ביקור אצל אמא
הכוונה היתה לקחת אותה לבקר בנות דוד, שגרות בעיר הגדולה. כשהגעתי מצאתי אותה לבושה יפה (המטפלת שלה ממש נהדרת) ובלי מושג מי באה אליה ולמה. הסברתי בעדינות שאנחנו ניסע לבקר את בנות הדוד - כולן נשים בגילאי השמונים פלוס - והיא הסכימה בהתלהבות, ושאלה בגמגום אם בדרך בחזרה אפשר לנסוע ולבקר את הסבתא, שחיה בכפר קטן ברומניה. הסבתא שלה. כמובן שלא נסענו. הסברתי חזור והסבר שאי אפשר לנסוע לשם, וגם לא לכפר בו נולדה, כי זה נורא רחוק, וצריך לטוס, ואין כסף.... לא יודעת אם הבינה ממש, אבל הסכימה.בלי ברירה. בכלל אמא עברה לדבר ברומנית בזמן האחרון. זו בעיה, כי לא אני ולא אחותי ובטח לא המטפלת הפיליפינית מבינות את השפה, ואמא לא ממש מרגישה באיזו שפה היא מדברת, וגם ככה הדיבור שלה קטוע וחלש... אז התקשורת כמעט בלתי אפשרית. ואמא, במקום להתרגז, רק בוכה יותר. אבל היו גם רגעי קסם אתמול... ביקשתי ממנה לומר לי איך אומרים "אני אוהבת אותך" ביידיש, רומנית, הונגרית.... והיא זכרה, ואפילו תקנה לי את המבטא. והוכיחה שהיא עדיין מבינה אנגלית - אמרתי משהו למטפלת באנגלית, ואמא ענתה לזה בעברית, או יידיש... תכננו יחד ארוחת ערב חגיגית למשפחה כולה ביום ששי, והיתה לה דעה על מה הולך עם מה, וכמה כדאי מהעוף, מהתוספת... ובסוף, כשהלכתי, וביקשתי ממנה רשות לבוא שוב ביום ששי, היא חייכה ואמרת שתחשוב על זה - התבדחה איתי. ולא בכתה בכלל כשהלכתי, אלא, כמו אמא טובה, בקשה שאתקשר כשאני מגיעה הביתה, לראות שהגעתי בשלום, ונזפה בי שלא התקשרתי בפעם הקודמת כשהייתי אצלה. אז גם אני לא בכיתי כשהלכתי, למרות הקטע בשיחה על השפות, בו הסתכלה לי לתוך העיניים ושאלה בהתעניינות אמיתית למה ההורים שלי לא טרחו ללמד אותי יידיש, ואם הם בכלל ידעו לדבר הונגרית. ומה הכי טוב? כל החודש הזה, כשהבן היה בצפון, היא בכלל לא דאגה לו, כי לא ידעה (על המלחמה, ואני חוששת שגם אותו שכחה למדי) אוף. ברור לי שזה רק ילך ויהיה יותר גרוע.
הכוונה היתה לקחת אותה לבקר בנות דוד, שגרות בעיר הגדולה. כשהגעתי מצאתי אותה לבושה יפה (המטפלת שלה ממש נהדרת) ובלי מושג מי באה אליה ולמה. הסברתי בעדינות שאנחנו ניסע לבקר את בנות הדוד - כולן נשים בגילאי השמונים פלוס - והיא הסכימה בהתלהבות, ושאלה בגמגום אם בדרך בחזרה אפשר לנסוע ולבקר את הסבתא, שחיה בכפר קטן ברומניה. הסבתא שלה. כמובן שלא נסענו. הסברתי חזור והסבר שאי אפשר לנסוע לשם, וגם לא לכפר בו נולדה, כי זה נורא רחוק, וצריך לטוס, ואין כסף.... לא יודעת אם הבינה ממש, אבל הסכימה.בלי ברירה. בכלל אמא עברה לדבר ברומנית בזמן האחרון. זו בעיה, כי לא אני ולא אחותי ובטח לא המטפלת הפיליפינית מבינות את השפה, ואמא לא ממש מרגישה באיזו שפה היא מדברת, וגם ככה הדיבור שלה קטוע וחלש... אז התקשורת כמעט בלתי אפשרית. ואמא, במקום להתרגז, רק בוכה יותר. אבל היו גם רגעי קסם אתמול... ביקשתי ממנה לומר לי איך אומרים "אני אוהבת אותך" ביידיש, רומנית, הונגרית.... והיא זכרה, ואפילו תקנה לי את המבטא. והוכיחה שהיא עדיין מבינה אנגלית - אמרתי משהו למטפלת באנגלית, ואמא ענתה לזה בעברית, או יידיש... תכננו יחד ארוחת ערב חגיגית למשפחה כולה ביום ששי, והיתה לה דעה על מה הולך עם מה, וכמה כדאי מהעוף, מהתוספת... ובסוף, כשהלכתי, וביקשתי ממנה רשות לבוא שוב ביום ששי, היא חייכה ואמרת שתחשוב על זה - התבדחה איתי. ולא בכתה בכלל כשהלכתי, אלא, כמו אמא טובה, בקשה שאתקשר כשאני מגיעה הביתה, לראות שהגעתי בשלום, ונזפה בי שלא התקשרתי בפעם הקודמת כשהייתי אצלה. אז גם אני לא בכיתי כשהלכתי, למרות הקטע בשיחה על השפות, בו הסתכלה לי לתוך העיניים ושאלה בהתעניינות אמיתית למה ההורים שלי לא טרחו ללמד אותי יידיש, ואם הם בכלל ידעו לדבר הונגרית. ומה הכי טוב? כל החודש הזה, כשהבן היה בצפון, היא בכלל לא דאגה לו, כי לא ידעה (על המלחמה, ואני חוששת שגם אותו שכחה למדי) אוף. ברור לי שזה רק ילך ויהיה יותר גרוע.