ביקור: בנותנות בראש, ביט, חיפה
ביקור בביט, לאחר כחודש. יותר מדי שולחנות, מעט מדי קהל, שמספרו הלך ביחס הפוך לעוצמת ההופעה, כפי שיוסבר בהמשך. אולי במוצ"ש החיפאים רוצים לישון מוקדם, לקראת "הדיכאון של יום ראשון"
דרגת עשן: חצי מאפרה. לראשונה היתה משמעות לשלטי ה-"אסור לעשן". למה בכל זאת חצי מאפרה? א. היה שולחן שהתעקש לעשן סיגריות מסריחות במיוחד. ב. המעבר לאולם מתבצע דרך הפאב - כך אוספים ריחות "משובחים" בכניסה וביציאה. עדיין, שיפור ניכר לעומת הופעות קודמות בביט. באלנס: לא רע, במיוחד משום שברוב החלקים (חמישה חלקים) היו רק כלי נגינה אחד או שניים. בחלק החמישי, של רונית רולנד, היתה כבר תזמורת אמיתית, והבלאנס היה יכול להיות מצויין אם הגיטרה החשמלית היתה נשמעת יותר חזק. ציון: שלושה וחצי מיקרופונים (היה מקבל ארבעה אלמלא דרגת הקושי הנמוכה . עוצמה: מתחזקת לאורך המופע (לא בגלל איש הקול - בגלל המופיעות המתחלפות), אבל גם בהרכב המלא בסוף לא חשתי פגיעה בשמיעה המדורדרת שלי. כבוד! אנרגיה: שני החלקים הראשונים (מורן טלמור, הפרוייקט הסודי) היו מינוריים. יעל דקלבאום סימנה את תחילת הנתינה בראש, וקיפצה בין השקט לקופץ. תמר אייזנמן נראתה כמו אחותו הקטנה של גבע אלון כשהוא מחומם, והיתה לטעמי הדבר המוצלח ביותר בהופעה. המופע של רונית רולנד כבר היה מופע רוק מלא. והקהל? הקהל ישב. חשב. התחלף (יותר מדי כניסות ויציאות במהלך ההופעה). חרק בכיסאות המקרה הטוב. נראה לי שהגיע קהל שלא ידע מה מצפה לו... הגעתי באיחור (כנראה שההופעה התחילה בסביבות עשר ורבע), ומהפאב שמעתי את מורן טלמור שרה בקול רם וצלול - נשמע מבטיח. היא מנגנת בגיטרה לא רע כשהיא במקצב דרום-אמריקאי, אבל בשאר הזמן יש קצת חריקות במעבר בין האקורדים. השירה שלה מאוד יפה, מאוד צלולה. הטקסטים, עד כמה שקלטתי, לא סתמיים. אבל - קצת מינורי, לטעמי. קטעי קישור - בין חלק לחלק, עלתה לבמה בחורה עם הרבה כוונות טובות, אבל יותר מדי בומבסטיות. מוטב היה, לטעמי, לקצר בקטעי הקישור, ולתת למופיעות להציג את עצמן כמו שהן יודעות - בשירה ומוזיקה. חלק שני - עולה "המופע הסודי של אונילי" - פעם ראשונה שלהם מול קהל. היא הביאה איתה... נגן זכר(!), רחמנא לצלן, ומכונת אפקטים לשיכפול קולות, הידהודים וכיוצא בזה, שבה השתמשה כמו בכלי נגינה. היה מעניין, אם כי האפקטים נשמעו קצת חלש מדי. חלק זה סימן את המעבר לאנגלית - מה שכנראה הפתיע חלק מהקהל (מאין להם לדעת שישירו בשפה זרה? לא היה רמז בפירסום חלק שלישי - עולה יעל דקלבאום, באיחור קל, שסימן את תחילת "המופע המפונק". יעל דקלבאום, מוכשרת ככל שתהיה (ולמעשה הסיבה שבגללה באתי להופעה - על פי המלצה של חבר) - עסקה יותר מדי בתלונות - גם אם חצי מחוייכות, ובכיוונוני כלים. היא נראתה לא מרוכזת בתחילת כל שיר כמעט, וחלק מהם עצרה והתחילה