ביקורת - Born This Way / Lady Gaga
כתבתי ביקורת מפורטת על האלבום שלא נכנסת פה; אז אני מביא את ההתחלה של ושם קישור להמשך. * מאיפה להתחיל לכתוב על האלבום המדובר של השנה? מההתחלה נראה לי כמו רעיון טוב. את ליידי גאגא אהבתי מהאלבום הראשון, The Fame, אל עבר המיני אלבום השני The Fame Monster ולאורך ההדלפות שבדרך. משהו בכך שהיא יוצאת דופן משך אותי. אבל כנראה שיש לי נטייה לאהוב פחות זמרות כשהן הופכות למפורסמות, ובשבועות האחרונים ממש לא סבלתי את גאגא. היא התמידה בפרובוקציות הזולות (למה לעזאזל להמשיך לכער את עצמך אם המסר של האלבום הוא "תהיה עצמך"?!), שיחקה יותר מדי עם המעריצים העיוורים והוציאה שירים מאכזבים. אבל הכי מרגיזה היא היוהרה שלה ושל המפיקים שלה - שחושבים שזה ללא ספק מינימום אלבום העשור וכנראה האלבום הכי טוב שיצא מאז ומעולם. אז זה לא. לא האמנתי שארצה לעשות זאת, אבל עם השבועות התחלתי כבר לתכנן את הקטילה שלי על האלבום החדש של הגאגא. זה התחיל עם הסינגל הראשון והמאוד גרוע, שנושא את שמו של האלבום. הוא כאילו תומך בכל הקהילות השונות והכאילו מקופחות, אבל הצליח להרגיז אפילו את ההומוסקסואלים שהתחילו לטעון כי גאגא מנצלת אותם כדי להצליח. והמשיך עם Judas, שהוא ממש Bad Romance של 2011, מעתיק בלי בושה מהשירים הקודמים של הליידי אבל מוסיף להם מעט יותר קצב וקליפ מושקע מאוד מבחינה ויזואלית שמנסה להיות פרובוקציה אבל לא ממש מצליח. ציפיתי שהוא יהיה אלבום גרוע. בשמיעה ראשונה הייתי כל כך המום שהיה לי קשה לסמן את הפייבוריטים שלי (שנשארו אותם שירים גם בשמיעה חמישית). גאגא לא אכזבה וממשיכה לחדש ולפרוץ דרכים במוזיקה, כי אלבום כזה לא ראיתי אף פעם .יש בו שירי פופ זבל כמו שני הסינגלים (והשלישי שבדרך), Bad Kids וHair (שמעתיק קשות מהמחזמר ומתפקד כסינגל קידומי ראשון), אבל יש בו גם כמה לא צפויים בהחלט, כמו Americano, אחת הרצועות הטובות באלבום שתעשה לכם חשק לרקוד בשמלה אדומה מסתלסלת עם קסטנייטות ביד, או Schiebe, שייסה, חרא (לעזאזל) בגרמנית, רצועת מועדונים טהורה ומקפיצה עם פזמון בגרמנית. עוד שירים בולטים לטובה מהאלבום הם Bloody Mary, השיר שהכי אהבתי בשמיעה ראשונה, שיר אפל שמכיל הרבה רמיזות דתיות ואני מקווה שישוחרר כסינגל, וכמובן Government Hooker, רצועה מצוינת (הקולות הגבריים הרקע הם של אחד משומרי הראש שלה. אני רציני). גרסת הדלוקס (גאגא לא אוהבת את השם הזה ולכן הגרסה זכתה לשם Expanded Version, מהדורה מורחבת) מכילה עוד שלושה שירים: Back Jesus - Amen Fashion, שיר שמזכיר לי משום מה את טוקיו ולמרות שהוא מיושן הוא עדיין מסקרן; Fashion Of His Love הנדוש והמתבקש, שמתגלה כמשעמם; וThe Queen, אחת הרצועות המשעממות באלבום ששווה לסבול רק בשביל הדקה האחרונה בה.
