ביקור בביתה של יולדת....
אז זה היה ממש נורא, היה לי כל כך קשה, אני לא יודעת אם אוכל לתאר זאת במילים. הייתי בלחץ לפני, הייתי בלחץ תוך כדי, הרגשתי רע עם זה, כמעט לא הסתכלתי על התינוק, וריחפתי כשהיא דיברה. ממש רע. ואני יודעת שהבעיה היא בי ולא בה, הרי אני לא יכולה להאשים אותה על כך שהיא המשיכה בהריונה כרגיל ורק אצלי זה פסק. היא לא אשמה, ואני מנסה להסביר את זה לעצמי. אבל למה כל כך רע לי בנשמה? למה כל כך קשה לי לנשום כשאני רואה אותה? למה זה רק איתה? למה עם אחרות שיולדות אני לא מרגישה כך? הרי היא לא חברה קרובה, היא חסרת משמעות עבורי, אז למה אתמול רציתי (כמעט) למות? אפילו לא הייתי מסוגלת לקנות מתנה לתינוק, לכן קניתי מתנות לבנות הגדולות... והיא ניסתה להיות נחמדה, היא באמת השתדלה, ואני נחנקתי. אני לא יודעת אם היא בכלל מודעת למצב שלי. הייתי שם עם עוד חברה, וזה קצת הקל כי לא הייתי חייבת להיות כל הזמן מעורבת בשיחה. אבל היה ממש רע. ועברתי את זה. לא בהצלחה גדולה, אבל גם זה בסוף נגמר. הגעתי הביתה, נכנסתי להתקלח, ידעתי שאני חייבת להוריד את היום הזה ממני. הדלקתי כמה נרות בבית כי הייתה לי הרגשה שאנרגיה רעה עוטפת אותי. היום קמתי ליום חדש.
אז זה היה ממש נורא, היה לי כל כך קשה, אני לא יודעת אם אוכל לתאר זאת במילים. הייתי בלחץ לפני, הייתי בלחץ תוך כדי, הרגשתי רע עם זה, כמעט לא הסתכלתי על התינוק, וריחפתי כשהיא דיברה. ממש רע. ואני יודעת שהבעיה היא בי ולא בה, הרי אני לא יכולה להאשים אותה על כך שהיא המשיכה בהריונה כרגיל ורק אצלי זה פסק. היא לא אשמה, ואני מנסה להסביר את זה לעצמי. אבל למה כל כך רע לי בנשמה? למה כל כך קשה לי לנשום כשאני רואה אותה? למה זה רק איתה? למה עם אחרות שיולדות אני לא מרגישה כך? הרי היא לא חברה קרובה, היא חסרת משמעות עבורי, אז למה אתמול רציתי (כמעט) למות? אפילו לא הייתי מסוגלת לקנות מתנה לתינוק, לכן קניתי מתנות לבנות הגדולות... והיא ניסתה להיות נחמדה, היא באמת השתדלה, ואני נחנקתי. אני לא יודעת אם היא בכלל מודעת למצב שלי. הייתי שם עם עוד חברה, וזה קצת הקל כי לא הייתי חייבת להיות כל הזמן מעורבת בשיחה. אבל היה ממש רע. ועברתי את זה. לא בהצלחה גדולה, אבל גם זה בסוף נגמר. הגעתי הביתה, נכנסתי להתקלח, ידעתי שאני חייבת להוריד את היום הזה ממני. הדלקתי כמה נרות בבית כי הייתה לי הרגשה שאנרגיה רעה עוטפת אותי. היום קמתי ליום חדש.