מחדש. מצד שני - יש לה קול יפיפה, טווח קולי רחב (גם אוקטבות וגם סיגנונות - בהתחלה היא הזכירה לי את ג'וני מיטצ'ל, אחר כך את אדי בריקל), היא מנגנת טוב מאוד בגיטרה (ובהחלט לא רע גם בפסנתר החשמלי). היא נעה בין שירים מלודיים שקטים, לשירים קצביים יותר, ומוצלח באופן מיוחד היה הביצוע שלה ל-flowers. לפי הרמיזות בין השירים, נשמע שהבונת נחמה הן הרוק שבחייה, ואילו כעת היא פונה לכיוונים מלודיים יותר. תקנו אותי אם אני טועה - משום שמעולם לא ראיתי אותה או את הבנות נחמה קודם לכן. בהחלט הייתי שוקל ללכת לראות הופעה מלאה שלה - בתקווה שיהיה חלק יותר. חלק רביעי - תמר אייזנמן. פצצת אנרגיה מהרגע הראשון. אם התלהבתי מנגינת הגיטרה של דקלבאום - אצל אייזנמן זו היתה התלהבות ברמה גבע-אלונית-ביום-טוב-במיוחד. היא הופיעה עם מתופף (עוד זכר??!!??) שהשתלב איתה יפה, ולא האפיל על נגינת הגיטרה - שהיתה ברורה וצלולה ומקפיצה. במתופף התגלה גם כבאסיסט בשיר אחד, וכזמן מלווה בשיר אחר, ובכלל כבחור מרשים מלהקת "גיישה נו" - כנראה שנרשום הופעה שלהם ברשימת ה"לראות". החלק הזה היה קצר מדי. לטעמי... בשלב הזה הקהל התחיל להצטמצם - ייתכן שהיה רועש מדי בשבילם? אולי השעה? אח.... אנשים לא מבינים כשהם רואים משהו טוב מול העיניים. השירה של אייזנמן פחות ברורה משל דקלבאום - הייתי שוקל לשים אותן יחד - דקלבאום בשירה, ואייזנמן באקוסטית - אמנם הן לא ממש מאותו הסגנון (בלשון המעטה) - אבל זה בהחלט יכול להיות מעניין, לקראת המופע הבא (בלבונטין). חלק חמישי - רונית רולנד. אייזנמן חוזרת - בהתחלה קיוויתי שהיא השתכנע לעשות הדרן - אבל אז הבנתי שהיא גם הגיטריסטית של רולנד - הפעם בחשמלית. עם רולנד ואייזנמן עולים גם מתופף ובסיסט. ההרכב פוצח בהופעת רוק קולנית, עם כל הכלים, בעברית. רולנד נשמעת לי כמו רונית שחר על סטרואידים. איך שהוא נראה שהשירה והמוזיקה מהווים שתי חיות נפרדות - כאילו יש שתי הופעות במקביל באותו האולם. צדיק אחד בקהל קם על הרגליים והחל לפזז בשיר האחרון. הקהל היה אפילו יותר מצומצם. דבר היחעד שהפריע לי באמת בחלק הזה, היה העוצמה החלשה מדי של הגיטרה החשמלית. חוץ מבקטעי הסולו - ששם נשמעה היטב, האפילו עליה הקול, התופים והבס בשאר הזמן - וזה חבל, בהתחשב באיכות הנגינה של אייזנמן. סיכום: הופעה די ארוכה (הסתיימה ברבע לאחת) - כמו שצריך. עירוב הסגנונות והשפות יוצר, לדעתי, בעיה עם חלק לא קטן מהקהל, שלא כל כך פתוח לגיוון כזה. מצד שני - זו חיפה. יש סיכוי סביר שבתל אביב יהיה הרבה יותר קהל. לא שזו המלצה לא להגיע לחיפה - להפך. ככל שתגענה יותר הופעות, כך הקהל יגדל וישתפר. אולי עכשיו יביאו את תמר אייזנמן להופעה מלאה בחיפה? אני מחזיק אצבעות - אבל בינתיים כנראה שננדוד לראות אותה בערים זרות... אני אישית נהניתי, וההנאה התגברה לאורך הערב.
