ביקורת - LAVAN בהרצליה פיתוח
לפני כחודש נפתח בהרצליה LAVAN (כן, באנגלית!) חיקוי של הסאפר קלאב באמסטרדם, שזה אומר מקום בילויים שמתבסס על קונספט הדוניסטי של ישיבה/שכיבה על מזרונים וכריות, אכילה לאורך ערב שלם תוך צפיה במופעי מחול, שירה, ריקוד ושאר ירקות. המקום באמסטרדם הפך לשם דבר, נהיה מרכז משיכה לכל תייר שהכסף מצוי בכיסו, וגרר אחריו חיקויים רבים שנפתחו במרבית ערי אירופה. אז עכשיו הגיע הקונספט גם אלינו בדמותו של LAVAN, שעוצב ע"י המעצבים של שלוותא. הקונספט של המקום הוא שבכל ערב יש 2 נאגלות - אחת ב-20:30, השניה ב-23:30. מגיעים, מורידים נעליים, מקבלים כפכפי מגבת לבנות ועולים להשתרע בקומה השניה המשקיפה על הבר שבקומת הקרקע (שם יושבים בנעליים הרגילות שלכם). המלצרים לבושים בלבוש לבן חצי שקוף, והם כולם מדושני עונג וחסרי התייחסות לסועדים. אז הגענו ב-11:20 והודיעו לנו שניאלץ לחכות, למרות שהזמנו מקומות. חיכינו. הושיבו אותנו במקומותינו ב-00:00 - חוצפה בפני עצמה. אחת מאיתנו היתה רעבה מאוד מאוד, וניסתה לקרוא למלצר במשך 15 דקות בלא הצלחה - הוא הודיע לה שהערב עדיין לא התחיל! בשל השעה המאוחרת רובנו הסתפקנו ביין ושתיה חריפה. שתי מנות שנטעמו - קלמרי מטוגנים וטוסטונים עם פלמידה ופלפלים היו סתמיים מאוד, יקרים מאוד, וקטנים מאוד מאוד. הרביצה על המזרנים נוחה ונעימה, אולם המוזיקה הרועשת לא איפשרה לנו לפתח שיחה בינינו, גם כשניסינו לצעוק. כל חצי שעה מתחיל מופע כלשהו, שאני יכולה להחמיא לו ולכנות אותו כ"מביך" - זמרת מזייפת שרה בג'יבריש, זוג רקדנים מחופשים לשחקני תיאטרון קאבוקי יפני מנסים לרקוד עם סרט אדום של מתעמלות אומנותיות, ולא ממש הולך להם.. טיפשי מאוד, מבדר - ממש לא. בקיצור- אם אתם לא חובבי פלצנות קונספטואלית ותרו על המקום. אם אתם לא בקטע של הטקס בישבן - אל תגיעו למקום. חבל - כי בלי כל הטראראם, הקונספט של רביצה ואכילה נראה לי כייפי ונוח. לא צריך את הדי ג'יי המכאיב באוזניים, המופעים הטיפשיים, כללי ההמתנה הנוקשים והאנטיפטיות של המלצרים. אהה ועוד משהו - במקום כזה צריך להיות אוכל מצויין, שיתאים לאווירה הדוניסטי של משתה ברביצה. LAVAN ממש לא מספק את הסחורה.
לפני כחודש נפתח בהרצליה LAVAN (כן, באנגלית!) חיקוי של הסאפר קלאב באמסטרדם, שזה אומר מקום בילויים שמתבסס על קונספט הדוניסטי של ישיבה/שכיבה על מזרונים וכריות, אכילה לאורך ערב שלם תוך צפיה במופעי מחול, שירה, ריקוד ושאר ירקות. המקום באמסטרדם הפך לשם דבר, נהיה מרכז משיכה לכל תייר שהכסף מצוי בכיסו, וגרר אחריו חיקויים רבים שנפתחו במרבית ערי אירופה. אז עכשיו הגיע הקונספט גם אלינו בדמותו של LAVAN, שעוצב ע"י המעצבים של שלוותא. הקונספט של המקום הוא שבכל ערב יש 2 נאגלות - אחת ב-20:30, השניה ב-23:30. מגיעים, מורידים נעליים, מקבלים כפכפי מגבת לבנות ועולים להשתרע בקומה השניה המשקיפה על הבר שבקומת הקרקע (שם יושבים בנעליים הרגילות שלכם). המלצרים לבושים בלבוש לבן חצי שקוף, והם כולם מדושני עונג וחסרי התייחסות לסועדים. אז הגענו ב-11:20 והודיעו לנו שניאלץ לחכות, למרות שהזמנו מקומות. חיכינו. הושיבו אותנו במקומותינו ב-00:00 - חוצפה בפני עצמה. אחת מאיתנו היתה רעבה מאוד מאוד, וניסתה לקרוא למלצר במשך 15 דקות בלא הצלחה - הוא הודיע לה שהערב עדיין לא התחיל! בשל השעה המאוחרת רובנו הסתפקנו ביין ושתיה חריפה. שתי מנות שנטעמו - קלמרי מטוגנים וטוסטונים עם פלמידה ופלפלים היו סתמיים מאוד, יקרים מאוד, וקטנים מאוד מאוד. הרביצה על המזרנים נוחה ונעימה, אולם המוזיקה הרועשת לא איפשרה לנו לפתח שיחה בינינו, גם כשניסינו לצעוק. כל חצי שעה מתחיל מופע כלשהו, שאני יכולה להחמיא לו ולכנות אותו כ"מביך" - זמרת מזייפת שרה בג'יבריש, זוג רקדנים מחופשים לשחקני תיאטרון קאבוקי יפני מנסים לרקוד עם סרט אדום של מתעמלות אומנותיות, ולא ממש הולך להם.. טיפשי מאוד, מבדר - ממש לא. בקיצור- אם אתם לא חובבי פלצנות קונספטואלית ותרו על המקום. אם אתם לא בקטע של הטקס בישבן - אל תגיעו למקום. חבל - כי בלי כל הטראראם, הקונספט של רביצה ואכילה נראה לי כייפי ונוח. לא צריך את הדי ג'יי המכאיב באוזניים, המופעים הטיפשיים, כללי ההמתנה הנוקשים והאנטיפטיות של המלצרים. אהה ועוד משהו - במקום כזה צריך להיות אוכל מצויין, שיתאים לאווירה הדוניסטי של משתה ברביצה. LAVAN ממש לא מספק את הסחורה.