ביקור בדירת ההורים שלנו

[עדיה222]

ביקור בדירת ההורים שלנו

כמובן תודה רבה על קיומו של הפורום...
אתמול ביקרתי בדירה של ההורים שלנו. מאז פטירת ההורים שלנו, הדירה עברה קצת שיפוץ ששינה אותה, ועכשיו היא מושכרת למשפחה מלאת חיים.
הביקור - היה ענייני וטוב, כמו שצריך, וכרגיל במצבים האלה, נערך בעצם מתוך קהות נפשית מיוחדת במינה. חזרתי הביתה בתשישות ובחוסר-מחשבה, כאילו מסך על התודעה.

 

[אשבל1]

בית מכיל בתוכו נוסטלגיה, עולם ומלואו....

יש לי הרבה חלומות שמתרחשים בבית בו גרנו, כשאני מגיעה לעיר , אני עוברת ליד הבית, יכולה להביט על הדירה מהרחוב דקות ארוכות ובליל של רגשות מציף ועולה...

 

[אשבל1]

בית / יהודה עמיחי

פרחי ניר עם פרחים אמיתיים יחדו
באגרטל. כך לאט, נכנסת שלוה לתוך לבי.

האיש היחיד שהכיר אותי בין האחרים
נרדם בכסא, עיניו פתוחות במקום אחר,
הפמוטים על השידה הם הנשמה
הנרות הכלים בהם הם הגוף
הפמוטים ישארו מעט עד שגם הם.
המדרגות הן תקות הבית
הקירות הם להשענת מצח
כמו כתלים מערביים בלי גג ובלי כרכב
רק לזכרון ולתפלה.
הימים עוברים עלי כמו בני-אדם ברחוב,
כל יום אדם אחר שלא ישוב.
החלון הוא אחי הדלת
כמו שהשנה היא אחות המות.




*מצטערת שלא יכולתי להקליד מנוקד.

 

[שרה155551]

קוראת את השיר..

ואת כל מה שאתן כותבות והדמעות זולגות וחונקות לי את הגרון כל פעם מחדש.
בית, המיטה, הכורסא של אימא, התמונות של אימא ואבא, שעדיין אני לא מסוגלת להסתכל עליהן, הבגדים של אימא, הבית של אימא ואבא. לחשוב שכל זה יישאר כזיכרון.
עברה שנה וחודש, ועדיין לא מאמינה שאימא הלכה. אני רואה את אימא מולי, הולכת בבית, אבל היא לא שם. והלב שלי שרוף מבפנים.

 

[עדיה222]

שרה, קבלי חיבוק וחיזוק,

אני איתך בציפייה שהזמן יעבור ומשהו יהיה יותר קל. גם אני לא יכולה להסתכל על תמונות של אמי. אני יכולה להסתכל על בגדיה, על הבית, על מה שסרגה ויצרה. אבל לא על התמונות שלה. וגם אני לא יכולה לא לבכות כשאני חושבת עליה. לפעמים אומרת רק "אמא שלי" והעינים נהיות בן רגע כבדות מהדמעות. וזאת אחרי די הרבה שנים.

 

[עדיה222]

תמיד עוברת ליד בית הוריך? בכל ביקור?

כן, בליל רגשות. לעיתים אני עוברת באוטובוס די רחוק מהדירה, מהבית, מהשכונה, וכבר מגיבה באופן חזק. יש תגובה מיוחדת לזמן שחלף, שחותמו ניכר, כלומר השינויים מעידים על הזמן שחלף.
אבל התגובה החזקה שלי כנראה מושתקת, וכנראה משום כך אוחז בי מין קיהיון.

 

[אשבל1]

אני מגיעה לאיזור לעיתים רחוקות מאוד

אני גרה רחוק משם, כשאני מגיעה לבית הקברות משתדלת לעבור שם, זה קרוב.

 

[אשבל1]

הזמן שחלף...

עכשיו בדיוק ראיתי שיתוף של ירדנה ארזי שכ"כ מתגעגעת להוריה אחרי 20 שנה מאז שנפטרו.. מרגש...

https://www.facebook.com/YardenaAra...9889406791779/588119144635469/?type=1&theater