כתבתי ביקורת מפורטת על האלבום שלא נכנסת פה; אז אני מביא את ההתחלה של ושם קישור להמשך. * מאיפה להתחיל לכתוב על האלבום המדובר של השנה? מההתחלה נראה לי כמו רעיון טוב. את ליידי גאגא אהבתי מהאלבום הראשון, The Fame, אל עבר המיני אלבום השני The Fame Monster ולאורך ההדלפות שבדרך. משהו בכך שהיא יוצאת דופן משך אותי. אבל כנראה שיש לי נטייה לאהוב פחות זמרות כשהן הופכות למפורסמות, ובשבועות האחרונים ממש לא סבלתי את גאגא. היא התמידה בפרובוקציות הזולות (למה לעזאזל להמשיך לכער את עצמך אם המסר של האלבום הוא "תהיה עצמך"?!), שיחקה יותר מדי עם המעריצים העיוורים והוציאה שירים מאכזבים. אבל הכי מרגיזה היא היוהרה שלה ושל המפיקים שלה - שחושבים שזה ללא ספק מינימום אלבום העשור וכנראה האלבום הכי טוב שיצא מאז ומעולם. אז זה לא. לא האמנתי שארצה לעשות זאת, אבל עם השבועות התחלתי כבר לתכנן את הקטילה שלי על האלבום החדש של הגאגא. זה התחיל עם הסינגל הראשון והמאוד גרוע, שנושא את שמו של האלבום. הוא כאילו תומך בכל הקהילות השונות והכאילו מקופחות, אבל הצליח להרגיז אפילו את ההומוסקסואלים שהתחילו לטעון כי גאגא מנצלת אותם כדי להצליח. והמשיך עם Judas, שהוא ממש Bad Romance של 2011, מעתיק בלי בושה מהשירים הקודמים של הליידי אבל מוסיף להם מעט יותר קצב וקליפ מושקע מאוד מבחינה ויזואלית שמנסה להיות פרובוקציה אבל לא ממש מצליח. ציפיתי שהוא יהיה אלבום גרוע. בשמיעה ראשונה הייתי כל כך המום שהיה לי קשה לסמן את הפייבוריטים שלי (שנשארו אותם שירים גם בשמיעה חמישית). גאגא לא אכזבה וממשיכה לחדש ולפרוץ דרכים במוזיקה, כי אלבום כזה לא ראיתי אף פעם .יש בו שירי פופ זבל כמו שני הסינגלים (והשלישי שבדרך), Bad Kids וHair (שמעתיק קשות מהמחזמר ומתפקד כסינגל קידומי ראשון), אבל יש בו גם כמה לא צפויים בהחלט, כמו Americano, אחת הרצועות הטובות באלבום שתעשה לכם חשק לרקוד בשמלה אדומה מסתלסלת עם קסטנייטות ביד, או Schiebe, שייסה, חרא (לעזאזל) בגרמנית, רצועת מועדונים טהורה ומקפיצה עם פזמון בגרמנית. עוד שירים בולטים לטובה מהאלבום הם Bloody Mary, השיר שהכי אהבתי בשמיעה ראשונה, שיר אפל שמכיל הרבה רמיזות דתיות ואני מקווה שישוחרר כסינגל, וכמובן Government Hooker, רצועה מצוינת (הקולות הגבריים הרקע הם של אחד משומרי הראש שלה. אני רציני). גרסת הדלוקס (גאגא לא אוהבת את השם הזה ולכן הגרסה זכתה לשם Expanded Version, מהדורה מורחבת) מכילה עוד שלושה שירים: Back Jesus - Amen Fashion, שיר שמזכיר לי משום מה את טוקיו ולמרות שהוא מיושן הוא עדיין מסקרן; Fashion Of His Love הנדוש והמתבקש, שמתגלה כמשעמם; וThe Queen, אחת הרצועות המשעממות באלבום ששווה לסבול רק בשביל הדקה האחרונה בה.