שהכי הסעיר את הקהל בדקות הראשונות של ההופעה היה "לאן נעלם הזקן של שחר?" ו"שיואו, איזה חתיך פיטר עם התספורת החדשה". בהמשך היה קצת יותר טוב - "כביש מהיר", "טרף קל", "מילי", "דם", "איש קש", "בעיר הזאת" ו"אלנבי", אבל אחרי חצי שעה אנרגטית ומלאת רוח נעורים של שייגעצ, משהו היה חסר, האווירה הייתה קצת מעוייפת. ואז החלה שרשרת האירוחים. בדרך כלל אני באמת סולד משיטת החבר-מביא-חבר-מביא-עוד-לפחות-200-איש-להופעה, אבל הפעם השארתי את הסלידה בצד. ארבעה אורחים ששלושה מתוכם הם בין האומנים האהובים עלי בארץ, והכל בהופעה אחת. מה רע? מאור כהן עלה לביצוע בלוזי, מפתיע ומשעשע של "עוד פעם", שיר נשכח מאלבום הבכורה של מוניקה סקס, ולאחר מכן ביצע בדואט עם פיטר רוט את "זה אני זה אתה", השיר הפותח את אלבום הסולו שלו, "טוב לנו יחד", שכידוע הופק ע"י פיטר. מאור יורד, וג'נגו עולה. ביצוע קצת מבולבל ל"מספיק בן-אדם" מוביל לביצוע חזק ומשכנע של "שבוע נשאר", מהשירים היותר מוצלחים מאלבומו האחרון, "לנשום במים". עוד לפני שהקהל הספיק להגיד "פיטר, תעשה לי ילד", יהלי מזמין לבמה את אביב מארק. בנקודה זו בדיוק ההופעה קיבלה תפנית מפתיעה לכיוון של רוקנרול אמיתי, כמו שצריך. לצד ליחשושי "מי זה?" ו"הוא נראה כמו ג'ים מוריסון" מכיוון הקהל, נכנסו התופים הקצביים, ריף הגיטרה המונוטוני, והנה אביב מתחיל לצווח את "מלמולים חסרי שליטה", שיר הנושא מאלבום הבכורה הלא פחות ממדהים שלו שייצא, אינשאללה, בחודשים הקרובים. כשהוא משוחרר מעול הגיטרה, הוא דפק שואו מפתיע, היפר-אקטיבי ואובדני משהו. בעוד מבזקי החדשות של Ynet דיווחו על עליה בביקוש לאטמי אוזניים, הוא הוסיף ביצוע מרשים אך פחות טוב מהמקור ל"לא רוצה לדעת". אחרי כל הרעש הבריא הזה ניתן היה לצפות לירידת מתח מסויימת, אך שלומי ברכה עלה לביצוע נהדר של "ליזה", שיר שבאלבום הבכורה שלו זכה לביצוע אלקטרוני, והיה מרתק לשמוע אותו בעיבוד רוקיסטי. ירידת המתח לא איחרה להגיע, כשהחלק האחרון של ההופעה, כולל ההדרנים, כלל בעיקר שירים שהוצאו מהנפטלין - "פצעים ונשיקות", "סאן חוזה", על הרצפה" ו"מכה אפורה". כשהם הרשו לעצמם לסטות קצת מפינתנו "כמה טוב היה פה ב - 95'", עם ביצוע נהדר ל "Sum Of Something", שיר מנצח שלהם מתקופת ניו-יורק, וקאוור לא פחות נהדר ל "Blues From A Gun" של ג'יזס אנד מארי צ'יין, הם הוכיחו שכשהם הולכים עם המוזיקה שלהם עד הסוף, ללא פשרות, אין להם הרבה מתחרים בארץ. בזמן הקרוב שחר אבן-צור יופיע עם חומרים מאלבום הבכורה המצויין שלו, פיטר רוט ישלים את שלו, אלדד גואטה ימשיך לעסוק בפרוייקטים נוספים (הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה של בני בשן, אותו הפיק גואטה והוא מנגן בו כמעט בכל הכלים, נשמע נפלא, מקורי ומאוד מעניין) ויהלי סובול ימשיך לתת בראש עם אביב מארק. בראיונות שליוו את יציאת האלבום "חיות מחמד", הסבירו חברי הלהקה שהם לא רואים את התקופה בניו-יורק ככשלון ושהם בכלל לא פוסלים אפשרות להוציא מתישהו את החומרים מאותה תקופה וליצור חומרים נוספים באנגלית. חברים, איך אומרת שרון עזריה? עכשיו זה הזמן, או לפחות אחרי שתחזרו מהפסקת הפעילות. "Sum Of Something" ושיר נוסף ששמעתי פעם, שאם אינני טועה שמו "Mary On The Train", מוכיחים שכאשר אתם שרים באנגלית, אתם פחות מתפשרים, יותר משוחררים והרבה יותר טובים. זה טבעי, זה גם מה שקרה לרוקפור. אומנם תאבדו ע"י כך חלק לא קטן מהקהל שלכם, ופגישות המחזור של בוגרי הפעוטונים יהיו נחלתם הבלעדים של "היהודים", אבל מי שאוהב אותכם באמת, כמוני, ילך איתכם באש ובמים. הרטיבו אותנו עם תופים קצביים ומצילות רועשות, שרפו אותנו עם הררי דיסטורשנים. זה מה שאנחנו צריכים. ומצד שני, אפשר להמשיך באותו כיוון, ולהמשיך "לעשות ילדים" לילדות שספק אם בכלל קיבלו מחזור.