ביקור בביט, לאחר כחודש. יותר מדי שולחנות, מעט מדי קהל, שמספרו הלך ביחס הפוך לעוצמת ההופעה, כפי שיוסבר בהמשך. אולי במוצ"ש החיפאים רוצים לישון מוקדם, לקראת "הדיכאון של יום ראשון"
דרגת עשן: חצי מאפרה. לראשונה היתה משמעות לשלטי ה-"אסור לעשן". למה בכל זאת חצי מאפרה? א. היה שולחן שהתעקש לעשן סיגריות מסריחות במיוחד. ב. המעבר לאולם מתבצע דרך הפאב - כך אוספים ריחות "משובחים" בכניסה וביציאה. עדיין, שיפור ניכר לעומת הופעות קודמות בביט. באלנס: לא רע, במיוחד משום שברוב החלקים (חמישה חלקים) היו רק כלי נגינה אחד או שניים. בחלק החמישי, של רונית רולנד, היתה כבר תזמורת אמיתית, והבלאנס היה יכול להיות מצויין אם הגיטרה החשמלית היתה נשמעת יותר חזק. ציון: שלושה וחצי מיקרופונים (היה מקבל ארבעה אלמלא דרגת הקושי הנמוכה . עוצמה: מתחזקת לאורך המופע (לא בגלל איש הקול - בגלל המופיעות המתחלפות), אבל גם בהרכב המלא בסוף לא חשתי פגיעה בשמיעה המדורדרת שלי. כבוד! אנרגיה: שני החלקים הראשונים (מורן טלמור, הפרוייקט הסודי) היו מינוריים. יעל דקלבאום סימנה את תחילת הנתינה בראש, וקיפצה בין השקט לקופץ. תמר אייזנמן נראתה כמו אחותו הקטנה של גבע אלון כשהוא מחומם, והיתה לטעמי הדבר המוצלח ביותר בהופעה. המופע של רונית רולנד כבר היה מופע רוק מלא. והקהל? הקהל ישב. חשב. התחלף (יותר מדי כניסות ויציאות במהלך ההופעה). חרק בכיסאות המקרה הטוב. נראה לי שהגיע קהל שלא ידע מה מצפה לו... הגעתי באיחור (כנראה שההופעה התחילה בסביבות עשר ורבע), ומהפאב שמעתי את מורן טלמור שרה בקול רם וצלול - נשמע מבטיח. היא מנגנת בגיטרה לא רע כשהיא במקצב דרום-אמריקאי, אבל בשאר הזמן יש קצת חריקות במעבר בין האקורדים. השירה שלה מאוד יפה, מאוד צלולה. הטקסטים, עד כמה שקלטתי, לא סתמיים. אבל - קצת מינורי, לטעמי. קטעי קישור - בין חלק לחלק, עלתה לבמה בחורה עם הרבה כוונות טובות, אבל יותר מדי בומבסטיות. מוטב היה, לטעמי, לקצר בקטעי הקישור, ולתת למופיעות להציג את עצמן כמו שהן יודעות - בשירה ומוזיקה. חלק שני - עולה "המופע הסודי של אונילי" - פעם ראשונה שלהם מול קהל. היא הביאה איתה... נגן זכר(!), רחמנא לצלן, ומכונת אפקטים לשיכפול קולות, הידהודים וכיוצא בזה, שבה השתמשה כמו בכלי נגינה. היה מעניין, אם כי האפקטים נשמעו קצת חלש מדי. חלק זה סימן את המעבר לאנגלית - מה שכנראה הפתיע חלק מהקהל (מאין להם לדעת שישירו בשפה זרה? לא היה רמז בפירסום חלק שלישי - עולה יעל דקלבאום, באיחור קל, שסימן את תחילת "המופע המפונק". יעל דקלבאום, מוכשרת ככל שתהיה (ולמעשה הסיבה שבגללה באתי להופעה - על פי המלצה של חבר) - עסקה יותר מדי בתלונות - גם אם חצי מחוייכות, ובכיוונוני כלים. היא נראתה לא מרוכזת בתחילת כל שיר כמעט, וחלק מהם עצרה והתחילה מחדש. מצד שני - יש לה קול יפיפה, טווח קולי רחב (גם אוקטבות וגם סיגנונות - בהתחלה היא הזכירה לי את ג'וני מיטצ'ל, אחר כך את אדי בריקל), היא מנגנת טוב מאוד בגיטרה (ובהחלט לא רע גם בפסנתר החשמלי). היא נעה בין שירים מלודיים שקטים, לשירים קצביים יותר, ומוצלח באופן מיוחד היה הביצוע שלה ל-flowers. לפי הרמיזות בין השירים, נשמע שהבונת נחמה הן הרוק שבחייה, ואילו כעת היא פונה לכיוונים מלודיים יותר. תקנו אותי אם אני טועה - משום שמעולם לא ראיתי אותה או את הבנות נחמה קודם לכן. בהחלט הייתי שוקל ללכת לראות הופעה מלאה שלה - בתקווה שיהיה חלק יותר. חלק רביעי - תמר אייזנמן. פצצת אנרגיה מהרגע הראשון. אם התלהבתי מנגינת הגיטרה של דקלבאום - אצל אייזנמן זו היתה התלהבות ברמה גבע-אלונית-ביום-טוב-במיוחד. היא הופיעה עם מתופף (עוד זכר??!!??) שהשתלב איתה יפה, ולא האפיל על נגינת הגיטרה - שהיתה ברורה וצלולה ומקפיצה. במתופף התגלה גם כבאסיסט בשיר אחד, וכזמן מלווה בשיר אחר, ובכלל כבחור מרשים מלהקת "גיישה נו" - כנראה שנרשום הופעה שלהם ברשימת ה"לראות". החלק הזה היה קצר מדי. לטעמי... בשלב הזה הקהל התחיל להצטמצם - ייתכן שהיה רועש מדי בשבילם? אולי השעה? אח.... אנשים לא מבינים כשהם רואים משהו טוב מול העיניים. השירה של אייזנמן פחות ברורה משל דקלבאום - הייתי שוקל לשים אותן יחד - דקלבאום בשירה, ואייזנמן באקוסטית - אמנם הן לא ממש מאותו הסגנון (בלשון המעטה) - אבל זה בהחלט יכול להיות מעניין, לקראת המופע הבא (בלבונטין). חלק חמישי - רונית רולנד. אייזנמן חוזרת - בהתחלה קיוויתי שהיא השתכנע לעשות הדרן - אבל אז הבנתי שהיא גם הגיטריסטית של רולנד - הפעם בחשמלית. עם רולנד ואייזנמן עולים גם מתופף ובסיסט. ההרכב פוצח בהופעת רוק קולנית, עם כל הכלים, בעברית. רולנד נשמעת לי כמו רונית שחר על סטרואידים. איך שהוא נראה שהשירה והמוזיקה מהווים שתי חיות נפרדות - כאילו יש שתי הופעות במקביל באותו האולם. צדיק אחד בקהל קם על הרגליים והחל לפזז בשיר האחרון. הקהל היה אפילו יותר מצומצם. דבר היחעד שהפריע לי באמת בחלק הזה, היה העוצמה החלשה מדי של הגיטרה החשמלית. חוץ מבקטעי הסולו - ששם נשמעה היטב, האפילו עליה הקול, התופים והבס בשאר הזמן - וזה חבל, בהתחשב באיכות הנגינה של אייזנמן. סיכום: הופעה די ארוכה (הסתיימה ברבע לאחת) - כמו שצריך. עירוב הסגנונות והשפות יוצר, לדעתי, בעיה עם חלק לא קטן מהקהל, שלא כל כך פתוח לגיוון כזה. מצד שני - זו חיפה. יש סיכוי סביר שבתל אביב יהיה הרבה יותר קהל. לא שזו המלצה לא להגיע לחיפה - להפך. ככל שתגענה יותר הופעות, כך הקהל יגדל וישתפר. אולי עכשיו יביאו את תמר אייזנמן להופעה מלאה בחיפה? אני מחזיק אצבעות - אבל בינתיים כנראה שננדוד לראות אותה בערים זרות... אני אישית נהניתי, וההנאה התגברה לאורך הערב.