ביקורת Ynet ידיעות אחרונות...
יש סיכוי ש"חגיגה", החדש של שרית חדד, לא יכבוש את השוק? היום הונח על שולחני הדיסק החדש והמושקע של שרית חדד, דיסק שהצלחה או כשלון שלו, עשויים להשפיע באופן דרמטי על שוק המוזיקה הישראלי. חדד היא כיום האייקון המרכזי והבולט בשוק המוזיקה המקומי. ריטה, שלמה ארצי ויהודה פוליקר - שהאלבומים שלהם נשאו בעבר את השוק על כתפיהם, לא הצליחו לשחזר בשנים האחרונות את שיאי המכירות שלהם. למעשה, השלאגר העברי המקורי היחיד של התקופה האחרונה הוא הפרוייקט של עידן רייכל. בעבר סיפקו ההכנסות מהאמנים המובילים חמצן רב לחברות התקליטים. עידן הזיופים, ההורדות מהאינטרנט ואולי גם חולשה מקצועית, הפכו את המשימה להגיע לשלאגרים היסטרים (נגיד פלטינה כפולה ומעלה - כלומר לפחות 80 אלף עותקים), לכמעט בלתי אפשרית. הפקת אלבומים לאמני הצמרת יקרה ביותר, והעובדה שהם לא הצליחו להרוויח, ולעתים אף גרמו להפסדים, פגעו קשות בתעשייה - גם באמנים מן הדרג השני והשלישי, שחברות התקליטים השקיעו בהם לא פעם בעקבות הרווח שהגיע מהאמנים המובילים. לשרית חדד יש יכולת מוכחת לפנות לקהלים רחבים במיוחד, כאלה שבדרך כלל לא נקבצים סביב אמן אחד. על פי נתוני אקו"ם, שלושה מתקליטיה נמצאים ברשימת 10 האלבומים הנמכרים ביותר בעשר השנים האחרונות ("ילדה של אהבה", "כמו סינדרלה", "אשליות מתוקות") גם באלבום הזה ניכר מאמץ ניכר לפנות לקהל רחב. כך למשל ניתן למצוא באלבום את סאבלימינל והצל ("הסוד"), עברי לידר (מילים ב"חום של תל אביב"), אהוד מנור (מילים ב"פנויה לאהבה"), שלמה ארצי ("נמריא"), צביקה פיק ומירית שם אור ("רק אתה"), איתי זילברשטיין ומאיר עמר ("קמע", לחן ב"לבד", "במועדון"), שמעון בוסקילה (לחן ב"שלך לנצח"), Henree ("חגיגה", לחן ל"בחום של תל אביב", "אמונה") - וכמובן את התמלילנים הקבועים של הז'אנר יוסי גיספן (מילים ל"אבנים קרות" ו"שלך לנצח") ודוד זיגמן ("לבד"). גם הבחירה לסיים את האלבום מסתיים במחווה לנעמי שמר, בביצוע ל"לו יהי", מהווה סמן לכוונתה של חדד למקם את עצמה במרכז הקונצנזוס. עם זאת, חשוב לציין, שהבחירה של חדד אינה מתרפסת ומתחנפת יתר על המידה. מהאזנה ראשונית ניכר שלאלבום יש סאונד עדכני, נוצץ ומדויק - ולעומת העבר ניכר בו שיפור של ממש בבחירת השירים. חדד היתה ונשארה מבצעת מרשימה, עם יכולת להלך על הקו העדין שבין שירת נשמה לשירת קלישאה. ההשקעה באלבום הזה, שיציאתו עוכבה לא מעט לצורך השלמות ותיקונים, ניכרת בכל פינה, החל מהעטיפה, דרך קובץ המולטימדיה המצורף וכלה באתר האינטרנט המרשים של חדד. לאור ההשקעה, כל תוצאה מלבד הצלחה מסחרית מסחררת, תהיה אכזבה ועלולה להנחית מכה קשה על התעשייה המקומית.
יש סיכוי ש"חגיגה", החדש של שרית חדד, לא יכבוש את השוק? היום הונח על שולחני הדיסק החדש והמושקע של שרית חדד, דיסק שהצלחה או כשלון שלו, עשויים להשפיע באופן דרמטי על שוק המוזיקה הישראלי. חדד היא כיום האייקון המרכזי והבולט בשוק המוזיקה המקומי. ריטה, שלמה ארצי ויהודה פוליקר - שהאלבומים שלהם נשאו בעבר את השוק על כתפיהם, לא הצליחו לשחזר בשנים האחרונות את שיאי המכירות שלהם. למעשה, השלאגר העברי המקורי היחיד של התקופה האחרונה הוא הפרוייקט של עידן רייכל. בעבר סיפקו ההכנסות מהאמנים המובילים חמצן רב לחברות התקליטים. עידן הזיופים, ההורדות מהאינטרנט ואולי גם חולשה מקצועית, הפכו את המשימה להגיע לשלאגרים היסטרים (נגיד פלטינה כפולה ומעלה - כלומר לפחות 80 אלף עותקים), לכמעט בלתי אפשרית. הפקת אלבומים לאמני הצמרת יקרה ביותר, והעובדה שהם לא הצליחו להרוויח, ולעתים אף גרמו להפסדים, פגעו קשות בתעשייה - גם באמנים מן הדרג השני והשלישי, שחברות התקליטים השקיעו בהם לא פעם בעקבות הרווח שהגיע מהאמנים המובילים. לשרית חדד יש יכולת מוכחת לפנות לקהלים רחבים במיוחד, כאלה שבדרך כלל לא נקבצים סביב אמן אחד. על פי נתוני אקו"ם, שלושה מתקליטיה נמצאים ברשימת 10 האלבומים הנמכרים ביותר בעשר השנים האחרונות ("ילדה של אהבה", "כמו סינדרלה", "אשליות מתוקות") גם באלבום הזה ניכר מאמץ ניכר לפנות לקהל רחב. כך למשל ניתן למצוא באלבום את סאבלימינל והצל ("הסוד"), עברי לידר (מילים ב"חום של תל אביב"), אהוד מנור (מילים ב"פנויה לאהבה"), שלמה ארצי ("נמריא"), צביקה פיק ומירית שם אור ("רק אתה"), איתי זילברשטיין ומאיר עמר ("קמע", לחן ב"לבד", "במועדון"), שמעון בוסקילה (לחן ב"שלך לנצח"), Henree ("חגיגה", לחן ל"בחום של תל אביב", "אמונה") - וכמובן את התמלילנים הקבועים של הז'אנר יוסי גיספן (מילים ל"אבנים קרות" ו"שלך לנצח") ודוד זיגמן ("לבד"). גם הבחירה לסיים את האלבום מסתיים במחווה לנעמי שמר, בביצוע ל"לו יהי", מהווה סמן לכוונתה של חדד למקם את עצמה במרכז הקונצנזוס. עם זאת, חשוב לציין, שהבחירה של חדד אינה מתרפסת ומתחנפת יתר על המידה. מהאזנה ראשונית ניכר שלאלבום יש סאונד עדכני, נוצץ ומדויק - ולעומת העבר ניכר בו שיפור של ממש בבחירת השירים. חדד היתה ונשארה מבצעת מרשימה, עם יכולת להלך על הקו העדין שבין שירת נשמה לשירת קלישאה. ההשקעה באלבום הזה, שיציאתו עוכבה לא מעט לצורך השלמות ותיקונים, ניכרת בכל פינה, החל מהעטיפה, דרך קובץ המולטימדיה המצורף וכלה באתר האינטרנט המרשים של חדד. לאור ההשקעה, כל תוצאה מלבד הצלחה מסחרית מסחררת, תהיה אכזבה ועלולה להנחית מכה קשה על התעשייה המקומית.
